דראקו מאוהב

כמצופה, אנבל ודראקו באמת לא נכשלו. פרופסור סנייפ המציא תירוץ עלוב על כך שהם 'ניסו לעשות את העבודה, אך נתקלו בקשיים, ועל כך, יש לתת להם את מלוא הניקוד'. אנבל חשבה שזה פתטי. אבל בסופו של דבר, להיות בת הזוג של דראקו בשיקויים רק עשה לה טוב, את מי היא שתתלונן?

***

יום שבת הגיע, ובערב, בלייז הפתיע את כל יושבי חדר המועדון בשלושה בקבוקי וויסקי-אש. קולות האש שריצדה בלפידים שהאירו את החדר התערבבה עם צחוקם של תלמידי השנה השישית, השביעית והחמישית, השתויים.

לפתע בלייז תפס את קסנדרה דרופ והחל למזמז אותה. "תראו אותם!" אמר גויל ופרץ בצחוק מתגלגל. "כן, דברים כאלה מוזרים לך...הא, ג-גל, גול, גויל! כן-גויל!" אמרה פנסי. "אני מוכן להתערב על אונייה שקסנדרה מנשקת יותר טוב ממך, פנסי..." אמר קראב, וגיחך. "אני מוכן לבדוק את זה!" קרא רוי דנוור, ולפני שכולם הספיקו להבין מה קורה, רוי כבר דחף את לשונו לפיה של פנסי. השניים התנשקו במשך חצי דקה, כל שאר הסלית'רינים בוהים בהם (חוץ מקסנדרה ובלייז, כמובן). כאשר השניים התנתקו, הרים רוי גבה ואמר "לא רע, לא רע". כולם פרצו בצחוק בתגלגל, חוץ מפנסי, שלא רצתה שרוי ימזמז אותה, כי אם דראקו. לפתע דראקו הרים את ידו. "אנ-אני גם רוצה לבדוק מישהי!" הוא קרא, והחל לצחקק. ניצוץ הודלק בעיניה של פנסי. "א-את מי?" היא אמרה בהתרגשות. "כן מאלפוי, את מי אתה רוצה לבדוק?" קרא קראב. "את דארקר" הוא אמר בשקט, עיניו מפוקסות פתאום, הוא תפס את ידה של אנבל שישבה שני ילדים מצידו, בלי שהיא שמה לב מה קורה סביבה, משך אותה עליו והחל לנשק אותה. אנבל שלחה את ידה אל צווארו של דראקו, מאזנת את עצמה בעזרת ידה שהייתה על הריצפה כדי שלא תיפול. שוב דראקו הרגיש את העגיל שבפיה, מתחלחל מהמחשבה כיצד היא הכניסה אותו בכלל לשם, והתחיל לשחק בו. דראקו לא בדיוק ידע עם העגיל שהיה בפיה ששיפר את הנשיקה, או שאנבל מנשקת יותר טוב מכל אחת שהוא אי פעם נישק. או...שהוא פשוט היה שיכור. השניים התנתקו ופרצו בצחוק גדול, וכל שאל התלמידים התצטרפו אליהם.

בבוקר שלמחרת התעורר דראקו עם כאב ראש ובחילה. "הו מרלין, אני לא רוצה לשתות יותר בחיים!" הוא אמר לעצמו. הוא התרומם מהמיטה, והכניס את רגליו לנעלי הבית שלו. "א-איכס! מ-מ-מזה?!" הוא קרה בבהלה, והוציא את רליו מוך הנעלים. על כפות רגליו ובתוך הנעליים, היה נוזל דביק וירקרק, שביעבע והריח כמו רגליו של גויל. ואז, פתאום, ליד הנעליים (שכעט דראקו היה צריך לזרוק, כך הוא חשב לעצמו) מצא הנער הבלונדיני חתיכת קלף שעליו היה רשום: 'אמרתי לך לא לנשק אותי יותר'. דראקו גלגל את עיניו, ואז לפתע חיוך עלה על פניו. 'היא מתוחכמת יותר מששיערתי...ללא ספק מקומה בסלית'רין' חשב לעצמו הנער, במעיין גאווה. 'וללא ספק מקומה לצידי...אני מתחיל לאהוב את ההתערבות הזו'. דראקו צחקק לעצמו, הטיל לחש ניקוי על רגליו, והלך אל חדר המועדון, יחף.

הוא הלך ישירות את כורסתו הקבועה, התיישב, ושפשף את עיניו. "בוקר טוב, מאלפוי" הוא שמע קול מולו. הוא הרים את מבטו וראה את אנבל דארקר יושבת על הכורסא שמולו. "את חייבת לי זוג נעליים חדש, דארקר" אמר דראקו, מנער את ראשו. אנבל צחקה. "כך. תשתה את זה. זה נגד הנגאובר" אמרה הנערה, והגישה לדראקו ספל עם נוזל סגול בתוכו. "אני לא שותה את זה!" אמר הנער אפור-העיניים. "אתה כן, מאלפוי. זה יעזור לך, באמת. זה אפילו לא שיקויי...זה עשוי מאוכל אמיתי" אמרה אנבל וחייכה. דראקו בחן אותה עם מבטו. הוא יכל לראות את כתפה דרך החולצה הלא-מכופתרת-לחלוטין-וההרבה-יותר-מידי-גדולה-עליה שהיא לבשה, שנפלה לה טיפה וחשפה את כתפה. דראקו הסתכל על צווארה, ועל העצמות הבולטות כל-כך. 'לבחורה הזאת לא יזיק לאכול...' הוא חשב לעצמו. לבסוף הוא העלה חיוך ולקח את הכוס שאנבל הגישה לו. להפתעתו, המשקה היה מתוק וטעים, והוא נהנה לשתות אותו, וכשהוא סיים...הראש שלו לא כאב! "תודה דארק..." הוא עצר את עצמו וחייך. "...אנבל" סיים דראקו, והעלה את חיוכו הממזרי. אנבל חייכה והסתכלה עליו. מישום מה, היא מצאה את חיוכו של דראקו, חמוד.

הפרק הקודם		הפרק הבא