מאלף הדרקונים

כמו שאמרתי!
כל פרק שאני אפרסם בינתיים הוא מהבלוג של מימי!!!!

מיותר לציין שכשהארי נגש אל שולחן גריפינדור, יד ביד עם דראקו מאלפוי ועם לוציוס מאלפוי רצחני ממש מאחוריהם, השיחות השמחות הרגילות נעלמו כלא היו, וכל המבטים הופנו אליהם. רון, הרמיוני, וכל שאר הגריפינדורים הסתכלו עליהם, רחבי עיניים. לא יכול להיות שזה יכול להיות טוב-אבל אז למה הארי מחייך?

 הארי ניצל את השקט, שהתפשט משולחן גריפינדור לכל האולם הגדול. הוא חייך בשמחה. "חדשות מעולות, כולם! דראקו ואני יכולים סוף-סוף לצאת מהארון. ובכן, להיות הוגנים, דראקו כבר מחוץ לארון כבר זמן מה-" במילים אלו גם דראקו וגם לוציוס עצמו את עיניהם, אחד מבושה והשני מכעס- "אבל עכשיו דראקו ואני יכולים לספר לכל העולם שאנחנו ביחד!"

איש לא אמר מילה. יכולתם לשמוע סיכה שנופלת על הרצפה באולם הגדול. די רגיל להיות במרכז תשומת הלב, הארי התעלם והמשיך, פונה לכיוונם של רון והרמיוני.

"סליחה שלא אמרתי לכם קודם, אבל אנחנו שמרנו את זה בסוד בגלל אבא של דראקו. חשבנו שהוא לא יאשר את זה, אבל התברר שבעיקרון יש לנו את ברכתו של לוציוס מאלפוי, זה לא נפלא?"

"אני בקושי אקרא לזה ברכתי, פוטר," לוציוס ירה. בהחלט, הפנים שלו הציעו את הדבר הכי רחוק מברכתו שאתם יכולים להעלות במוחכם. ללא פחד לחלוטין, ודי נהנה, הארי המשיך.

"הו באמת, לוציוס, אתה בערך ציווית על דראקו ועלי להישאר ביחד. לצאת ממש עכשיו בארוחה היה הרעיון שלך, אתה התעקשת לגמרי שנספר לכולם!" הארי ניסה להתאפק שלא לצחוק ממבטי האימה שהיו על פניהם של המאלפויים. אחרי הכול, הוא אפילו לא היה צריך לשקר.

האולם הגדול היה מלא בעיניים רחבות ולא מעט לסתות נפולות. היורש של מאלפוי והילד-ששרד? זה לא יכול להיות. הפרצופים של הגריפינדורים נעו בין מופתעים למבועתים לחלוטין. הארי רק גיחך.

רון והרמיוני היו בין אלה שנראו הכי מבועתים. הרמיוני פתחה את פיה כדי לדבר, ואז הארי תפס את עיניה. באופן כמעט בלתי נראה, הוא הסתכל על לוציוס מאלפוי ואז קרץ. הרמיוני הביטה על המבט הרותח שעל פניו של לוציוס מאלפוי- ואז גיחכה לעצמה. היא אולי לא הבינה בדיוק למה הארי העמיד פנים שהוא החבר של מאלפוי, אבל היה לה ברור שזה עיצבן לחלוטין את מאלפוי הגדול, וזה היה משהו שהיא הייתה יותר משמחה לעשות.

"הו, הארי, ידעתי שיש לך מאהב סודי! כל ההתחמקות מסביב, דילוגים משיעורים, כאילו שאני ורון לא נשים לב." ופה היא בעטה ברון מתחת לשולחן, מנסה לגרום לו להשתתף בזה. "במיוחד כל הפעמים שחזרת לחדר המועדון מכוסה בנשיכות ושריטות, מספר לנו שנפלת מהמטאטא-דראקו בטח ממש תוקפני כשאתם לבד ביחד!"

דראקו מיד הסמיק באדום בהיר, והתלחשויות עברו בשולחן גריפינדור. לוציוס היה אדום גם כן- מכעס טהור. הרמיוני לחשה לעצמה גם. `קבל את זה, ממזר אגואיסט,` היא חשבה. להרמיוני הייתה נקמת דם משל עצמה נגד לוציוס המבוגר.

