רגעים של תהילה

תודה רבה על התגובות D:

מרמלדה - תודה ^^ גם אני חושבת ששיער ג'ינג'י זה יפה מאד, וגם אני לא ג'ינ'ית P:

דניאלה פוטר - אני לחלוטין מבינה. את ממש לא צריכה להצטער על התגובה; כמו שאמרתי, אני אפילו מעדיפה לקבל תגובות כאלה, כל עוד הן כתובות בצורה מכבדת.

אני מכירה את התחושה הזאת, אחרי שקוראים פאנפיק שמציג דמות בצורה כל כך אמינה שקשה אחרי זה לקבל גרסאות אחרות. אני אשמח לקבל קישור לפאנפיק שאת מדברת עליו - הוא נשמע כמו פאנפיק הדור- הבא אכותי מאד שאולי כדאי לי לקרוא כדי לשחות טוב יותר בתחום הזה.

בקשר לאלבוס - טוב, זאת באמת בחירה שאני לא הייתי משנה גם אם הייתי יכולה. אבל אני מקווה שהתפתחות הדמות שלו תהיה מוצלחת בכל זאת, ושלמרות הכל הוא יוכח את ערכו (:

איילת - תודה, תיקנתי. האמת שבאנגלית זה Thestral אז זה מה שכתבתי, אולי בגרסא בעברית תרגמו את זה באופן מסוים. בכל אופן, תודה על התגובה (:

קריאה מהנה ^^

פרק שלישי

טורניר הקוסמים המשולש

בעוד חברותיה של לילי עסוקות בהתפעלות מחלל העץ הממורק והמרופד של הכרכרה המכושפת, שנמשכה בדרך פלא ללא סוסים, היא עצמה שקעה במחשבות בעודה מסתכלת בטירה המתקרבת. זו לא הייתה הפעם הראשונה וגם לא השנייה בה ראתה את הטירה – הוריה לקחו אותה לשם פעמים רבות בילדותה – אבל איך שהוא, העובדה שהיא הייתה תלמידה שם שינתה את נקודת המבט שלה. כעת הוגוורטס לא הייתה עוד פלא מדהים ובלתי נתפס, אלא דלת שנפתחה בפניה ואפשרה לה לחקור את המסתורין שמאחוריה. הדיוקנאות העתיקים של אנשים ואירועים קדומים, רוחות הרפאים שופעות הסיפורים על ימים עברו, המעברים הסודיים המובילים אל אגפים וחדרים מסתוריים – כל אלו ועוד היו הדברים שהפכו את הוגוורטס לכל כך מרתקת בעיניה של לילי פוטר.

"לילי!" קראה מרי- ג'יין, חברתה הטובה ביותר של לילי. "שוב את חולמת בהקיץ? כמעט הגענו להוגוורטס!"

ואכן, אחרי כמה שניות הכרכרה חלפה תחת השער בחומה ועצרה תחת מדרגות הכניסה של הטירה. לילי יצאה אחרי חברותיה ומייד הסתכלה מעלה, אל המגדלים, הצריחים והמרפסות שהתנשאו מעליה. הוא חייכה לעצמה, מרגישה כמו בפגישה מחודשת עם חבר קרוב. היא התפלאה לגלות כמה התגעגעה למקום, למרות שהשנה שעברה הייתה רק שנתה הראשונה בבית הספר.

מרי- ג'יין שילבה את זרועה בזרועה הימנית של לילי, וחברתה השנייה, בוני, תפסה את זרועה השמאלית.

"שנה שנייה!" בוני קראה בעליזות. שלושתן צחקו בחדווה וטיפסו יחדיו אל אולם הכניסה המוצף אור, שיערותיהן הארוכות מתנופפות מאחוריהן כמו דגלים.

בפנים, שלושת החברות הבחינו מייד בפיבס המפחידן מעורר מהומה בקרב רוחות הרפאים של הטירה, שהתייצבו כדי לברך לשלום את התלמידים לקראת שנת הלימודים החדשה.

"ניק!" קראה לילי, מנופפת לרוח רפאים של גבר מדובלל שיער עם צווארון אקורדיון.

