0 חרמשים |
ממיילי, ליסה וקישה כלואות בכלא הנוער אבל זה לא אומר שהן לא ייסבלו את גיל ההתבגרות במלואו, אוה כן, גיל ההתבגרות שלהם יגשים את עצמו לחלוטין.
פרק מספר 3 - צפיות: 4129
(5) 1 דירגו
|
פרק: |
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: אין - זאנר: האמת היא? אני לא יודעת, אולי רומאנס, אולי אנגסט אינלי מושג - שיפ: יהיה בהמשך אבל בינתיים זה ג'ן - פורסם ב: 03.04.2013 - עודכן: 05.04.2013 | המלץ! ID : 4349 |
מאז ומעולם הייתי בתפקיד המסכנה, יש את מיילי בתפקיד הערסית המפחידה, יש את ליסה בתפקיד האדישה ויש אותי, המסכנה. למה אני תמיד בתפקיד המסכנה, אתם בטח שואלים את עצמכם, יש לזה כמה סיבות אבל הסיבה העיקרית היא שבשבילי הכלא הוא לא עונש, גם כשאני אשתחרר, (שבשונה מרוב האסירות כאן, אני לא מקווה שיקרה בקרוב), כלום לא יחכה לי בחוץ, לא בית, לא משפחה, רק תעודת זהות מטופשת שכתוב בה השם הזה, בת', שאני כול כך שונאת. אתם בטח חושבים שאני משוגעת או תוהים למה לעזאזל איכפת לי מהשם שלי אבל הסיבה לזה די פשוטה, אני פשוט שונאת את אבא שלי, הממזר שנתן לי את השם הזה ואחר כך התאבד. "קישה! השארת לי מים חמים?" שאלה ליסה מתוך המקלחת. "נראה לי!" צעקתי לה בתשובה, וחזרתי לספר שלי. אני, ליסה ומיילי מעולם לא היינו חברות קרובות למרות שאנחנו תקועות באותו תא מסריח (האמת היא שהוא לא כזה נורא אבל מי אשכרה רוצה להיתקע באותו תא עם עוד שתי נערות מתבגרות?) במשך קרוב לחמש שנים. אני מניחה שיש אנשים שהיו מופתעים מזה אבל לי זה נראה די הגיוני, אחרי הכול אין שלוש נערות יותר שונות מאיתנו. במבט לאחור סביר להניח שלפחות אחת מאיתנו הייתה נרצחת על ידי אחת האחרות, (ולא מיילי, ממש לא דיברתי עלייך), תוך שנה. הסיבה היחידה שזה לא קרה היה החוזה. החוזה היה רשימת חוקים וחובות שמעולם לא נאמרו בקול של כול אחת מאיתנו לשתיים האחרות. חוק מספר אחד, שחל על כולנו, היה בסיסי ביותר ואני חושבת שהוא יצר את מסגרת האמון הרופף בינינו שאפשרה את שאר החוקים. לאף אחת, בשום מצב, אסור להלשין על אחת מהשותפות האחרות. כשחושבים על זה, החוק הזה יותר גרם לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו מאשר הגן עלינו, אף אחד לא באמת רצה להלשין לסוהרים על משהו, בעיקר אם הם יחשבו שהיית מעורב בזה, דבר סביר ביותר. החוקים האחרים היו קצת יותר אישיים, למשל חובתה של מיילי היתה לא לרצוח אותנו. אני יודעת שזה נשמע די דבילי אבל אני באמת חושבת שאלמלא החוק הלא כתוב הזה כבר הייתי פוגשת את אמא שלי ממזמן. עלי ועל מיילי חל חוק לפיו אסור לנו ללעוג לליסה על המשפחה שלה ובתשובה לה ולי אסור ללעוג למיילי על המשפחה שלה ולה ולמיילי אסור ללעוג לי על המשפחה שלי, או יותר נכון על החוסר שבה. בסך הכול החוק שמר על כבוד משפחתנו. היו עוד חוקים קטנים שאפשרו לנו לנהל אורך חיים נורמלי כמו סדר מקלחות הוגן וחלוקת אוכל שווה אבל היה עוד חוק אחד שהיה חמור מכול החוקים יחד, אני חושבת שבעיניי מיילי הוא היה יותר מחוק ברזל, היא הייתי רוצחת בדם קר את מי שתפר את החוק. כשחושבים על זה החוק היה מאוד לא הוגן כלפי וכלפי ליסה אך היא מיהרה להוסיף לחוק תנאי מקביל. אני לעומת זאת שיתפתי פעולה בחוסר רצון ופשוט קיוויתי שהבעיה הזאת שהיא מקור החוק תיפתר מעצמה. הבעיה הזאת הייתה כמובן ליז.
|
|
||||||||||||||||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |