ג'יימס, לילי.

בבוקר, התעוררה לילי ונזכרה במאורעות הלילה. מי היה הנער שנכנס פנימה?
היא שישפה עינייה, וירדה לאולם הגדול.
"היי, אוואנס!" צעק ג'יימס, והחווה לידו. בלית ברירה, התיישבה לילי לצידו. היא הביטה בצלחתו בגבו מורמות. הוא אוכל כל כך הרבה ... 
לילי הביטה בו דוחס כמה שיותר לתוך פיו, והבזק של הכרה ניצת במוחה.
"פוטר, " היא אמרה, "בוא רגע."
"חכי רגע, אני אוכל!" הוא אמר.
סיריוס, שישב משמאלו, גיחך ואמר, "אל תציקי לג'יימס כשהוא אוכל, נכון קרניים?"
"סתום, רך-כף." להפתעתו הרבה של סיריוס, הוא דחף את צלחתו, והביט ללילי.
"כן?"
"לא כאן, בחוץ." היא הורתה לעבר הדלת של האולם הגדול.
ג'יימס משך בכתפיו.
הם יצאו למדשאות, והגיעו לעץ ענקי שניצב אל מול האגם. שניהם, מבלי לדבר, התיישבו מתחתיו.
"אכפת לך להפסיק לקרוא לי אוואנס?"
"כנ"ל לגבייך." אמר ג'יימס, "את נותנת לי להרגיש זקן ..."
לילי צחקה. ג'יימס שמח על כך. "טוב נו... אם את לא אוהבת את שם המשפחה שלך ..."
"למען האמת..." אמרה לילי, "תהיתי לגבי משהו."
"לגבי מה?" אמר ג'יימס, למרות שבתוכו ידע את התשובה.
"אממ... אתמול בלילה – "
"הסיפור הזה ידוע לכולם. לא כ"כ חכם לספר על זה למרי. היא אוהבת להפיץ שמועות."
"טוב – כן – אז ... חשבתי ש - ... אתה יודע, אתה עשית את זה." היא הסמיקה.
"את רוצה שאעשה את זה?" אמר ג'יימס והרים גבה.
"אני ... – " גימגמה לילי, "כן, אולי כן!"
ג'יימס הביט בה המום. "לילי, שתית משהו?"
"שום דבר!" אמרה לילי. דווקא כשיש לו הזדמנות הוא לא מנצל אותה?
"א- אני..."
"מה קרה לג'יימס פוטר, ומה עשית איתו?" צחקה לילי. "איפה הקול הבטוח? או היהיר?"
ג'יימס די הסמיק, והחליק את שיערו, בקושי.
"אאאח! כמה קשרים!" הוא צעק. הוא שלף מכיסו זוג משקפיים. "אני תוהה עם לשים עליהן מסגרות וורודות. איזה עולם נפלא."
לילי צחקה. ג'יימס הפריח לה נשיקה באוויר, שנראתה לה מוכרת. הוא עדיין לא ענה לה על שאלתה. אבל הייתה בטוחה שייענה בתשובה אחרת. 
"רוצה לצאת איתי?"
"בחלומות." היא ציחקקה.
היא תנסה בערב.
כשסוף סוף הגיעו ג'יימס וחבריו, הקונדסאים, לחדר המועדון, לילי כבר שקלה ללכת לישון.
"ג'יימס?" לחשה לילי.
הוא עשה לה תנועה של 'חכי'. זה בטוח הוא. אבל למה? למה הייתה לה איתו הרגשה כ"כ מוזרה?
באותו הזמן, ג'יימס הגניב ללילי מבטים. בליטה בחזהו הבהירה לכל שיש שם משהו מתחת. הוא תכנן לצפות בלילי הלילה, יחד עם גלימת ההיעלמות. כשדחתה אותו לילי, היה מתכסה בגלימת ההיעלמות, פורש את מפת הקונדסאים ומנשק בסתר את שמה על המפה. הוא כ"כ אהב אותה.
אבל למה? למה הייתה לו תחושת חמימות מוזרה כשהתנשק איתה? למה זה לא קרה לו עם כל הבנות האחרות? במה לילי שונה מהאחרות?
הוא התקרב ללילי.
"מה?"
"זה היית אתה?" היא שאלה ישירות.