"העלמה פוטר הצעירה!" קרא ניק- כמעט- בלי- ראש, רוח הרפאים של מגדל גריפינדור, עוזב את המקום בו רוחות הרפאים נזפו וצעקו על פיבס בריחוף. "וגם העלמות ווטסון ונאגלי! נפלא לראותכן, עלמותיי!" הוא קד להן ברשמיות וראש התנתק מצווארו תוך כדי. הוא מיהר להחזיר אותו למקומו הראוי.

"איזה מופע הכנתם לנו השנה, ניק?" שאלה מרי- ג'יין בעליזות.

"אה, השנה נאלצנו לבטל את מופע פתיחת השנה," אמר ניק באכזבה. "אבל אל תדאגו! הסעודה תהיה מרגשת מספיק גם בלי – פיבס! חזור לכאן מייד!"

ניק פנה לרדוף אחרי פיבס, שברח משם כמו בלון ששוחרר מאוויר תוך שהוא ממלא את האולם בקול נפיחה גס. שלושת החברות החליפו מבטים.

"על מה הוא מדבר?" לילי שאלה.

בוני משכה בכתפיה. "בטח תהיה איזו הרצאה משעממת על ההיסטוריה של בית הספר. זה בטח נחשב מעניין בעניו," הוא אמרה, רק לאחר שווידאה שרוחות הרפאים עסוקות הרחק משם.

"אני מקווה שלא," אמרה מרי- ג'יין במבט של גועל. "בטח פרופסור בינס יעביר אותה. הקול שלו נשמע כמו כינור חשמלי מקולקל – "

"כינור מה?" שאלה לילי, שהייתה היחידה מבין חברותיה שלא הייתה בת להורים מוגלגיים.

"כלי כזה שעושה המון רעש," הסבירה בוני בחביבות.

באולם הגדול קיבלו את פניהן מאות נרות שריחפו באוויר, מאירים את קירות האבן העתיקים ואת רצפת השיש. מעל כל אחד מארבעת שולחנות הבתים ריחף נס עצום ומטופח שהציג את סמל הבית ואת צבעי הבית. מעל כל אלה, התקרה המכושפת הראתה שמיים זרועי כוכבים, מצועפים עננים דקיקים שנסחפו ברוח.

מסביב לאולם, תלמידים נראו תופסים את מקומותיהם בשולחנות המתאימים או עוברים משולחן לשולחן כדי לברך חברים מבתים אחרים שלא הספיקו לפגוש ברכבת.

מסביב לשולחן גריפינדור ההמולה הייתה הגדולה ביותר, כתמיד. תלמידים עמדו מסביב בקבוצות, משוחחים בהתלהבות, או שקראו זה לזה ונופפו מקצוות השולחן השונים. שלושת הבנות הלכו לשבת יחד עם תלמידי השנה השנייה, שהתקבצו יחדיו בגאווה, מרגישים בוגרים להפליא לאור העובדה שהשנה יצפו במיון ולא יהיו חלק ממנו. אך לפני שלילי הספיקה לתפוס את מקומה בחברת בני גילה, יד גדולה תפסה אותה ומשכה אותה הצידה.

"מ'נשמע, ילדה?" אמר לה מארק האריס, חברו הטוב של ג'יימס וקפטן נבחרת הקווידיץ' של גריפינדור. הוא עמד לצד השולחן עם חבורה גדולה של תלמידי שנה שביעית פופולאריים, ביניהם אחיה הבכור של לילי.

"בסדר גמור. מה שלומך?" היא שאלה אותו בחביבות. החברים של ג'יימס תמיד היו נחמדים אליה. ואכן, לא עברה דקה מאז שמארק משך אותה הצידה, ואחת הבנות הצעירות יותר שתמיד הזדנבו אחרי ג'יימס התחילה להתפעל מהשיער שלה, שהיה בגוון כתום- אדום נדיר וגלש במורד גבה.

"מעולה! את יודעת שמינו אותי לקפטן הנבחרת השנה?"

"ג'יימס סיפר לי. כל הכבוד."

"תודה. אז תגידי, הפוטרית הקטנה תהיה בנבחרת השנה?"

לילי משכה בכתפיה והסמיקה תחת תשומת הלב. "אני לא יודעת. בטח יש תלמידים יותר מבוגרים – "

"את יודעת שאת יכולה להשיג את כולם, לילס," אמר לה ג'יימס בביטחון. לחברו הוא אמר. "אנחנו צריכים מחפש חדש השנה, לא?"

"כן. הגעת בדיוק בזמן, לילי. בלי מחפש טוב לא יהיה לנו סיכוי לזכות שוב בגביע – שמעתי שריינבקלו גם מביאים מחפש חדש, הבן של רוברט אוקנהאוס מהשועלים מנורטפילד. כישרון אמיתי," מארק אמר לג'יימס, ואז חזר אל לילי. "אז תגיעי לבחינות בשבוע הבא. תנסי. מה יש לך להפסיד?"

לילי משכה בכתפיה. היא הייתה רגילה שכולם מצפים ממנה לגדולות, במיוחד בתחום הקווידיץ' (אימה הייתה רודפת אגדית של קבוצת נשים מפורסמת ואבא שלה קיבל בצעירותו הצעות להיות מחפש של מספר קבוצות קווידיץ' באנגליה ובעולם, אבל העדיף להיות הילאי), אבל זה עדיין הביך אותה.

בשנה הקודמת אסור היה לה לגשת לבחינות לנבחרת, כי היא הייתה רק בשנתה הראשונה, אבל השנה יכלה, אם רצתה. המטאטא שלה, שהיה מדגם חדיש אותו קיבלה ביום הולדתה האחרון, המתין במזוודה שלה אחרי קיץ של אימונים משותפים. היא מאד רצתה להיות בנבחרת, בעיקר כי רצתה פשוט לשחק בלי להסתכן בלחטוף עונש על התעופפות במדשאות, ובמקום מסוים האמינה שהיא מסוגלת להביס שחקנים מבוגרים ממנה. אבל המחשבה על לשחק לעיני כל בית הספר, לדעת שניצחון הנבחרת של גריפינדור מוטל על כתפיה, הלחיצה אותה.

לאחר זמן קצר המיון החל וכולם תפסו את מקומותיהם והשתתקו. פרופסור לונגבוטם, שהיה המורה לתורת הצמחים, ראש בית גריפינדור וגם חבר קרוב של הוריה של לילי, הוביל טור של תלמידי שנה ראשונה לאורך האולם כמו אימא אווזה.

"את מאמינה שבשנה שעברה אלה היינו אנחנו?" לחשה לה מרי- ג'יין. "הם נראים כל כך קטנים!"

פרופסור לונגבוטם הניח שרפרף עץ מול שולחן הסגל, ועליו הניח את מצנפת המיון המרופטת והאגדית. המצנפת התנועעה, ואחד הקרעים שבה נפתח כשהיא התחילה לזמר:

"לפנים ולפני שנים

כשהארץ הייתה ללא רבב וכתם

התאספו ארבעה קוסמים

להקים בית ללימוד הקסם.

הם היו צעירים

מלאים תקוות וחלומות;

בנים ובנות מוכשרים

לארבע משפחות קוסמים עתיקות.

גריפינדור עז הנפש

לחם בעוז בדרקונים שבדרום;

להגן על ביתו, בדם וברפש,

נושא את דגל האריה האדום.

הפלפאף הנאמנה והטובה

הייתה בת ורעיה לאדון;

את רזי הקסם היא למדה ואהבה

והגנה על נתיניה מפני רוע ומדון.

רייבנקלו הייתה גדולת המלומדים;

אל מגדלה אצו קוסמים לקבל עצה.

את בשורותיה הנבונות נשאו עורבים

וכל קוסם ומכשפה ידעו את שמה.

סלית'רין הגיע מהים, מארץ רחוקה

חסר כל מלבד כישרונותיו.

הוא ייסד את ביתו החדש בתבונה

ואל עתיד מלא תהילה נשא את עניו.

