השנה החמישית

הארי רון והרמיוני ישבו ליד הכניסה לח"מ. "אני לא מבין" רטן רון ובעט בתמונה, האישה השמנה צווחה, הכוס נשברה. "מצטער" קרא רון במבט נבוך , האישה הביטה בו בזעם גובר.

"רון, תשלוט בעצמך" אמרה הרמיוני, תוך מס' שניות ספורות של המתנה הגיע פרסי, עם קבוצת תלמידים מהשנה הראשונה, "פטרוזליום פנקוטרס" , "נכון מאוד" אמרה האישה, הדלת נפתחה, הילדים פערו את פיהם למראה חדר המועדון, פרסי עשה להם סיור, רון הרמיוני והארי נכנסו לחדר המועדון ועלו למעלה לפרוק את חפציהם , כך שיהיה להם זמן פנוי לאחר כך.

"הארי, רון, אני הולכת לחפש מישהו, אני אחזור עוד שעה" מלמלה הרמיוני, מבטה קצת נבך, הארי ורון הביטו אחד בשני בהרמת גבה , "את מי את הולכת לחפש?" שאלו שניהם בבת אחת, "חברה" מלמלה, תוך שניות הרמיוני נעלמה לה.

'המפגש, עם מאלפוי' סיננה לעצמה בראש, 'מעניין מה הוא רוצה ממני' המשיכה לשאול.

הרמיוני, הלכה שבע פעמים הלוך וחזור במסדרון בקומה השביעית, חדר הנחיצות נפתח, ומי חיכה לה שם? הלא הוא אדון מאלפוי הצעיר, "גריינג'ר, אני צריך לדבר איתך" אמר מאלפוי בקול קודר, הרמיוני לא פחדה, היא נגעלה ממנו , אך עמוק בתוך ליבה , ידעה שבאיזושהי פינה בלב היא אוהבת אותו, יותר מרון והארי, 'האם זה אפשרי?' .

הדלת נסגרה מלבדה באיטיות, בחדר היו נרות , ספה וארוחה , מאלפוי חייך חיוך משביע רצון והורה להרמיוני לשבת, כמובן שהרמיוני התנגדה אך היא בכל זאת התיישבה.

"מאלפוי, מה קרה? למה זימנת אותי הנה? היו לי דברים יותר חשובים לעשות" מלמלה, כרגיל, היא קיטרה.

"גריינג'ר, הפעם , זה משהו חשוב, אני צריך להגיד לך משהו" הוסיף, עיניו נצצו, מבטו השתנה, נהיה סביר, לא כמו תמיד.

"אני אוהב אותך" הוסיף, הרמיוני פקחה את עיניה והביטה בו , "אתה... אותי?" מלמלה מבולבלת , "הרי זה לא הגיוני, אתה הצקת לי" מלמלה, הוא חייך .

"גריינג'ר, זה נועד כדי למשוך את תשומת ליבך" מלמל, משהו בו היה שונה, היה לה כיף לדבר איתו, קראב וגוויל לא היו שם, לא היה מי שיציק להם.

הפרק הקודם