"אולי." אמר ג'יימס. "באותה מידה זה יכול להיות גם פיטר, רמוס, או סיריוס."
"כן, אבל – "
"תפסיקי לילי." הוא אמר לה, והיא הופתעה. הוא קרה לה בשמה? הוא באמת התייחס למה שאמרה ברצינות? "מי שזה לא יהיה, אוהב אותך מאוד."
"כמוך..." העירה לילי. ג'יימס התעלם.
"טוב אז..." אמרה, "מה שלומך?"
"טוב, תודה. ומה שלומך?" אמר ג'יימס ברצינות תהומית.
"נפלא..." היא אמרה, "אני הולכת לישון, אם לא אכפת לך."
"בכלל לא. חלומות מתוקים."
לילי הופתעה מאוד מחילופי הדברים. ממתי ג'יימס כזה מנומס?
"לילה טוב." אמרה לילי, חייכה, ועלתה לחדר. זה ג'יימס. בטוח שזה היה הוא. אבל למה הוא לא עשה שום דבר אחר מאז?
כלומר, כבר על היום הראשון עם כל הבנות האחרות היא הייתה בטוחה שג'יימס היה מתמזמז איתן, אבל איתה... הוא רק, מנומס ...
כשחושבים על זה, ירדה לו הנפיחות באגו. באותו הרגע החליטה: כשג'יימס יבקש ממנה לצאת איתו, היא תסכים. חבל שהייתה כה טיפשה כששאל אותה ליד האגם.
לילי הגיעה לחדרה, ולא שמה לב שמישהו עקב אחריה.
היא נופפה בשיערה ופיזרה אותו, כהתכוננות לשינה, והתכוננה ללבוש פיג'מה. ג'יימס עצם את עיניו. אוי-לא!
לפני שתעשה את זה, חייבים להתגלות!
"לילי, לא!" הוא אמר, כשהיא התכוונה למשוך מעלייה את הגלימה.
"מי זה?"
ג'יימס גילה את עצמו.
"ג'יימס!" נזפה בו. היא שילבה את ידיה ועיניה רשפו בכעס מהול בהפתעה.
"וואו! זאת גלימת היעלמות! זה עולה הון עתק!" היא הוסיפה כשראתה את הבד הכסוף.
"אז איתה נישקת אותי, אה?"
"אממ..." ג'יימס נראה נבוך, "טוב נו... ! אני מודה שזה הייתי אני, בסדר?"
"בטח."
"את לא – לא – כועסת?"
"ממש לא."
"אבל למה?"
"ג'יימס, אתה רוצה שזה יהיה לך קשה איתי?"
"אני בכלל לא איתך." הוא אמר בעצב.
"עכשיו כן."
"באמת?"
"כן," היא אמרה, פרעה את שערותיו, שהיו מסודרות כדרך פלא ואמרה, "סתם עבדתי עלייך. ככה אתה נראה הרבה יותר מושך."
"וואו..." אמר ג'יימס, מבועת. "לילי? את בסדר?"
"ברור שכן!" היא ענתה בקוצר רוח.
ג'יימס התקרב אליה. "אני מניח שמותר לי ... – "
"אתה כל כך מפגר," היא אמרה לו, ונישקה אותו. זו הייתה הרגשה נפלאה.
"בואי." הוא אמר לה, וכיסה אותה מתחת לגלימה, "שלא ייראו אותנו."
"למה?"
"כי..." אמר ג'יימס. "אני לא מעוניין שהבנות ייתקפו אותך כי את יוצאת איתי."
לילי צחקה, ונכנסה מתחת לגלימה. "ג'יימס," היא אמרה, "למה... לא נתת לי להוריד את הגלימה?"
"את משוגעת, או מה?" הוא אמר, "אני לא כ-ז-ה סוטה!"
הם ייצאו לאזור המדשאות. בלי לדבר, התיישבו על חומות בית הספר. הירח היה מלא.
"אוי לא!" הזדעק ג'יימס. "אני חייב לזוז – לילי!"
ג'יימס שינה את צורתו, שינה את צורתו לאייל ודהר לעבר הערבה המפליקה. ג'יימס אנימאג? תמהה לילי. מה קרה לו? הגלימה שלו עדיין אצלי, שאלך לבדוק? לא. זה מסוכן.

הפרק הקודם		הפרק הבא