אהבה אסורה

הוגוורטס, שנה שביעית

דצמבר,יום שבת, חדר השינה של הבנים

"רון, קום כבר! אני גווע מרעב!" הארי צעק לעבר רון, שהמשיך לישון.

הרמיוני באה לחדר השינה, כאשר היא מושכת באיגל שהייתה חצי רדומה. הרמיוני באה להארי ושאלה "נו... הוא קם?"

הארי הביט לעברה ואמר בקול נאנח "נראה לך?!"

הרמיוני אמרה "הארי! תפעיל את הראש שלך!". הרמיוני באה מול המיטה של רון והייתה בשקט למספר רגעים, פתאום היא צעקה "רון! יש לך עכביש במיטה!"

רון קם בצעקה ושאל בצעקה "איפה!?"

הרמיוני הביטה לעבר הארי ואמרה "ככה עושים את זה"

איגל באה ליד הארי ולחשה אליו "אימא'לה, היא איתי בחדר"

רון עדיין לא הבין שהרמיוני ניסתה להעיר אותו וצעק "הרמיוני! איפה העכביש!?"

איגל והארי צחקו מהצד. והרמיוני אמרה "אין עכביש רונלד, ואלוהים אדירים לך תתלבש, אנחנו גוועים ברעב, בגללך!"

"מה?!" רון צעק, "הערתם אותי בשביל זה! חשבתי שיש עכביש!"

הארי אמר "אתה לא היחידי שחשב את זה"

"מי עוד חשב?" רון שאל

"איגל, איך נראה לך היא התעוררה" ענה הארי

"הרמיוני העירה אותי כאשר היא צועקת בכל החדר 'נחש! נחש! נחש!', נראה אותך לא מתעורר מזה?" איגל צעקה על הארי

"אני הייתי כבר אומר לנחש שיעזוב את החדר" אמר הארי לאיגל

"אילו הייתי לחשננית הייתי בטוח עושה את זה, ויותר כך הייתי אומרת לו לעבור לפני זה במיטה שלך" איגל ענתה להארי בקול נמוך אבל עצבני.

רון אז קם ממיטתו ואמר "אני הולך להתלבש, תחכו לי במועדון"

"אוקי" ענו הארי ואיגל, אך לא הרמיוני.

הרמיוני אמרה "רון, אני אשאר כאן איתך לרגע, רק כדי שאוכל לדבר איתך על משהו"

"טוב," אמר רון "איגל, הארי, צאו בבקשה"

איגל אמרה להארי "אני חושבת שמגרשים אותנו" והיא יצאה מהחדר והארי אחריה.

זאת הייתה שעת בוקר מאוחרת יחסית ליום-יום אבל בגלל היות היה זה יום שבת רוב האנשים העדיפו להישאר לישון.איגל התיישבה על הספה מול האח והביטה באש שחיממה את המועדון. לעומת איגל, הארי ציפה לבואם של הרמיוני ורון.

הארי שאל אותה "עוד כמה זמן נראה לך הם ירדו?"

"אל תמתין לחינם, הם ירדו עוד רבע שעה לפחות" איגל אמרה, "חוץ מהעובדה שרבע שעה זה זמן טוב לשינה" איגל אמרה מפהקת ואז היא הרימה את רגליה לעבר הספה והניחה את ראשה על ידית הספה בכיוון הנגדי להארי.

"למה את כזו עייפה?" הארי שאל

"הארי, מה השעה?" איגל שאלה

הארי הביט על שעונו המוגלגי שהראה עשר וחצי. הארי אמר "עשר וחצי"

"מה תלמיד נורמאלי עושה עכשיו?" היא שאלה

"קם והולך לאולם הגדול" הארי אמר

איגל אמרה "לא...,ביום שבת, תלמיד נורמאלי שוכב במיטה שלו וישן". איגל אז אמרה "וגם אתה לבטח התעוררת על ידי הרמיוני, נכון?"

"כן" הארי ענה בהנהון,ואמר "אבל עדיין, אני והרמיוני הלכנו לישון אחרייך והתעוררנו לפנייך ואנחנו לא עייפים כמוך"

"אני לא ישנה רצוף, יש לי נדודי שינה" איגל אמרה בקול ישנוני

הארי אז אזר אומץ ואמר "תניחי את הראש שלך על הברכיים שלי, זה בטוח יהיה יותר נוח מאיך שאת כרגע"

איגל הביטה לעברו ואמרה נבוכה מעט "אוקי" איגל הסתובבה והניחה את ראש על ברכיו והיא עצמה את עיניה. הארי ליטף את ראשה והביט על פניה, פניה נראו בעיניו כשל מלאך. ואז הוא לקרב את שפתיו לשלה וכאשר וכמעט הם נגעו בשלה,איגל פקחה את עיניה ושאלה "מה אתה עושה?"

הארי הרחיק את פניו משלה ואמר "אני מצטער"

איגל הרימה את ראשה מברכיו של הארי והתיישבה לצידו. היא שאלה "ניסית לנשק אותי?"

הארי הנהן

איגל אמרה "אי פעם התנשקת עם בחורה?"

הארי הביט לעברה מבט תוהה ואמר "למה את שואלת?"

