המהפך של רוז וויזלי

רק בשעות הערב המוקדמות הגענו להוגוורטס, לאחר שהשמיים כבר נצבעו בשחור ונזרעו בהם אלפי כוכבים נוצצים. הרכבת עצרה בתחנה בהוגסמיד, וזרם של תלמידים יצא ממנה לכיוון הרציף.

"תלמידים חדשים, לפה!" קולו של האגריד הזקן הרעים ברגע שיצאנו ארבעתנו מהרכבת.

"בואו נתפוס כירכרה" אמרה רוקסן והלכנו ביחד לעבר אחת מהכירכרות הנעות מעצמן.

"אני גוועת מרעב!" אמרה מולי בזמן שהתיישבנו על הכיכרה וזאת החלה לנסוע.

"גם אני" אמרה רוקסן ושיפשפה את בטנה.

לעומתן, לא היה לי אפילו שמץ של תיאבון. המחשבה על כך שבעוד כמה שעות אצטרך לבלות בחברתם של חבריי היקרים לשכבה ותוסיפו לזה כמות לא מבוטלת של וויסקי-אש ובנים שמנסים לגעת לי בתחת, אה והפרט הקטן שבו אני מתמזמזת עם החבר הגיי שלי, ולא, אין לי תיאבון בכלל.

"הכול בסדר, רוזי? את קצת חיוורת" אמרה רוקסן.

"כן, ברור" שיקרתי במהירות.

למרות הכול, ברגע שעברתי את שערי הטירה ונכנסתי לבית השני, המקום היקר כל כך לליבי, כאילו נמוג כל חשש מליבי. היה טוב לעבור שום באולם הגדול, לצפות בזרם התלמידים המפטפט שחולף על פניי וללכת לצד חבריי.

לאחר טקס המיון ונאומה הקצר של המנהלת מקונגל, הצלחות התמלאו באוכל משובח והסעודה החלה. מרק הדלעת, כנפי העוף, פשטידת הבשר, נזיד הבקר, תפוחי האדמה והדגים הצלויים, הקינוחים המפתים; פאי תפוחים ועוגת שוקולד מרהיבה ועוד ועוד מאכלים מדהימים, כולם היו טעימים להפליא כפי שזכרתי אותם.

 לאחר שהצלחות פונו החלו התלמידים לעלות לעבר מגוריהם. הלכתי לצד מולי ורוקסן, בעוד הגעגועים שמילאו אותי בקיץ נמוגים לנוכח המקום. הדיוקנים התלויים על הקירות פלטו הערות שונות על תלמידים אקראיים ופיבס צווח בקולי קולות והפחיד למוות תלמידי שנה ראשונה מסכנים. כן, המקום בדיוק כפי שזכרתי.

"ניפגש עוד שעה, פט" אמרתי לפטריק לפני שעליתי למגורי הבנות עם רוקסן ומולי. נמנעתי להזכיר שגם הלשונות שלנו ייפגשו עוד שעה.

בחדר כבר חיכו המזוודות שלנו, וברגע שרוקסן נכנסה לחדר היא התנפלה על המזוודה שלה (מנומרת בצבע ורוד-בזוקה זרחני), פתחה אותה לרווחה וגילתה בפנינו כמות של איפור, בגדים, עגילים ותכשירים לשיער, שלא היו מביישות קבוצה של הפלפאפיות פאקצות.

"זמן למייקאובר של שתיכן!" היא צווחה בהתרגשות.

מולי פלטה נחרת צחוק חזקה ופנתה להתיישב על המיטה שלה.

"זה שהעלתי את הרעיון שפטריק ורוז יתמזמז במסיבה כדי שיפסיקו לצחוק על פט ממש לא אומר שאני הולכת להשתתף במסיבה המטומטמת הזאת. מצטערת" היא אמרה בלי אפילו טיפת צער בקולה ופנתה לחלוץ את נעליה.

