ממתי?!

"מהה?!" אלו היו מילותיו הראשונות של ג'יימס, לאחר שהודיעו לו שבנו, מושא חלומותיו- הוא בת. "כן..." אמרה האחות, עדיין בטון עייף "אדוני, נא לא לצעוק, יש עוד אנשים בבית החולים הזה". ג'יימס ניסה להירגע,, אבל הוא היה מתוח כמו קפיץ.. בדומה לפעם ההיא, שהציע ללילי נישואין. הוא חייך מעט כשנזכר ביום ההוא... אבל אז, הכול בסוף היה טוב, ופה כלום,
אבל כלום לא יהיה טוב! חשב
לעצמו כשעלה במדרגות אל לילי ואל התינוקת. הוא פשוט לא האמין. 'בת?!,פשוט לא ייתכן, אין סיכוי' "אני לא מאמין!",
את המילים האחרונות ג'יימס לא חשב, אלא אמר בקול.
"נו.. מותק, זה מה שיצא, וצריך לקבל זאת" אמרה לילי בחיוך משועשע קלות,"אני דווקא די מרוצה"
"בטח שאת מרוצה!" הוציא ג'יימס את כעסו על לילי, "זה החלום שלך שנים!" "ג'יימס," לילי ניסתה להרגיע את בעלה הזועם (מה שלעיתים לא היה פשוט כלל) "צריך לקחת את זה ברגוע, אי אפשר לכעוס עליה, היא לא בחרה להיות בת, זה מרלין בחר..."
"נו באמת!" ג'יימס היה באחד מהתקפי הזעם שלו. "את חייבת להגן על כולם? את לא יכולה להיות פעם אחת בצד שלי?" "מה אתה רוצה?" גם לילי התחילה להשתגע, "שנזרוק אותה לרחוב?"

הפרק הקודם		הפרק הבא