ארבעת המייסדים איחדו כוחות,

למרות חילוקי הדעות,

והקימו יחדיו בית לכל מי שאז נשבע

לשאת את תואר הקוסם בגאווה.

למרות הבגידה, למרות האיבה

הוגוורטס עדיין עומדת על תילה;

וזו העדות חסרת הפשרות

לאחווה המשגשגת בין אלה הקירות.

כל מיסד יבחר לו תלמיד

לטפח ולהדריך עכשיו ולתמיד.

מי ייתן ורוחות ארבעת הקוסמים

יגנו עליכם, תלמידים צעירים!"

לילי התנערה כשמחיאות הכפיים הדהדו באולם. היא שקעה לחלוטין בשירה של המצנפת, חולמת על חבלי ארץ קסומים, בתקופה בה מוגלגים ידעו על קיומם של קוסמים והעריצו אותם.

המיון התחיל מייד, אבל לילי לא התרכזה בו. היא הסתפקה בלמחוא כפיים בכל פעם ששולחן גריפינדור הריע לתלמיד חדש, בזמן שבחנה את היושבים באולם.

היא הבחינה ברוז בקצה המרוחק של השולחן, מסתכלת במיון, ומאחוריה בנות הבית שלה מפטפטות ביניהם בלחש, לא משתפות אותה. במרכז השולחן, ג'יימס ישב עם התיאומים פרד ורוקסן ועם שאר חבריו. הנערה שקודם לכן התפעלה משיערה של לילי ניסתה למשוך את תשומת ליבו מהמיון בכל כמה דקות.

בשולחן הפלפאף, הוגו זמם משהו עם חבריו, שכל רגע הקפידו להיראות כאילו הם מרוכזים במיון. לילי תהתה לעצמה מה הם מעוללים עכשיו. שני שולחנות מאחוריו, בשולחן סלית'רין, אלבוס הסתכל במיון כשראשו שעון על ידו בשעמום.

לילי עברה לבחון את שולחן הסגל. הבולט ביותר מבין המורים היה כמובן האגריד, המורה הזקן והענקי לטיפול בחיות פלא, שנהג להזמין את לילי ואת אחיה לתה בבקתה שלו בסופי שבוע. זקנו ושיערו הארוכים והמדובללים היו אפורים, והוא לבש בגדים פשוטים עשויים עור ופרוות חפרפרת, שהיו גדולים מספיק כדי לעטוף את לילי מכף רגל ועד ראש, בניגוד למורים האחרים, שלבשו גלימות מהודרות. הוא הבחין בלילי מסתכלת בו ונופף לה בחיוך ידידותי. היא חייכה ונופפה בחזרה.

ליד מושבו הריק של פרופסור לונגבוטם ישב מורה שלילי לא הכירה. בהיעדרה של פרופסור סלבן, שבשנה שעברה חזרה והבהירה בפני כולם שהיא רק ממלאת מקום זמנית, היא הניחה שזה המורה החדש לשינוי צורה. הוא היה גבר מבוגר למדי, בעל שיער לבן צח, מסופר בקפידה, ועניים בהירות חודרות, ערניות, שנראו בברור מהצד השני של האולם. פניו היו רציניות אבל שלוות, והוא בחן את האולם כלומד את התלמידים בקפידה.

המנהלת מקגונגל הזקנה והצנומה טבעה בכס הזהב המפואר שבמרכז השולחן. היא מאז ומתמיד הייתה חמורת סבר – זה מה שהוריה ודודיה של לילי ספרו – אבל משום מה, הערב הזה היא נראתה רצינית במיוחד, כאילו משהו מסיח את דעתה מהמיון. לילי תהתה האם זה קשור לכך שהפרופסור צ'אנג, המורה להתגוננות מפני כוחות האופל וגם המורה האהובה על לילי, נראתה חיוורת ומודאגת באופן מוזר. היא העבירה את ידה על פניה העגלגלות, ופתאום זה היה ברור שהסימנים האדומים שמסביב לעיניה המלוכסנות נבעו משילוב של בכי וחוסר שינה.