לאחר ריב שנמשך עשרים דקות לפחות, רוקסן הרימה ידיים והבינה שמולי מעוניינת במייקאובר בערך כמו שאני מעוניינת באוסטין קלארק (נער ששוקל לפחות מאה קילו מסלית'רין ואומר לכל בנאדם שני "יחתיכת בוצדם מסריח" ).

"למה אני צריכה מייקאובר?!" שאלתי בבהלה כשרוקסן הסתכלה עליי ברעב.

"המסיבה הזאת היא ההזדמנות גם לשפר את המעמד של פט וגם את המעמד שלך!" אמרה רוקסן כאילו היה זה הדבר הכי ברור בעולם.

"מה זאת אומרת?" שאלתי ברתיעה.

"תוכלי להמציא את עצמך מחדש השנה! את לא זוכרת את השיחה שלנו בקיץ?" היא אמרה והעמידה פני נעלבת בעודי מגלגלת את עייני.

בקיץ נסעה המשפחה שלי עם המשפחה של רוקסן לחופשה בספרד. זה דווקא היה די כיף, ואיכשהו, גם מאוד קירב ביני לבין רוקסן. הבעיה הייתה שנדלקתי על איזשהו נער ספרדי מוגל ממש חמוד שגר ליד המלון שלנו. התקרבנו כל כך, ובדיוק ביום האחרון לפני עזיבתי, כשאני ורוקסן הלכנו לפגוש אותו והתכוונתי להגיד לו שאני מחבבת אותו, הוא התוודה בפני רוקסן בשיר אהבה מרגש על אהבתו כלפיה.

אחרי המקרה הזה רוקסן ואני ניהלנו שיחת נפש רצינית, למרות שהייתי מאוד מעוצבנת אליה. סיפרתי לה שאני כל כך רוצה להשתנות, להיות פעם אחת כמוה, יפה כל כך ומלאה בהמון ביטחון עצמי ומוקפת בחברים. אמרתי את כל הדברים האלו בלי לחשוב, כי כל כך קינאתי בה על זה שהבחור חיבב אותה כל הזמן הזה. לא האמנתי שהיא לקחה את דבריי בכזאת רצינות.

"רוקסן, אני לא דיברתי ברצינות, סתם הייתי-"

"אה, אה, אה, מספיק!" אמרה רוקסן בהחלטיות.

"אבל אני-"

"מספיק!"

"אני-"

"מספיק!"

"טוב, אני יכולה רק לומר-"

"לא. אנחנו נעשה ממך חדשה עד כדי כך שאף אחד לא ישים על הבת דודה המטומטמת שלך, לא מולי אני לא מתכוונת אלייך-" אמרה כשהבחינה בהבעת פניה של מולי.

"כשהוא יראה אותך לידה" השלימה רוקסן.

בסוף השלמתי באנחה עם גורלי. גם ככה, לא משנה מה רוקסן תעשה, אני לעולם לא אהיה יפה כמוה, או כמו איזה הפלפאפית עם חזה שופע, או רייבנקלואית עם תווי פנים מושלמים. לא משנה מה אעשה, אני תמיד אהיה רוז וויזלי החנונית, ראש הגזר האנושית, זאת שהידידים שלה מסתכמים בנער גיי מגריפינדור, כמה חנונים מרייבנקלו, ושני מסורבלים מהפלפאף שתמיד נותנים לה להעתיק שיעורי בית בתורת הצמחים.

המייקאובר שלי נמשך כמעט שלושת רבעי שעה, וכלל הרבה שיטות עינויים מתקדמות שמעולם לא ידעתי על קיומן.

קודם כל, רוקסן הכריחה אותי להתפשט ולהישאר רק בחזייה ובתחתונים. היא פלטה צווחת בהלה כשראתה כמה "מצבי גרוע" כפי שהגדירה, והחלה לעבוד.

