המהפך של רוז וויזלי

"איפה פטריק לעזאזל?!" שאלתי, מנסה נואשות להתעלם מכל המבטים שננעצו בי מרגע שירדתי לחדר המועדון של גריפינדור.

כולם, ללא יוצא מן הכלל, מתלמידי שנה שנייה שהחליפו קלפים של צפרדעי שוקולד, עד תלמידי שנה שביעית שדיברו בכובד ראש על הכשיפומטרי הצפוי להם, בהו בי.

"הנה הוא שם, ליד גרם המדרגות שמוביל למגורי הבנים!" אמרה רוקסן.

ולתדהמתי, היא צדקה. פטריק בהחלט עמד שם, אבל הוא לא היה דומה לאף פטריק שראיתי בחיים.

חולצה שחורה הדוקה, מכנסי ג'ינס מרושלות, והשיער חסר כל טיפה של ג'ל- אלא פרוע על ראשו בצורה שאופיינית לבני הדודים שלי;ג'יימס ופרד.

אפילו התנוחה שבה נשען על הקיר, איך שעיניו הירוקות בהו כמעט באדישות באנשי החדר שנעצו בו מבטים (אמנם לא כמו המבטים שנעצו בי, אבל עדיין) ואיך שהעביר את ידו בשיערו הבלונדיני...

לעזאזל, הוא היה ממש חתיך! איך לא שמתי לב לזה בכל השנים האלו?!

"נראה שפרד עשה עבודה טובה במייקאובר שלו.." אמרה רוקסן ברצון.

"כנראה שמייקאוברים עוברים בגנים שלכם.." מלמלתי והלכתי ביחד עם רוקסן לעבר פטריק.

"תצילו-אותי" הוא סינן ברגע שהגענו אליו.

אני ורוקסן מיהרנו לתפוס בשתי זרועותיו ויחד איתו יצאנו במהירות מחדר המועדון של גריפינדור, לעבר המסדרון- תודה למרלין- חסר האנשים.

"אח שלך הוא היצור הכי מרושע בעולם! אוי, אני לא מאמין, אני נראה איום ונורא!" אמר פטריק ונראה על סף דמעות.

"אל תדאג, פט, אתה נראה מצוין" אמרה רוקסן בקול מלא שמחה מזויפת.

"אולי אני נראה טוב, אבל אני לא נראה כמו עצמי. לא הלכתי עם ג'ינס שהוא לא סקיני מגיל שתיים עשרה" אמר פטריק בכעס.

"אתה תראה שעוד תודה לי ולפרד. עכשיו בואו, המסיבה מתחילה עוד מעט!" אמרה רוקסן בהתלהבות ומיהרה למשוך את שנינו לעבר חדר הנחיצות.

מכאן, הכול עבר במטושטש, עד לקטע שבו התנשקתי עם פטריק.

ברגע שנכנסו לחדר הנחיצות- הבנתי שעשיתי טעות. טעות ענקית, כשהסכמתי לעבור את המייקאובר הנורא הזה. נראה לי שאותה מחשבה עברה גם בראשו של פטריק.

רוב וג'ף, שהיו בערך ה"מארחים" של המסיבה (כי הם אלו שהביאו משקאות חריפים וחטיפים מהמטבחים בזכותם של גמדוני הבית החביבים), מיהרו בהתרגשות לעבר רוקסן.

זה היה כמעט פתטי איך חבורה של בנים באה בעקבותיהם וכירכרה סביב רוקסן, מצד שני, אני אשקר אם לא קינאתי בה כל כך עד כדי כך שגררתי את פטריק לצד השני של החדר כדי לא לראות אותה.

"הכול בסדר, רוז?" שאל פטריק בדאגה בעודי מביטה ברוקסן, שפלירטטה עם כמה בנים במגביל, בזעם.

"תביא לי וויסקי-אש" אמרתי לפטריק בנחישות.

"מ-מה? ממתי את שותה רוקסן?" שאל פטריק בדאגה.

"תביא לי את זה כבר!" צעקתי. פטריק באמת הביא וויסקי-אש.

אז שתיתי אותו. ואז עוד כוס. ועוד כוס.