המיון הסתיים ופרופסור מקגונגל הכריזה על תחילת הארוחה. מייד גל של רעש התנפץ על האולם בזמן שכולם התחילו לאכול ולפטפט בבת אחת.

"זו באמת הייתה הרצאה בהיסטוריה," אמרה בוני מעל קול ההמולה. "היא כל שנה מספרת על המייסדים? אין לה שום דבר אחר לדבר עליו?"

לילי משכה בכתפייה, כי בסתר ליבה חשבה שסיפור המייסדים הוא מעניין מאד. הייתה לה חולשה לסיפורי גבורה של קוסמים עתיקים, ולסיפור המייסדים בפרט. היא נשאבה אל העולם הזה בפעם הראשונה בגיל תשע, אחרי שאלבוס נסע להוגוורטס בפעם הראשונה והיא בילתה בחדרו בשעמום. שם היא מצאה ספר עב כרס להחריד שאביהם קנה עבורו, והחליטה לעלעל בו מתוך סקרנות. הייתה לו כריכת העור ירוקה שאותיות זהב הוטבעו בה.

זה היה רומן עשיר מאד על מייסדי הוגוורטס. הוא העסיק אותה במשך רוב השנה ההיא – לקחו לה חודשים רבים לקרוא אותו עד הסוף, וכשסיימה החליטה לקרוא אותו שוב, מההתחלה.

כשהוריה שמו לב כמה הסיפור מרתק אותה, התחילו להביא לה ספרים נוספים בנושא. אבל עד אותו היום, 'הארבעה' נותר הספר האהוב עליה. אלבוס אפילו הסכים שתיקח אותו לצמיתות, וכעת הוא כמעט תמיד היה בקרבתה, שחוק אבל מלא הנאה עבורה.

בסיום הארוחה המנהלת קמה על רגליה. כולם השתתקו, אבל היא עדיין לא החלה לדבר. נראה שדבר מה מכביד על ליבה.

"ברוכים הבאים והשבים להוגוורטס," היא אמרה לבסוף, בוחנת את התלמידים בערגה מוזרה. אז היא זקפה את גבה והפכה את הדאגה לענייניות, מקפידה להיראות מכובדת ומעוררת יראה כמו תמיד.

היא התחילה בכמה הודעות שגרתיות ואיסורים, ואז הציגה בפני התלמידים את המורה החדש, "אני מתכבדת להציג בפניכם את פרופסור בליין, שיחליף את פרופסור סלבן כמורה שלנו לשינוי צורה, ויישאר איתנו באופן קבוע."

התלמידים מחאו כפיים בנימוס. כל התלמידים שהיו מבוגרים מלילי עוד זכרו את המורה המקורי לשינוי צורה, והמחשבה על מה שעלה בגורלו לא הייתה נעימה לאיש. בליין החווה קידה מנומסת בראשו. לילי תהתה האם הוא יודע מה קרה לקודמו בתפקיד, ומצאה את עצמה מציצה לכיוון אלבוס בחשש. הוא, מצידו, נראה אדיש למדי לנוכחותו של המורה החדש.

פרופסור מקגונגל המתינה לרגיעת התלמידים לפני שהמשיכה ברשמיות מוזרה, "השנה, נפל בחלקו של בית הספר שלנו כבוד גדול... השנה, הוגוורטס נבחרה לארח, בפעם השנייה בחמישים השנים האחרונות, את טורניר בתי הספר האגדי – טורניר הקוסמים המשולש."

גל של לחישות התגבר באולם. רובן הביעו בלבול, ואחרות התרגשות.

"טורניר המה?" שאלה בוני.

"טורניר הקוסמים המשולש," אמרה לילי, שעדיין הייתה מופתעת בכדי באמת לעכל את הבשורה. טורניר הקוסמים המשולש נוסד, כך נאמר, בתקופת המייסדים, לעת זקנתם. היא קראה על כך בספר 'הארבעה', שם גודריק גריפינדור הביע גבורה יוצאת דופן למרות גילו המבוגר והציל נציגה של בית ספר אחר מחמתה של ציפור טרף ענקית ומפלצתית. היא לא תיארה לעצמה שהמסורת נמשכת עד היום, ובטח שלא תזכה לראות את התחרות במו עיניה.