רון נראה מאוד, מאוד מבולבל. הוא פתח את פיו וסגר אותו כמה פעמים והסתכל על הרמיוני. היא הנהנה טיפה, וזה היה מספיק בשביל רון. הוא לא ידע מה לכל הרוחות הלך שם, אבל הוא ידע שהרמיוני הייתה הרבה יותר חכמה ממנו, והוא סמך על החברה שלו לחלוטין. אם היא הלכה עם המזימה הזאת, אז גם הוא ילך איתה.

ובשמחה. רגשותיו של רון וויזלי כלפי שני המאלפויים לא יכלו בדיוק להיכלל כ"חמימות ונחמדות".

"ובכן, כן, הרמיוני, את צודקת, באמת הכול הגיוני עכשיו. הארי ומאלפוי, איך יכולתי לפספס את זה? הארי, כלב שכמותך, כששמעתי את כל הקולות האלו שהגיעו מהמיטה שלך אמרת לי שזה סיוט! אני ידעתי ששמעתי מישהו צועק את השם שלך!"

בזאת, שולחן גריפינדור התפרץ בצחוק גדול, ביחד עם השתעלויות מרייבנקלו והפלפאף. דראקו ולוציוס שניהם נצבעו, אם זה אפשרי, בגוון עמוק יותר של אדום. הארי, כמובן, היה מאושר. `אני אוהב את החברים שלי,` הוא חשב לעצמו.

"תודה, רון הרמיוני, אתם החברים הכי טובים בעולם! אני ידעתי שאני יכול לסמוך עליכם לקבל את מערכת היחסים שלנו!"

לוציוס הסתובב אל דראקו, ודיבר בקול קר מלא באזהרות. "אולי אני עשיתי טעות בלחשוב שאני יכול לקבל את מערכת היחסים הזאת."

דראקו נשך את שפתו מלחץ. הוא ידע שאם אבא שלו ישנה את דעתו, הנישואים יחזרו מהר יותר משהוא יוכל להגיד זנבקרן הונגרי. הוא יכול לחיות עם להיות מושפל על-ידי הגריפינדורים. הוא לא יכול לחיות עם להיות נשוי לפנסי. לעזאזל פוטר! הוא ניסה להסביר לאביו.

"תראה, אבא, אני יודע שזה לא מה שציפית, אבל באמת, אני מאוד שמח עם הארי. ולפחות הוא ממשפחת קוסמים טובה, זה לא שהוא בוצדם-אוו!" דראקו צעק כאשר הארי הכה אותו באחוריו בחוזקה.

"דראקו מאלפוי! מה אמרתי לך על לומר את המילה הזאת?" עכשיו הגריפינדורים, הרייבנקלואים, ההפלפאפים ולא מעט מהסלית`רנים רעדו מהדחקת הצחוק. דראקו שלח להארי מבט מוות- עסקה או לא עסקה, פוטר כמעט חצה את הגבול. הארי לא הגיב, ורק קרץ אליו.

לוציוס היה על סף התפוצצות. רון והרמיוני ראו את זה והחליטו לסיים איתו.

"אלוהים, דראקו, כל הזמן אנחנו חשבנו שאתה שונא את הארי ומנסה להרגיז אותו, כשבעצם, כל התעלולים שלכם רק היו הדרך שלכם לפלרטט!"

"האמת, הרמיוני, אני מתערב מאלפוי באמת ניסה לעצבן את הארי. אני בטוח שהממזר הקטן והסוטה קיווה שהארי יביא לו כמה הצלפות בישבן." בזאת, האולם הגדול איבד את עצמו לגמרי, אפילו הארי, וכך גם לוציוס מאלפוי. הוא תפס את דראקו בידו.

"בוא דראקו, אני הולך. תלווה אותי החוצה." שניהם עזבו את האולם הגדול כשמאחוריהם כולם צוחקים בטירוף. דראקו שלח את המבט הכי מרושע שהוא יכל אל השילוש הקדוש של שולחן גריפינדור. הארי התיישב והצטרף אל חבריו לארוחה, מנגב דמעות מצחוק מעיניו.

"רון, זה היה גאוני!" רון גיחך מאוזן לאוזן.

"תודה, חבר!" ואז הוא דיבר בקול נמוך. "ברצינות, הארי, אתה עומד לספר לנו מה הולך פה, נכון?"

"כמובן. בואו ניקח קצת אוכל ונלך למקום עם קצת פרטיות ונדבר." שלושת החברים לקחו מהכריכים על הצלחות ועזבו את האולם הגדול, הארי מנופף לשלום בשמחה לכל חבריו המופתעים אבל עדין צוחקים.

