ממתי?!

ג'יימס הלך כעת בדרך אוסטן, בדרכו לתחנת הרכבת קינגס קרוס, שם הוא יאסוף את הוריו ואת סיריוס. הוריה של לילי היו אמורים לבוא גם כן, אבל כדי שלא יהיו יותר מידי מחלוקות בין משפחת פוטר למשפחת אוונס, הם לא הגיעו. ג'יימס לא הצטער על זה יותר מידי. הוא לא חיבב את אחותה של לילי, פטוניה.
הוא הגיע לתחנה, שם כבר חנתה הרכבת שהייתה אמורה להביא את הוריו, שכבר ישבו על כיסאות התחנה וחיכו. הם היו לבושים בגלימות מסע. "אבא- אימא- לא אמרנו לכם להגיע בבגדי מוגלגים? זה מסוכן!" "שלום, בן, גם אני אוהבת אותך. לילי כבר ילדה?" שאלה אמו, "כן, אימא" חייך. "נוו... אז זה באמת בן כמו שרצית?" שאל אביו "אריק! זה לא מנומס! אפילו אם זה הבן שלך!" צחקקה בלה, אמו של ג'יימס. ואז ג'יימס התיישב לצד הוריו, מחכה לסיריוס. "למה התיישבת ג'יימס?" "אנחנו צריכים עוד לחכות לחבר שלי, סיריוס." "אהה.. זה שבא להתארך אצלנו בקיצים כשלמדת בהוגוורטס, לא?" נזכרה בלה "הוא ולא אחר" אמר ג'יימס "או.. הוא כל כך אהב את מרק העוף שלי!" חייך אריק. "ואני עדיין אוהב אותו, אף על פי שלא יצא לי לטעום אותו בזמן האחרון!" ג'יימס הרים את ראשו, והסתכל ישר לתוך עיניים חומות, עיניו של סיריוס, שאמר:
"יאללה, בואו נלך כבר לראות את הבייבי!" "אוקי" אמר ג'יימס, "בואו נלך באמת." הם הסתדרו, והתעתקו על יד חנות ישנה של מה שהיה נראה כמו בובות חרסינה. כשהגיעו, השחר כבר התחיל לעלות. ג'יימס פנה אל הבובה הכי מיושנת ואמר: "הבאתי את ההורים שלי לביקור בקדוש מנגו" סימן לכולם שהכול בסדר, והם נכנסו כמו במוסכם לתוך חלון הראווה שהוביל אותם לתך חלל רחב שבו עמד דלפק, ואישה צעירה מאחוריו שעזרה לכולם למצוא את המחלקות המתאימות לפצעיהם, תור כבר התחיל להשתרך ממנו והלאה, אל מרחבי המקום.. "אי! אי! אי!! צעק האיש שהיה בתחילת התור, בחור בגיל העמידה שעמד ליד מי שככל הנראה היה בנו, שצחקק כמו מטורף למראה הכובע שנשך את אביו. "כן... קומה שתיים משרד שלוש" אמרה הדלפקאית המחויכת, ולאישה שנראתה עומדת ללדת היא אמרה "גשי ישר למכון הלידות, לחדר מספר 24" "תודה!" אמרה האישה תוך כדי אנקה של צירים. תוך כרבע שעה הגיע תורם, ארבעתם מנסים להתסיר ציחקוקים למראה כמה מהפציעות של הקוסמים והמכשפות סביבם. "או! סוף סוף!, אנחנו ללילי פוטר, ילדה לפני שלוש שעות" אמר ג'יימס. "אהה.. כן, חדר מספר 23" אמרה להם הבחורה. "תודה" חייכה בלה. הם טיפסו ועלו במדרגות הארוכות, מה שלא מצא חן במיוחד בעיניי הוריו של ג'יימס, שכבר לא היו מאד צעירים.

הפרק הקודם		הפרק הבא