כהתחלה, היא מרחה חומר מסריח על רגליי וזרועותיי, ואז, בניפוף שרביט, גרמה לכל השערות שעליהן להיעקר מהשורש במשיכה מכאיבה.

"תגידי תודה שאת לא מוגלגית. חברה שלי בת מוגלגים, והיא מספרת שהאחיות שלה מורידות שיערות בשעווה עם רצועות. זה פי אלף יותר כואב" אמרה רוקסן והנידה בראשה.

"אני תמיד מגלחת" ייללתי, אבל רוקסן הייתה חסרת רחמים.

לאחר מכן היא דחקה בי להיכנס למקלחת, ואז חפפה את ראשי בשיקוי שהריח כמו חולדות מתות, וגרם לשיער שלי לצמוח עד שהגיע לי כמעט עד למותניים ("זה רק זמני, זה יעבור לך כבר מחר בבוקר" הבטיחה רוקסן. אני שונאת שיער ארוך) לאחר מכן מרחנו שיקוי נוסף, בצבע ירוק שהריח כמו אבא שלי אחרי ריצה ארוכה (וכן, זה יותר נורא מחולדות מתות) אבל גרם לשיער שלי ליפול כמו מפל משי על גבי.

כשיצאתי מהמקלחת, רוקסן החלה במאלכת האיפור. כשהבטתי במראה, לא היה שום רמז לפניה של רוז וויזלי. הנמשים נעלמו כליל, החום בעייני הפך מחום משעמם לחום מסתורי ועמוק שמוקף בריסים ארוכים ומסתוריים בזכות האיפור המעושן הכבד של רוקסן. השפתיים הפכו לאדומות כדם ומלאות, הלחיים לורודות והגבות היו מעוצבות (בזכות תלישת שיערות מכאיבה במיוחד).

ואם כל זה לא מספיק, רוז דחקה אותי לתוך אחת משמלות הסטרפלס הצמודות שלה. ברגע שהבטתי במראה, למרות שהייתי מהממת מבחינת הפנים והשיער, רציתי לבכות. השמלה נראתה זוועה על החזה השטוח שלי, המותניים הרחבות מדי והרגליים הארוכות והמרושלות. איפור לא עוזר למבנה הגוף, לצערי.

ואז, הרגשתי משיכה חזקה ומכאיבה בחזה עד כדי כך שרציתי לצרוח, ופתאום, כשפתחתי את העיינים, ראיתי חזה גדול לא פחות משל רוקסן.

"מה לעזאזל-" התחלתי לומר בבהלה, אבל רוקסן קטעה אותי.

"קסם פשוט לתיקון הגוף. הכל זמני כמובן. בדרך כלל נמנעים מלהשתמש בו, יש כל מיני תופעות לוואי לא נעימות.. אבל אנחנו במצב שאין ברירה. הייתי שמה לך קצת טישו בחזה, אבל המחשוף כל כך עמוק שכולם ייראו" משכה רוקסן בכתפיה. הבטתי בה כדי לראות אם היא רצינית, ואז עלתה בי תהייה משונה.

"ולא, החזה שלי טבעי. מתנה שעברה בגנים מצד אמא" חייכה אליי רוקסן חיוך כובש. עלתה בי המחשבה שרוקסן קוראת מחשבות.

"ועוד קסם פשוט.." היא אמרה לחש מסוים בריכוז, והמותניים שלי נהפכו הצרות, והרגליים לישרות ויפות יותר.

"מושלמת!! זהו, את מוכנה!" אמרה רוקסן בשמחה. מולי הביטה בי בזעזוע.

הבטתי בנערה היפהייפיה שניצבה מולי במראה, ולא ראיתי שום זכר לעצמי כשהסתכלתי עליה.

מוכנה למה? להיהפך למישהי שאני לא? אבל לא היה לי זמן לחשוב על כך כי רוקסן כבר גררה אותי במורד המדרגות. מה שבטוח, הלילה הזה עומד לשנות אותי. איכשהו.

הפרק הקודם		הפרק הבא