הדור הבא

מייד לאחר הארוחה הלך אלבוס עם כל הסלית'רינים. הוא לא יכול היה לשכוח את מבטיהם של אחיו, ג'יימס, והתאומים לונגבוטום, סדריק ואליס לונגבוטום (בניהם של נוויל וצ'ו צ'אנג), מבטם העצוב והמאוכזב. במאמץ רב שלט על דימותיו, בעיקר כשראה את פאיוס פרקינסון, שהסתכל עליו ועל פניו מרוחה עליונות, גאווה ויהירות. כשהגיע לחדר המועדון של סלית'רין, ישר התיישב והחל לכתוב מכתב להוריו.
הוא כתב:

לאמא ואבא היקרים!

היום, המיון היה ממש מוזר. רוז התמיינה לרייבנקלו! כנראה שהיא ממש חכמה, או שהיא ירשה את השכל הזה מאמא שלה. אבל למעשה זה הינו היינו - הך. התאומים התמיינו לגריפינדור (אליס וסדריק), וסקורפיו התמיין להפלפאף! הוא בטוח לא ירש את זה מהוריו, את זה הספקתי להבין מהסיפורים עליו. אבל הכי מפתיע, עצוב ומאכזב: אני התמיינתי לסלית'רין. תוכלו לשאול את דוד רון אם באמת הוא ימחק אותי מהצוואה? כי יש לי מספיק צרות גם ככה...

באהבה,

אלבוס סוורוס פוטר, בנכם האוהב והשבור.

אלבוס סיים לכתוב. הוא עמד לשלוח את התנשמת הלבנה והצחורה שלו - הדוויג, שנקראה על שם התנשמת של אביו שנרצחה, כשראה שהמכתב לא קריא, כי הוא מלא בדמעותיו. תלמיד גבוה התקרב לעבר השולחן שבו ישב אלבוס. "שלום," אמר. "אני לארי. אתה צריך עזרה?" הוא הציץ במכתב שעמד על השולחן. עכשיו אלבוס שם לב שעל חזהו של לארי מתנוססת סיכה בעלת הכתובת: "מדריך". הוא הנהן קלות בראשו, שעה שלארי נופף בשרביט והדמעות ניקזו לתוך השרביט. "תודה." מלמל אלבוס חלושות, וחייך. 'הסלית'רינים לא כל - כך נוראיים כמו שאפשר לחשוב.' חשב אלבוס. הוא רכן קדימה והוסיף למכתב:

נ.ב.

יש סלית'רינים נחמדים. מדריך אחד, לארי, עזר לי. הוא נראה ממש נחמד!

אלבוס קיפל את המכתב, וקשר לרגלה של הדוויג, שנראתה כמשתוקקת לפרוש שוב את כנפיה, דבר שלא עשתה במשך כל הנסיעה להוגוורטס ואף לפני. "לאמא ואבא, טוב? הם בבית." אמר לה אלבוס. התנשמת כרסמה את אוזנו בחיבה, פרשה כנפיה, והמריאה. אלבוס הביט בה עד שהפכה לנקודה קטנה ולבנה בתוך השמיים השחורים והענקיים.

"מה שמך, קטנצ'יק?" נראה היה שלארי הלך, כי באותו הרגע הוא הגיע שוב, וכמעט הפיל את אלבוס מכסאו מרוב בהלה. לאחר מספר שניות, שבהם אלבוס נרגע, הוא לבש הבעה נעלבת, עד שראה שלארי חייך. "אלבוס סוורוס פוטר." ענה. "קדימה, אלבוס סוורוס פוטר," זירז לארי. "אתה צריך ללכת לישון. אתה לא רוצה להיות עייף ביום הראשון של הלימודים, נכון?" מסיבה לא ברורה, אלבוס ציית. הוא לא ידע מדוע; הרי הוא תמיד מתנגד כשאימו אומרת לו ללכת לישון. אולי זה בגלל החום והאיכפתיות הכל - כך מפתיעים שהיו בקולו של מדריך, ועוד סלית'ריני. אלבוס פיהק פיהוק רחב, והלך בעקבות לארי לחדרי השינה של הבנים. "היי, תראה!" קרא אלבוס. "המיטה שלי צמודה לשלך! איזה יופי! אתה הסלית'ריני הראשון והכי נחמד שפגשתי!" חיבק אלבוס את לארי. לארי נבוך, פניו החלו מאדימים, אבל הוא החזיר חיבוק חזק. "טוב, אלבוס סוו - " אבל אלבוס קטע אותו. "תעשה לי טובה, השם הזה עושה לי בחילה. קרא לי אל." לארי חייך. "בסדר. אבל אל תאשים אותי!" אלבוס צחק. "יאללה," אמר לארי. "אל תלך למיטה! כלומר, אל, תלך למיטה!" אלבוס הגביר את צחוקו. הוא החליף בגדיו לפיג'מה, ותוך דקות ספורות נרדם במיטתו. לארי ליטף את ראשו של אלבוס בחיוך, וכיסה אותו. לפני שהלך למיטתו שלו, חיבק את אלבוס חיבוק חם ואוהב.

הפרק הקודם