"וואו, אז מאלפוי אמור להתחתן עם פנסי והוא משתמש בך ככיסוי? זה מסביר למה הוא לא הרג אותך באולם הגדול היום." הארי הרמיוני ורון ישבו על השולחנות בכיתה לא משומשת, ורון הרהר לגבי הסיפור שהארי בדיוק סיפר להם.

"אבל ברצינות, הארי, אתה צריך להעמיד פנים שאתה יוצא עם מאלפוי למשך כל השנה? זה לא יהיה נוראי?" להרמיוני הייתה הבעה מודאגת על פניה. הארי פתח את פיו כדי לענות כאשר קול נשמע מכיוון הדלת.

"אפילו לא קרוב למה שאתם עשיתם לי עכשיו." זה היה דראקו מאלפוי, ולפי ההבעה על פניו, הוא היה מעוצבן למדי. הארי העיף לו נשיקה באוויר.

"היי, מאהב."

"שתוק, פוטר. אני מעוצבן לחלוטין עליך עכשיו. מה לעזאזל היה התעלול הזה באולם הגדול?"

"הו, כאילו שזה לא הגיע לך על כל הדברים הנוראיים שעשית לנו. ומה אתה הולך לעשות? להיפרד ממני בגלל זה? אני בספק אם אני כל-כך בר מזל." להארי הייתה נקודה, ודראקו ידע את זה; ידע את זה ושנא את זה. כל עוד הוא היה צריך את הארי בתור הכיסוי שלו, הוא היה פשוט צריך להתמודד עם כל מה שהגריפינדורי יזרוק עליו.

דראקו התלבט מעט, אבל נכנס לכיתה והתיישב ליד השלושה. הוא היה צריך לדבר עם פוטר, והוא גם היה טיפה סקרן לגבי התגובה המהירה של רון והרמיוני בארוחה. "אני חייב לשאול, איך ידעתם על המזימה? אין שום סיכוי שהארי יכל לספר לכם עליה."

"אנחנו לא ידענו על המזימה עד עכשיו. כל מה שידענו זה שהארי העמיד פנים שהוא יוצא איתך, ושזה עיצבן את אבא שלך. זו סיבה מספקת כדי להשתתף בזה," אמרה הרמיוני.

דראקו היה המום. "אתם השתתפתם בהעמדת פנים של הארי שהוא החבר שלי ואז השפלתם אותי בגלל שזה עצבן את אבא שלי?"

הגריפינדורים הנהנו. "בקיצור, כן. במקרה שלא שמת לב, מאלפוי, אבא שלך הוא ממזר מרושע." רון לא שקל את מילותיו.

דראקו בהה בהם. אלה לא היו ממש חדשות בשבילו. הוא לקח נשימה עמוקה. "בסדר, פוטר, תראה, אני באמת צריך שתמשיך עם זה. ואנחנו חייבים להיות משכנעים. מיותר לציין, שהתרגיל באולם הגדול לא שכנע את אבא שלי לגמרי. אתה באמת הולך להמשיך עם זה?"

הארי העמיד פנים שהוא חושב בכובד ראש. "הממממ, מאלפוי, אני לא יודע."

"הו, באמת, פוטר! אני צריך את זה!"

"שכחת את מילת הקסם."

"מה? על מה לעזאזל אתה מדבר? איזו מילת קסם?" רון נראה מבולבל גם כן.

הרמיוני גלגלה את עיניה. "ה, באמת. זה בניסוח מוגלגי. הוא רוצה שתגיד בבקשה."

דראקו נראה מבועת. "מאלפויים לא אומרים בבקשה."

"המאלפוי שלי אומר בבקשה." עיניו של הארי רצדו בשעשוע.

דראקו נראה מוכן להרוג, אבל סגר את עיניו ואמר "בסדר, פוטר, בדרך שלך. בבקשה?"

הארי גיחך. "בסדר. אבל בתנאי אחד."

"ומה התנאי הזה, פוטר?"

"אתה צריך להיות נחמד לחברים שלי. הערה אחת על בוצדמים, סמורים, או כסף, ואנחנו סיימנו. מובן?"

דראקו הנהן בראשו, מבין שהכול היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. ואז דראקו חייך חיוך שבע רצון. "מה לגביך, פוטר? אתה לא בעסקה. אתה אומר שאני לא צריך להיות נחמד אליך?"

הארי גיחך. "אני יכול לקחת כל מה שתזרוק עלי, אבל תשאיר את החברים שלי מחוץ לזה."