בקושי הייתי מודעת שהמון בנות נמרחות על פטריק, וזה לא ממש מצא חן בעיניו, או שבנים מגיעים אליו ומתנצלים בפניו על כך שחשבו שהוא מתרומם (!) כי כמובן שהוא לא, והוא מביט בהם בכעס משולב בתדהמה.

לא הייתי מודעת לכך שאני רוקדת כמו משוגעת (וריקוד זה בהחלט לא הצד החזק שלי) ושאני מוקפת בחבורה של לוזרים- ברובם מהפלפאף- שמנסים לגעת בי.

למזלי, בת דודה שלי היא בנאדם קצת יותר טוב ממני.

רוקסן עדיין זכרה את הסיבה שלשמה גררה אותנו לפה- להוכיח לכולם שפטריק לא גיי.

ולכן, איכשהו, היא הצליחה לגרום לכל יושבי המסיבה להתיישב למשחק ענקי של אמת או חובה.

רק רוקסן מסוגלת לעשות דברים כאלו.

"רוז-רוז!" רוקסן משכה בידי וגררה אותי לצד שנייה לפני שהמשחק התחיל.

"מ..ממ..מה?" שאלתי, שיכורה לחלוטין, מתנדנדת ומצחקקת.

"אני לא מאמינה שהשתכרת! באנו לפה כדי לעזור לפטריק ולך! את חושבת שלהשתכר ולהיראות כמו מפגרת זונתית ישפר את המעמד שלך?" אמרה רוקסן בכעס.

"כן!" אמרתי.

"האמת שאת צודקת..לפחות עשרה בנים ביקשו ממני לעזור להם להתחיל איתך. אבל אמרתי להם שיש לך חבר-"

"חבר?!" צרחתי.

"פטריק, הוא החבר החדש שלך. עידכנתי גם אותו בעובדה הזאת לפני חמש דקות" אמרה רוקסן.

"רוקסי- התחרפנת לגמרי! אני ופטריק חברים?! מי המטומטם שיאמין לזה!"

"בדיוק בגלל זה כישפתי את בקבוק וויסקי האש שאיתו משחקים, ככה שהוא יצביע על מי שאני רוצה! אני אומר לך להתמזמז עם פטריק ואתם תראו לכולם כמה אתם חרמנים אחד על השני!" קראה רוקסן, מנסה להתגבר על המוזיקה החזקה.

"חרמנים אחד על השני?! פטריק הוא כמו אחות בשבילי! הוא מה שאת ומולי בשבילי, אני בחיים לא אהיה חרמנית עליו!!" צעקתי בכעס.

"את רוצה לעזור לו או לא?! את תנשקי אותו עד שתצא לך הנשמה, ו-"

"רוקסן, רוז, בואו מתחילים!" קרא איזשהו בן מפינת החדר.

"מאיפה הוא יודע את השם שלי?" שאלתי בהפתעה.

"הוא אמר לי לפני עשר דקות שאת נראית כוסית ורוקדת יפה. עכשיו בואי, מתחילים"

ארבעה זוגות שונים של אנשים התנשקו לפני שהגיע התור שלי ושל פטריק.

שתי בנות, אחת מרייבנקלו ואחת מהפלפאף שביצעו נשיקה לסבית שהצליחה לגרום ללא מעט בנים להזיע-

מופקרת אחת מהפלפאף עם קפטן הקבוצה של גריפינדור,

בחור רייבנקלואי חתיך שהתנשק עם רוקסן (נראה שהיא השתמשה בקטע של השליטה-על-הבקבוק גם לטובתה)

ואפילו סלית'רנית שהצליחה להתגנב למסיבה-למרות שסלית'רנים בדרך כלל לא הוזמנו למסיבות-עם גריפינדורי שהיה ידיד של רוקסן. זה הרגיש לי כאילו אני מסתכלת על אריה ונחש שמתמזמזים.

ואז הבקבוק הצביע על רוקסן ועליי, והיא אמרה לי- תנשקי את החבר שלך.

מיד נהיה שקט במעגל וכולם התחילו להתלחש. פטריק הביט בי בחוסר אונים. נאנחתי, וניגשתי אליו.

פשוט תעשי את זה, אמרתי לעצמי.

ניסיתי בכל כוחי לדמיין שפטריק הוא סולן של להקת חתיכים שהערצתי (ועדיין מעריצה-אבל בסתר) מגיל שלוש עשרה, רגע לפני שהצמדנו שפתיים.