"כן או לא?" איגל התעקשה

"כן" ענה הארי במבוכה

"מי?" איגל שאלה

"צ'ו" הארי ענה מהר

"אהה... טוב לדעת" איגל אמרה בקול רגיל

"מה זה? חקירה?" הארי שאל

"לא," איגל אמרה "רק רציתי לומר ש..." איגל נעצרה וצחקקה,צחוק נבוך

"מה?" הארי שאל, מתחיל לצחוק מפני שהיא צחקה.

איגל נרגעה מצחוקה, ואמרה "כי אם כבר התחלת אז כדי שגם תסיים". לפני שהארי הצליח להבין מה אמרה, איגל התקרבה אליו ונישקה אותו בעצמה, הארי בשנייה הראשונה היה המום אך ברגע שהבין מה קורה, הוא נישק אותה כמו שהיא אותו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~

חדר השינה של הבנים.

הרמיוני התיישבה על מיטתו של רון והמתינה לו שיחזור. באותו הזמן רון היה בחדר המקלחת של הבנים, הוא התלבש ואז שטף את פניו ומחשבות מעסיקות את מוחו ואז הוא אמר עצמו "יש לך הזדמנות נדירה, תשתמש בה". רון נגב את פניו והלך לעבר הרמיוני.

הרמיוני הביטה לעברו בא וחייכה עד אשר התיישב לצידה, רון אז שאל "רצית לומר לי משהו?"

"כן" הרמיוני ענתה

"זה יוכל לחכות כמה דקות?" רון שאל

"אני מניחה שכן" הרמיוני אמרה

ורון אז אמר "הרמיוני, תסלחי לי על זה", לפני שהרמיוני הבינה מה קורה סביבה, רון כבר תפס בפניה ונישק אותה, הרמיוני איבדה את חושיה באותו הרגע, אבל נישקה אותו כמו שהוא אותה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

איגל התרחקה מהארי, היא נגעה בשפתיה ואמרה "סליחה, זה לא היה במקום"

הארי אמר "את צריכה לסלוח לי, בגללי כל זה קרה"

"הארי אין לך על מה להתנצל" איגל אמרה קמה מהספה והלכה לעבר התמונה.

הארי לא היה מוכן לתת לה ללכת, ולכן קם מהספה במהירות והלך לעברה, ברגע שהיה לצידה הוא תפס בידה ועצר אותה. איגל הסתובבה לעבר הארי והוא אמר "איגל, אני מצטער על זה שגרמתי לך לעשות את זה ,אבל אני לא מצטער על שזה קרה"

איגל הביטה לעבר הארי כאשר מחשבה אחת עוברת לה בראש לעזאזל עם המשימה. איגל אז אמרה "הארי, שמור על המצב כמו שהוא. כי אם לא תצטער על היום שבו נולדת".

"למה?" הארי שאל

"כי יש דברים שעדיף להשאיר כמו שהם" איגל ענתה והמשיכה לעבר התמונה, אבל אז נעצרה. הארי לא הבין מדוע והיא אמרה "ששש... תקשיב"

"למה?" הארי שאל

איגל התעלמה מהשאלה ושאלה אותו "זה רק אני, או שרון והרמיוני טיפה יותר ממדברים?"

הארי במהירות הלך לעבר הכניסה של חדרי הבנים ואיגל אחריו, הארי ואיגל נעמדו מול הדלת, איגל והארי הדביקו את אוזניהם לדלת והקשיבו, הם שמעו שקט. הארי שאל בקול רגיל "נראה לך שהם מתנשקים?"

"לא יודעת, מה שכן אני יודעת שהם מסתירים ממנו משהו" איגל ענתה

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הרמיוני ורון התנשקו בדממה ואז רון התרחק מפניה ושמע את קולו של הארי שואל "נראה לך שהם מתנשקים?", ואז את איגל עונה "לא יודעת, מה שכן אני יודעת שהם מסתירים ממנו משהו".

הרמיוני אמרה לרון בצעקה "רונלד! אני לא נותנת לך שיעורים בשינוי צורה! נמאס לי! תתחיל ללמוד למען השם"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"בשם מרלין, מה קורה שם?" איגל שאלה בשקט, לאחר ששמעה את הרמיוני צועקת

הארי נאנח ואמר "הם שוב רבים, כמו תמיד"

הארי החל ללכת לעבר המדרגות אבל איגל לחשה "הארי"

הארי הסתובב ולעברה ושאל "מה?"

"בוא לרגע" איגל אמרה בשקט

"לשם מה?"

"בוא!" היא אמרה בקול תקיף

הארי בא לאיגל ואמר "כן?"

איגל לחשה באוזנו "..."

והוא אמר בקול "איגל, תוותרי כאילו הם יתנשקו?! הם מסוגלים אך ורק לריב אחד עם השני"

איגל אמרה "אתה צודק, כאילו משהו באמת יכול לקרות בין השניים"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הרמיוני ורון הקשיבו להארי ואיגל ואז שמעו אותם יורדים במדרגות.

הרמיוני אמרה "סוף כל סוף הם הלכו"

"ברוך שבתארנו" רון אמר

והרמיוני שאלה "למה נישקת אותי?"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

איגל אמרה להארי בלחישה "אל תזוז".

הארי הנהן.

איגל הלכה למדרגות וירדה את כולן, לאחר מכן עלתה בשקט וירדה שוב, ואז היא עלתה שוב רק שהפעם כמעט ולא שמעו אותה.