בניגוד לאופיו, דראקו כמעט גיחך בחזרה. הארי היה ממזר שחצני, אבל היו לו קרביים, ועד כמה שדראקו שנא להודות בכך, הוא העריץ אותו על כך. "דבר אחד אחרון, פוטר, מאחר ולכולנו יש שיעור עכשיו. אתה ואני צריכים לסדר את הסיפור שלנו, בגלל שאנשים עומדים לשאול. לא יזיק שנדע כמה דברים אחד על השני. אנחנו צריכים להיות משכנעים."

הארי הנהן באיטיות. "מה לגבי יציאה להוגסמיד ביחד מחר? ככה כולם יוכלו לראות אותנו ביחד, ואנחנו נוכל לסדר את הסיפור שלנו. אני אפילו אקנה לך משקה."

דראקו נחר אבל הנהן. הוא הסתובב כדי ללכת.

"חכה, מאלפוי."

"מה עכשיו?"

הארי החזיק את הצלחת עם הכריכים שהם הביאו מהאולם הגדול. כשדראקו הרים גבה בלונדינית וחיוורת בשאלה, הארי פשוט אמר "פספסת את הארוחה."

מליון הערות מרושעות עברו במוחו של דראקו, אבל הוא פשוט הסתכל על ההבעה של הארי, שהייתה כנה וסימפטית, הוא פשוט לקח אחד.

באותו לילה בחדר המועדון, הארי התחמק בהצלחה משאלות סקרניות מגריפינדורים, אומר שהוא יסביר הכול אבל עכשיו יש לו שיעורי בית. רון והרמיוני הצטרפו אליו למעלה.

"באמת, חבר, אני לא רואה איך אתה יכול להיות בסדר עם זה." רון דיבר עם הארי בקול נמוך כשהרמיוני מהנהנת. "אני מתכוון, זה מאלפוי, בשם מרלין! וזו רק תחילת השנה! איך אתה עומד לשרוד?"

הארי נראה מלא מחשבות. "אתה יודע, זה מצחיק, אבל בכלל לא איכפת לי. אתה חושב שאיכפת לי, אבל לא. הקטע הוא,זה שזו כבר השנה השישית שלי, ואין פה אף אחת או אחד שאני נמשך אליה או אליו, אז מערכת היחסים הזאת לא תהרוס לי את הסיכויים עם אנשים אחרים. לא יכול להיות אכפת לי פחות מה אנשים חושבים על הנטיות המיניות שלי, אז גם זה לא מפריע לי. לא רק זה, אבל גם מאלפוי צריך להיות נחמד עכשיו, מה שיהיה בהחלט שיפור על פני השנים האחרות שהיינו פה."

הרמיוני נראתה לא משוכנעת. "אתה בטוח לגבי זה, הארי? אני מתכוונת, זה פשוט כאילו אתה עושה משהו נחמד לאויב הכי גדול שלך. אתה בטוח שמאלפוי לא ינצל את זה?"

"איך הוא יכול? הוא צריך את ההגנה שלי מהנישואים האלה. חוץ מזה, אני חושב שזה הפוך. אני לא חושב שאני אוכל להתאפק בכל ההזדמנויות שאני עומד לקבל כדי לנצל אותו. כמו היום- זה היה יותר מידי כיף."

רון הנהן. "נקודה טובה, חבר. חוץ מזה, אולי אתה תוכל ללמד את האידיוט הזה קצת נימוסים. אחי צ`ארלי תמיד אמר שאתה תוכל להיות מאלף דרקונים טוב, והפירוש של דראקו הוא לא `דרקון`? אולי תמצא דרך לאלף את מאלפוי."

"הארי פוטר המפורסם, מאלף דרקונים? תסמוך על צ`ארלי להעלות משהו כזה," הארי גיחך. "חוץ מזה, אתם לא מסתכלים על החלק הכי טוב בכל העסק הזה."

"ומה החלק הכי טוב בכל העסק הזה, הארי?" שאלה הרמיוני.

"שאני זוכה להעביר את זמני בלהסתכל על מאלפוי. הוא אולי ממזר מרושע, אבל הוא מהמם לחלוטין. הוא חייב להיות הבן הכי כוסון שאי פעם ראיתי."

"הארי!" רון והרמיוני נראו נגעלים אבל חייכו בכל מקרה, חושבים שהארי התבדח.

הוא לא.

הפרק הקודם