"כן, אבל מה זה?"

לילי התכוונה להשיב, כשפרופסור מקגונגל סימנה לכולם להירגע והמשיכה, "טורניר הקוסמים המשולש הוא תחרות מסורתית בין שלושת בתי הספר הגדולים באירופה: הוגוורטס, בובאטון ודורמשטנג. מטרתה להביא לקרבה ולשיתוף פעולה בין הקוסמים ממערב, צפון ודרום אירופה. מכל בית ספר נבחר נציג, על ידי שופט ניטרלי, להשתתף בשלוש משימות אשר יבחנו את תבונתם של הנציגים, את כישרונם ואת אומץ ליבם, לעיני תלמידי בית הספר הזה והאחרים, והשופטים. נציג בית הספר שיצלח את שלושת המשימות בהצלחה הרבה ביותר יזכה בפרס כספי של אלף אוניות זהב, וכמובן, בתהילה נצחית."

פרופסור מקגונגל נראתה כאילו היא חושבת שתהילה נצחית היא דבר מה שמוערך יתר על המידה. היא בחנה את שולחנות הבתים, ומשום מה לילי חשבה שעיניה נעצרות על ג'יימס, שהחליף מבטים מחויכים עם חבריו, ללא ספק כבר מתכנן את ניצחונו. בצד השני של השולחן, רוז הזדקפה בקשב, ובצד השני של האולם, אלבוס הקשיב לפרופסור מקגונגל בריכוז.

פרופסור מקגונגל קפצה את שפתיה לקו דק ורציני. "חשוב לציין שרק תלמידים בגירים – תלמידים שכבר מלאו להם שבע- עשרה – יהיו רשאים להגיש מועמדות לטורניר. אין מקום לוויכוח," היא הוסיפה מעל גל שקט של קולות התרעמות שעלה מקרב התלמידים הצעירים יותר. "כל אלה מכם שמקווים לרמות את השופט הניטרלי ולשכנע אותו שהם מבוגרים מכפי גילם ינחלו אכזבה קשה, אומר לכם זאת כבר עכשיו. ננקטו אמצעי הגנה קיצוניים למנוע זאת. המשימות בטורניר יהיו מסוכנות ומסובכות, ולא נועדו לתלמידים שעוד לא הגיעו לשנתם השביעית או השישית."

המנהלת חיכתה שגל המלמולים הנרעשים יגווע לחלוטין לפני שהמשיכה. כשדיברה, קולה רעד לרגע, אך התייצב במהירות, "כפי שאמרתי, המשימות טומנות בחובן סכנה לא פעוטה. אהיה כנה ואומר שבתחרויות קודמות קרה שתלמיד נפגע באופן חמור, ואף קיפח את חיו..." היא הציצה לשבריר שנייה בשולחן הסגל. פרופסור צ'אנג שקעה בכיסאה.

"לא אשקר לכם, תלמידים – למרות הצעדים המחמירים שנקטו משרד הקסמים והמחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי בקסמים על מנת להבטיח את ביטחון המתחרים, הסכנה עדיין קיימת. זו הסיבה שרק תלמידים בגירים רשאים להשתתף, מכיוון שהם לא זקוקים לאישור הוריהם, ויכולים לקחת אחריות מלאה על פעולותיהם.

"נציגי בתי הספר האחרים יגיעו הנה בחודש הבא. בחירת המועמדים תעשה בליל כל הקדושים, לפי מיטב המסורת. אני מצפה שכולנו נכבד את הנציגים ואת עצמנו ונגרום להם להרגיש רצויים כאן. לא אסבול שמישהו יכתים את השם הטוב שיש לבית הספר ברחבי העולם." המנהלת נתנה בתלמידים מבט לח. "מי ייתן והתחרות תקרב בינינו ובין תלמידי בתי הספר האחרים. לילה טוב לכולם, ושתהיה לנו שנת לימודים מוצלחת ופורייה."

