האי של ליהי

היי!
עמכם הסליחה. אני יודעת שלוקח לי המון זמן בין פרק לפרק.
אשתדל להזדרז יותר פשוט אני עסוקה קצת ולוקח לי הרבה זמן לכתוב.
קריאה מהנה!
--------------------- 

"מה את כבר זוממת?" צחקקה לירון כשישבה יחד עם טליה במיטה ופטפטה איתה.
"ששששש..." לחשה טליה
"מה שששש? אין פה אף אחד" הצדיקה לירון
"את צודקת, אבל יש לי הרגשה לא כ''כ טובה"
"נו, תספרי, נודניקית"
"טוב, אז זאת התוכנית: אנחנו מפליגות לאי הזה."
"איזה?" עצרה אותה לירון
"זה שבמפ.. לירון, איפה המפה?" התרגזה טליה
"אני חושבת ששמתי אותה ב.. אה, לא. שמתי אותה ב.. במקום ש.. איפה ש.. נו, למעלה.."
"לירון? איפה המפה?!" טליה כבר ממש רתחה
לירון פחדה מטליה. היה לה, לטליה, מבט מטורף בעניים ולירון חששה ממה שטליה מסוגלת לעשות לה. "זה בארונית בחדר של דניאל"
לירון לא סיימה את המשפט וכבר טליה זינקה לשם. בנתיים לירון ניצלה את הזמן וחרשה את כל החדר בחיפושים.
"איפה היא?" שמעה את קולה של טליה מתקרב. ממש בשנייה האחרונה מצאה לירון את המפה בין חריצי המיטות.
"הפתעה!" חייכה לירון חיוך מאולץ. טליה לא חייכה, היא חטפה את המפה מידיה של לירון וסימנה את המסלול. "כאן" אמרה, והקיפה עיגול שחור וזעיר שהיה קרוב מאוד למים.
"מה התוכנית?" שאלה לירון. טליה העיפה בה מבט חושש והתחילה: "אנחנו מגיעות לאי הזה. זה יקח לנו בין שבוע לשבועיים. כשנגיע לשם נשהה שם ארבעה ימים. ביום השלישי בערב נגיד לשירה ודניאל שישנו טוב ביום למחרת כי אנחנו יוצאים בערב וצריך שלא ירדמו לנו באמצע. בבוקר כשהם ישנו אנחנו נעיר את ליהי ונצא מהר. אחרי הצהריים דניאל ושירה יתעוררו ולא ימצאו אותנו. זה יהיה מושלם! אנחנו נהיה בדרכנו הביתה והם ישארו שם!" התלהבה טליה
"זה מטורף! איך את בדיוק מתכוונת למצוא את ליהי באי הענק הזה תוך שלושה ימים ולהסביר לה את הכל?"
"אנחנו נסתדר, אבל זה לא העיקר. אנחנו חייבות להזמין לנו כרטיסים לאוניה שתצא משם!" טליה המשיכה בשלה
"ממש לא, זה לא בא בחשבון!" אמרה לירון ונשכבה במיטה.
"לירון, זאת אחותי, את חייבת להבין אותי!" טליה ניערה אותה ובקולה נשמעו תחנונים.
"אין לך סכל, זאת בעיה שלך!" אמרה לירון והתהפכה לצד השני.
"לירון, את לא היית חייבת לבוא איתי. באת איתי וקשה לי גם ככה. את לא יכולה לעזור לי?"
לירון לא זזה. לפתע היא שמעה בכי. היא הסתובבה וראתה שטליה ממש ממררת בבכי. היא התיישבה על המיטה.
"טליה, אני מצטערת" לחשה לירון בעדינות וחיבקה אותה. טליה התנתקה ממנה.
"זה הכל? מצטערת? אולי תחשבי על זה עוד פעם? מה תעשי עכשיו, תחזרי הביתה?" התחננה טליה.
"זה יכול להיות מדהים!" ניסתה שוב.
לרגע היה נראה שלירון עומדת להכנע ולומר "טוב, נעשה את זה" אך מה שיצא לה מהפה היה שונה לגמרי. "זה לא יהיה מדהים, כי זה לא יהיה."
"לירון.."  "עזבי אותי!"
"בבקשה" בכתה טליה
"לא! אם את חושבת שכן את מטורפת! אם את חושבת שתוכלי להגיע לאי וכשאת שם להשאיר את האח..."
"תשתקי!" קטעה אותה טליה בצעקה מבוהלת
"את לא תשתיקי אותי!" צרחה לירון. היא הייתה באטרף, היא עמדה להפוך את הארון על טליה.
"לירון, תשתקי, הדלת פתוחה!" זעקה טליה.
לירון וטליה הסתכלו על הדלת. בפתח עמדה שירה.

הפרק הקודם