מרלין.

תודה למאיו(mayo) שבטא לי את הפרק.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
"מה זאת אומרת רק חסר הכרה?!" צעק ארתור על גאיוס. הוא לא רצה לצעוק על גאיוס, אבל הוא פשוט היה מעוצבן.
"זאת אומרת שכנראה קרה למרלין דבר מה ביער שגרם לו לאבד את הכרתו," ענה גאיוס אשר גם הוא נראה מודאג לשלומו של מרלין.
"רק אם הוא יתעורר נוכל לדעת." המשיך גאיוס כאילו קרא את מחשבותיו של ארתור ובהתאם להן ענה לשאלתו הבאה.
"אז אתה לא יודע מתי הוא יתעורר?"שאל ארתור בחוסר אונים והסתכל על מרלין. עורו היה לבן כמת ועיניו הכחולות שבדרך כלל הסתכלו על ארתור, (לרוב בשעשוע) היו סגורות.
"מצטער, ארתור. גם אני דואג, אך זה מעבר ליכולת שלי." ארתור הסתכל במבט אומלל על גאיוס והתקדם לעבר מיטתו של גאיוס, שעליה מרלין שכב.
"אני הלך עכשיו,"הודיע גאיוס והסתכל אל מרלין, "אם יהיה שינוי, תקרא לי, ארתור. אני בשוק."
ארתור הנהן והתיישב על יד מרלין, מלטף את פניו."אני מצטער, מרלין." לחש ארתור והצמיד את מצחו על חזהו של מרלין, אשר ירד ועלה מהנשימה הקטועה שלו. "אני יודע שאין לי קשר לזה, אבל...אני תמיד ארגיש אשם אם..." אך ארתור לא יכל להמשיך את המשפט, כיוון שרק לחשוב על מרלין מת גרם לו רצון לזרוק את עצמו מגג הארמון.
"אבל אתה חייב להתעורר," מחליט ארתור כמו ילד קטן, "אתה תקום לתהיה בסדר גמור. אתה חייב, מרלין.".
--------
"ארתור, אתה צריך ללכת," אמר גאיוס בפעם השביעית באותו היום, אך כמו בפעמים הקודמות ארתור לא ענה לו.
הוא ישב כבר יומיים שלמים ליד מיטתו של מרלין. הוא לא הלך לחדרו או לאימוני האבירים. "אני לא עוזב אותו, גאיוס," אמר ארתור, "זאת אשמתי, אתה פשוט לא מבין."
גאיוס נשם עמוק ואמר בקול שקט, "אביך אסר אלייך להיות פה. הוא אמר שאם לא תעזוב במיידי הוא יכלא אותך בצינוק." ארתור לא האמין למה ששמע. "תגיד לי שאתה משקר!" אמר וקפץ אל רגליו, פונה אל גאיוס שעל פניו הייתה הבעט רחמים, מה שעוד יותר הטריף את ארתור. "אני לא מאמין!" צעק ויצא במהירות לכיוון הארמון. שיערו הבלונדיני היה פרוע מאי סדר ועינו נצצו בזעם טהור, כך שאף אחד לא ניסה לעצור אותו.
-------
"אני לא מאמין!" זעק ארתור כאשר התפרץ לחדר הכס של אביו. הוא היה שקוע בשיחה עם האבירים.
"אתה לא באמת עשית את זה!" אות'ר הסתכל על בנו בכעס ונעמד. "איך אתה מעז להתפרץ ככה!" ארתור לא נרתע מצעקתו של אות'ר, כמו רוב האנשים הנורמאלים.
הוא לא פחד ממנו. כלל לא."אני מעז. כמו שאתה מעז לומר לי שאם לא אתרחק ממרלין אהיה תקוע בצינוק המסריח הזה!"
אות'ר בלע את רוקו.
"ואני לא מתכוון להתרחק ממנו." המשיך ארתור את דבריו.
"תצאו מכאן," פקד אות'ר על האבירים אשר מיהרו לצאת. "הוא רק משרת, ארתור," אומר אות'ר, "מה פתאום אכפת לך כול כך ממנו?" ארתור הסתכל לאביו בעיניים.
הוא רצה לומר לו שמרלין לא עוד סתם משרת. מרלין זה כול מה שהוא רוצה, אוהב ונמשך אליו בעולם. אך גם לארתור לא היה את האומץ לומר לו את זה.
"אתה לא תבין, אבא." ארתור דיבר בטון עייף. "אני לא אכלא אותך בצינוק, רק תפסיק ללכת לשם," אומר אות'ר והסתכל על בנו. "אני מצטער אבא, אך אני לא יכול להפסיק ללכת."
אות'ר הנהן ואמר, "שומרים, קחו אותו לצינוק."
------
"ארתור, אתה מוכרח לאכול."אמרה גוון מעבר לסורגים. ארתור היה שם כבר יום שלם והוא עדיין לא הסכים לוותר ולא לראות יותר את מרלין.
"איך הוא, גוון? זה יותר חשוב." ארתור לא הפסיק לחשוב על מרלין, אפילו לא לשנייה אחת. "הוא אותו דבר, ארתור, מצבו לא משתנה."
ארתור רצה לחנוק מישהו. מצבו של מרלין לא השתנה כלל? "אני צריך לראות אותו, גוון," הוא אמר, "אני חייב לצאת מכאן."
גוון הסתכלה על ארתור, "אתה אז צריך לומר למלך שאתה לא תלך אליו שוב." ארתור ידע שגוון צודקת.
------
"אתה נכנע?" שאל אות'ר את בנו.
"כן."אמר ארתור בכעס, "אני לא הולך לראות יותר את מרלין ללא הרשות שלך." אות'ר הסתכל על בנו, מופתע מכך שוויתר. "טוב ויפה. אתה רשאי ללכת."
ארתור הסתכל על אביו. רק לפני כמה דקות היה כלוא כי הלך לראות מה שלומו של מרלין ועכשיו הוא מרשה לו? מה הולך כאן?
"אתה יכול להיות שם עשר דקות,"מסביר אות'ר, "ולא תחזור לצינוק."
------
"יש לי עשר דקות," קרא ארתור אל עבר גאיוס. "אני רוצה להבין מה קרה לו." וזה היה נכון.
בשלושה ימים גאיוס היה חייב להבין מה ירפא אותו, וארתור התכוון לעשות הכול כדי להשיג את זה. "ארתור,אתה לא תאהב את זה," הבטיח גאיוס,"כישוף עשה לו את זה. וזה אומר שרק כישוף יצליח להציל אותו, ארתור,"ארתור בלע את רוקו בניסיון לעכל את דבריו של גאיוס.
"מה זאת אומרת, להציל אותו?"שאל ארתור את השאלה הכי קלה שעברה בראשו.
"זאת אומרת שאם לא נמצא את כישוף הנגד, מרלין ימות, ארתור."

הפרק הקודם		הפרק הבא