היא שקעה בכיסאה, כאילו הניאום עייף אותה מאד. לילי הבחינה בפרופסור לונגבוטם רוכן לכיוונה וממלמל באוזנה באופן מרגיע.

כל התלמידים סביב לילי קמו באחת והסתירו את שולחן הסגל מעיניה. היא קמה והצטרפה אל תלמידי השנה השנייה בדרכם אל מגדל גריפינדור, ממהרים לפני המדריכים שהובילו את תלמידי השנה הראשונה חסרי הביטחון אל המגורים, מרגישים מנוסים ובוגרים להפליא ביחס אליהם, היות וכבר הכירו את הדרך ואת דיוקן האישה השמנה ששמרה על הכניסה לחדר המועדון שלהם.

במגורי הבנות, כולן החליפו לפיג'מות והתאספו על מיטתה של מרי- ג'יין כדי לפטפט, להחליף רכילויות, ולדבר על טורניר הקוסמים המשולש, תוך שהן צובעות את ציפורניהן בשלל הלקים המוגלגיים הצבעוניים שהיו ברשותה של בעלת המיטה.

"הלוואי שיהיה נציג מגריפינדור!" אמרה פטרישה, בת לשני הורים קוסמים, שהייתה חדורת גאוות בית.

"הוא בטוח יהיה מגריפינדור," קבעה מרי- ג'יין. "השופט בטוח יבחר את המתמודד הכי אמיץ. הוא היחיד שיכול לעבור את כל המשימות בלי לעשות בושות לבית הספר. מישהו מהפלפאף בטח ינסה להיות נחמד למפלצות, ורייבנקלואי ינסה להרביץ לו עם ספר..."

כולן צחקו.

"מה עם סלית'רין?" אמרה לילי.

"אסור שיהיה נציג מסלית'רין!" בוני הזדעזעה. "הוא יוציא להוגוורטס שם נוראי!"

"לא כל הסלית'רנים כאלה נוראיים," לילי אמרה ברצינות. "אח שלי אל בסלית'רין, והוא בסדר."

נראה שאף אחת לא יודעת מה לומר בנושא.

"בטח ג'יימס יבחר," קבעה מרי- ג'יין, שלילי תמיד חשדה שהיא קצת דלוקה על ג'יימס, בקול אוורירי. "הוא הבחור הכי אמיץ והכי מוכשר בגריפינדור."

מייד פצח וויכוח מי מבין הבנים בבית הכי מוצלח. את לילי זה פחות עניין. היא הסתקרנה לדעת מה יהיו המשימות, ואיך יהיו התלמידים מבתי הספר האחרים. אבל היא נחשבה המכשפה הכי מלומדת מבין חברותיה, כך שהיא לא יכולה הייתה לקבל מהן תשובות.

לכן היא הלכה למיטה שלה והוציאה מהמזוודה שלה את הספר 'הארבעה'. מג, התנשמת שלה, נמנמה בכלובה כשראשה תחת כנפה. היא ליטפה אותה מבין הסורגים והתיישבה בשיכול רגליים על המצעים המסודרים, מדפדפת בדפים הרעועים עד שמצאה, במיומנות רבה, את הפרק שעסק בטורניר הקוסמים המשולש. היא ידעה בדיוק מה יתרחש בו אבל בכל זאת קראה אותו שוב, מתרחקת ברוחה מחברותיה המפטפטות ושוקעת בעולם הקסום של הספר, מחפשת אחר כל פרט מידע בנוגע לטורניר האגדי.

באותו הלילה, בעודה שוכבת במיטתה על סף השינה, היא הסתכלה בשמיים זרועי הכוכבים שמחוץ לחלון שליד מיטתה. היא נהגה להשאיר את הכליות מעט פתוחות על מנת להסתכל על השמיים – כך הייתה רגילה מחדרה בבית. צופה בזוהרם הכסוף של הכוכבים בין העננים, היא הפליגה בדמיונות על יצורים מרתקים, כשפים עתיקים ומעשי גבורה ותבונה של שלושה גיבורים...

הפרק הקודם		הפרק הבא