כשבלטריקס ומפת הקונדסאים נפגשו לראשונה

"תלמידים משוטטים לאחר כיבוי אורות?" הוא חייך ברשעות, חושף שן זהב נוספת שלא הייתה קיימת בזמנם. "אחריי, למשרד!"

בלית ברירה, הם הלכו אחריו. על פניו של רודולפוס הסתמנה אמירה של 'הלך עלינו', ועל זו של בלטריקס הסתמנה נימת שובבות, כתוהה בינה לבין עצמה האם לקלל את השרת העלוב.

"מי אמרתם שראש הבית שלכם?" הוא שאל באיבה כאשר הגיעו למשרד הקטן והמטונף ביותר הקיים הוגוורטס. השניים נאלמו דום- היאך יידעו מי מהמורים נשאר ללמד כעשור שנים מאז הפעם האחרונה שכף רגלם דרכה על אדמת הוגוורטס?

'לא מדויק; אני הייתי פה לפני כמה חודשים, כשליוויתי את סוורוס סנייפ לטקס קבלתו לאוכלי המוות,' הזכירה בלטריקס לעצמה. 'איך לא ראיתי אף פרופסור בדרך?'

"מדוע שוטטתם בשעה שכזו?" הוא המשיך להתקיף.

"לא הצלחנו לפתור את החידה שבכניסה לחדר המועדון שלנו, אז נתקענו בחוץ... אתה מבין, אולי אנחנו לא מתאימים באמת לרייבנקלו..."

"רייבנקלו?" השרת נתלה על מילתו האחרונה של רודולפוס. "אתם שניכם חכו כאן בשקט, אני הולך לקרוא לראש הבית שלכם. אל תנסו אפילו לברוח- אתם תצטערו על זה. הבנתם?"

שניהם מיהרו להנהן בתמימות.

השרת שילח בהם מבט מפוקפק אחרון, טרם יצא מהחדר. בלטריקס קמה מיד.

"בלה- לא. בואי נלך עכשיו, וזהו." הוא קרא כאשר זו האחרונה החלה לחטט בחפציו של השרת. ללכת, לא לברוח; דיבורו תמיד כה חלקלק...

"תירגע. נתפסנו? לפחות נהנה. איכס, למה הוא אוגר גרביים משומשות?" היא קראה בגועל.

"בלה- בואי נלך," הוא דחק בה. "המשימה, האדון..."

"תראה את זה!" היא לחשה בעונג והצביעה על מגירת החפצים המסוכנים המוחבאים שם.

"בלה, לא-"

מאוחר מדי; היא כבר פתחה אותה.

"יו-יו מכושף- מעניין... אזיקיו הקדושים של מרלין- מטריד... ו- אני לא מאמינה- הוא עדיין שומר את השיקוי ההוא שמורכב מהרוק שלך! הוא באמת ובתמים עוד חושב שזה מסוכן!" היא צחקה והמשיכה לחפור.

"בלה, די לחטט-"

"מי מחטט? אני רק מרחיבה אופקים... ומה זה?" היא שלפה משם קלף צהוב וריק. "זה לא יכול להיות סתם קלף אם זה שמור כאן. תראה."

שניהם בחנו את הקלף, לקול טרוניותיו של רודולפוס.

"אני נשבע שאת מחפשת צרות- אני מחפש צרות- אנחנו מחפש-" הוא השתתק באחת, ובהה בקלף בחוסר אמון; מילים וקווים החלו להסתמן עליו.

"'האדונים ירחוי, רך כף, זב תול וקרנים גאים להציג את הגרסה הניסיונית של מפת הקונדסאים'- מה זה השטויות האלה?" בלטריקס הקריאה בביטול.

"תיזהרי, בלה. זה לא צחוק; הדבר הזה חייב להיות מכושף."

"בוא, תראה." היא זרקה אליו את הקלף, ובהתה בו בעיניים פעורות כאשר פתח את המפה וגילה לעיניהם עולם חדש; מאות דמויות זעירות, כל אחת מהן נושאת שם אחר, הסתובבו בטירה. השניים דפדפו במפה בפה פעור, אחוזי אימה.

"זה אמיתי?" שאלה בלטריקס בפקפוק בעת שהביטה בשתי הנקודות הזעירות שעמדו יחד בחדרו הדחוק של השרת.

רודולפוס פתח את פיו על-מנת להשיב לה, אך קול פסיעותיו של השרת ההולכים וקרבים, מלווים בזוג פסיעות נוספות, השתיקו אותו. הוא מיהר להכניס את המפה לכיס האחורי של מכנסי הג'ינס שלבש תחת גלימתו השחורה, בעוד בלטריקס מנקה אחריהם את הראיות.

"מחזירים אותה לכאן לפני שנעזוב את הוגוורטס הלילה- מוטב שלא נחולל בעיות." הבהיר רודולפוס לבלטריקס בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, טרם הדלת נפתחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא