חיים בצל מחלה

היי שמי דבורה ואני גרה בארגנטינה אני רק בת שנתיים ושלוש רבעים וכבר הספקתי להיות מאושפזת 30 פעמים לא פחות ולא יותר אלה עם כן נחשיב את האישפוז הזה וזה כבר 31
איך בעצם הכל התחיל אני לא יודעת המבוגרים אומרים לי שאני אמיצה וחזקה ושאמשיך כך אבל אני לא ממש יודעת מה זה אומר אני יודעת רק שאני מלא פעמים לא מרגישה טוב ובסופו של דבר
אני מגיעה לבית חולים וכעבור כמה זמן אני חוזרת הביתה למריה ויעל האחיות שלי ולכפי הארנב החמוד ופפה הציפור ההורים אומרים שהוא שינה צבעים לא יודעת איך זה קרה ...
ההורים שלי איתי כל הזמן וסבתא גם באה ומביאה לי עוגיות וקולה שני דברים שאני ממש אוהבת הרגע אמא נכנסה והתחילה להכניס דברים לתיק קודם כל הניירות עכשיו כמה בקבוקים עם
קרמים וסירופים מוזרים ומגעילים שאני צריכה לשתות והנא מגיע הרופאה שלי אני מאוד אוהבת אותה היא אומרת כמה דברים לאבא שנמצא בצד לא ממש מעניין אותי זהו מנתקים ממני את המכשירים
המוזרים האלה סוף סוף זה אומר שחוזרים הביתה.
הפעם היינו פה קצת רק 4 ימים הנה החלק הכיפי מורידים את המדבקות עם הגלי ושמים אל בובה שהבאנו מהבית הבובה הזאת כממעט מלאה במדבקות זה אומר שבקרוב אצטרך לבחור
עוד אחת והנא אמא אורזת גם את דבורה בובת הארנבת שיש לי מאז שאני זוכרת את אצמי והרופאה חזרה חתמה אל הטופס ואמרה כמה מילים מהן רק שמעתי אפשר לחזור הביתה
סוף סוף אומרת אמא בפנים מלאות הקלה ודאגה אני זוכרת את הבית חולים הזה מאז ומיתמיד בית חולים פרטי פלני טוב חוזרים הביתה הלוואי באמבולנס זה כיף לחזור באמבולנס
עםהחברה שמצחיקים אותי...


אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני שילדה בת כמעט שלוש מסוגלת לדבר בצורה הזו או לבטא את עצמה כל כך טוב אבל יש לזכור שרב הילדים במצבים האלה מתבגרים מהר יותר!!

נא להגיב

הפרק הקודם		הפרק הבא