אוי, זה היה נורא. אף פעם לא דמיינתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה עם מישהו שהוא גם גיי, גם חבר שאני מתייחסת אליו כמו חברה, וגם ככה- באמצע מסיבה מלאה באנשים מטומטמים שאת רובם אני לא מכירה/מתעבת.

אבל עשינו כמיטב יכולתנו. זה כלל הרבה רוק ולשון, פטריק מישש את כל הגוף שלי ואני חפרתי את הידיים שלי בשיער הרך שלו, ועשינו בערך את כל מה שמראים בסרטים הרומנטיים האלו.

אבל זה לא היה החלק הכי מוזר של הערב.

התברר שסקורפיוס מאלפוי, פוץ בלונדיני מסלית'רין שאף אחד לא ממש מחבב חוץ מהאנשים שלומדים יחד איתו בסלית'רין, גרר אותי אחרי המשחק לקצה חדר הנחיצות.

איכשהו, מצאתי את עצמי מתמזמזת איתו בקצה חדר הנחיצות, עד שרוקסן גררה אותי משם.

"אני יודעת שאני אמורה להיות חברה של פטריק, סליחה, פשוט הסקור-"

"זה בסדר" אמרה רוקסן.

"באמת?" שאלתי בהפתעה.

"פטריק הודיע שהוא נפרד ממך ועבר לאיזושהי הפלפאית מפגרת. הוא אמר לי שהוא לא רוצה להכביד עלייך, ושחוץ מזה, מלא חתיכים מסתכלים עלייך ואת צריכה לנצל את ההזדמנות לתפוס אחד מהם" אמרה רוקסן.

"לא התכוונתי שמטומטם מסלית'רין יהיה האיש הזה..אויש, פטריק המסכן" אמרתי בעצב.

"פטריק יסתדר. הוא חייב לעשות את זה אם הוא רוצה שהשנתיים הבאות שלו בהוגוורטס יהיו נורמליות. וסקורפיוס מאלפוי לא כזה נורא. הוא חתיך, עשיר, יחסית מקובל, כמה שסלית'רני יכול להיות מקובל.." מלמלה רוקסן.

אז ככה יצאתי מהמסיבה הזאת-

אני רוז וויזלי. בת שש עשרה, תלמידת שנה שישית מגריפינדור. לחבר שלי קוראים סקורפיוס מאלפוי, אני נמצאת איתו כדי לגרום לפטריק לקנא לאחר שהוא זרק אותי באכזריות בשביל זאת שהוא באמת אוהב, אני רוקדת כמו מופקרת מול בנים שרובם חושבים שאני נראית ממש טוב, וכל מיני בנות שבחיים לא דיברתי איתן מתחילות לשקול אם לצרף אותי לחבורות "הבנות המקובלות" הקטנות שלהן. זה כל מה שהשמועות אמרו, למחרת, כשרוקסן סיפרה לי הכול באולם הגדול.

אני חייבת להגיד שטוסט הריבה שלי עניין אותי הרבה יותר מהשמועות המטומטמות, או מהמבטים שנעצו בי ג'יימס, אלבוס, פרד, לילי, הוגו, מולי, דומיניק, לואיס ואפילו פטריק, שהיו מלאים בצער, או מהבנים שהסתכלו עליי והעירו הערות כאלו או אחרות, או שבעצם רק העמדתי פנים שהטוסט יותר מעניין אותי מכל זה.

ואז הבנתי שיש לי בחילה איומה בבטן. ולפני שהבנתי מה קורה הקאתי על כל השולחן של גריפינדור, כולל על האוכל של כמה מהאנשים שישבו לצידי.

"תופעות לוואי של הכישופים אתמול.." אמרה רוקסן בצער והשפילה את מבטה.

ועכשיו יש עליי גם שמועות שאני בולימית. או בהיריון. או שעד שמגישים פנקייק אוכמניות- אני חייבת להקיא עליו (אמר לי אחד מהתלמידים שארוחת הבוקר שלהם נספגה בקיא שלי)

המהפך של רוז וויזלי בהחלט התחיל, בזה אני חייבת להודות. 

הפרק הקודם