הפרשה

אני מניחה שתצטרכו להגיב הרבה בפרק הזה. בכל זאת, כמו שאיילת אמרה בתגובה בפרק הקודם, אני מתארת כאן את האירועים מנקודת מבטו הקשה לתיאור של ארטמיס פאול הגדול. תכתבו לי באמת שעל כל טעות קטנה שנראית בעיניכם לא קאנונית, אם אתם מוצאים כזו. פרק ראשון תמיד הכי מלחיץ. בקיצור... תקראו? :)

~*~

ארטמיס התעורר בתוך פיר אוורור. קודם כל הוא שלח את ידיו אל חליפתו היקרה, על מנת לברר שלא התלכלכה בדרך כלשהי, כי אחרת הוא לא יסלח למי שהשאירו אותו במקום הזה. הוא לא פחד – אחרי הכל, מי שלא יהיו שחטפו אותו בטח רוצים להשתמש במוח שלו. כמו כולם. בכל מקרה, אם הם לא היו צריכים אותו, הוא לא היה בחיים.

הוא סקר את הסביבה. אבק כיסה את הקירות, וארטמיס זיהה בקלות את סוגו. אילולי היה לומד נימוסים כשהיה קטן הוא היה מקלל, או מגדף את שוביו. אבל אחת התכונות הבולטות בארטמיס פאול הייתה, שאם בני נוער רגילים היו נחטפים כמוהו הם היו יוצאים משליטה, בשונה ממנו שפשוט המשיך לסקור את סביבתו באנחה. "זה האירוח שלכם?" שאל בקול מתון את הקירות האפורים, שצבעם המקורי בוודאי היה אחר. כנער שניסיונו התעלה על ניסיון של אנשים שגילם היה כפול ואף משולש משלו, הוא ידע שמותקנים אמצעים שנועדו לצפייה בו בכל הפיר, והפשטות נועדה רק להטעות אותו. חיוך זחוח עלה על פניו. "אני יודע שאתם כאן. זה כבר לא משנה אם אתם מאחורי המראה החד כיוונית שלכם או כאן."

זמזום מתכתי נשמע ודופן הפור שמול ארטמיס הבהבה מעט ונעלמה. אם ארטמיס הופתע, לא ראו זאת עליו. הוא המשיך לחייך בזחיחות, אף על פי הטכנולוגיה החדשנית שהתגלתה לו באותו הרגע. אך זה לא היה מפתיע, מכיוון שגם היצורים שהתגלו מולו לא היו אנושיים.

"לא חשבנו שתצליח לזהות את המראה שלנו," חייך אליו אחד מהם, "אחרי הכל – קנינו את הכי האיכותי בשוק."

"היא לא הייתה איכותית כל כך," משך ארטמיס בכתפיו, עובר דרך פתח שנראה באותו הרגע לעין כל ומתיישב על אחד הכורסאות שניצבו בחדר לפניו. כדי להפגין את ההבעה שרצה להפגין הוא סקר את החדר. קירות בצבע שמנת, שטיח חום פשוט הפרוש על הרצפה. כמה כורסאות ניצבו בסמוך לקיר, וישבו עליהן כמה מהם. ליד המראה ישב אחד נוסף, שככל הנראה היה בעל המשמרת שצפה בו ברגע שהתעורר. כל אלה לדו"ח המשטרתי שלו בסיום הפרשה. כמובן – הוא לא סמך על המשטרה המקומית, או על כל משטרה שהיא. הרי הם לא באמת יצליחו לתפוס פושעים חמקמקים ומנוסים, קל וחומר את היצורים הללו, שיתפסו עבורם כהמצאה שנער בן שתיים עשרה בדה ממוחו המהולל - בכל מקרה, ארטמיס שנא שלא מאמינים לו ומתייחסים אליו כאל ילד קטן. אחרי הכל, האיי-קיו שלו הוא הכי גבוה באירלנד. אבל זה לא העניין. משטרת הלפריקונים תוכל לעזור לו מאוד לאחר מכן. חיוכו התרחב רק מעצם דמיון פניו של פולי כשיגלה שבן אנוש נחטף על ידי...

"היי, ילד – מה אתה מחייך ככה? אתה נחטפת, אם לא שמת לב!" אחת מהם התפרץ עליו. ארטמיס חייך. הנה עוד חולשה שנחשפה בפניו, וככל הנראה תוכנס למאמר שיערוך עליהם לאחר מכן. הם מתרגזים במהירות – ואם יש תחביב שארטמיס לקח על עצמו בנוסף לפשעים ולגניבות, הוא להרגיז את כל מי שניתן להרגיז אותו.

 ארטמיס התעלם ממנו, סוקר את המקום. "דבר אחד אני לא מבין. השקעתם כל כך הרבה כסף כדי לכלוא אותי ולצפות בי, אבל לרהט את המקום הזה אתם לא מסוגלים?"

"לא ידענו שזה מפריע לך, אדוני," אמר היושב לצד המראה בחלקלקות, "היינו צריכים לרהט אותו באופן קצת יותר מפחיד – כמו הריהוט שמופיע בסיוטים של ילדים כמוך?"

זה הרגיז את ארטמיס, אך הוא לא התכוון לגרום להם להבחין בכך. פניו עטו ארשת מופתעת, "אז הנה, פרט נוסף שאני רוצה להתעמק בו. מדוע אתם חוטפים אותי? הרי אמרתם בעצמיכם שאני ילד שחולם סיוטים עליכם - אף על פי שאני כבר מזמן עברתי את גדר ה-'ילד'. התכוונתם לכך שאתם פשוט נכללים בסיוטים של ילדים בדרך כלל?"

"אתה באמת מרגיז כמו שתוארת לנו," אמר אחד, "אני בטוח שלא תחסר לאף אחד."

ארטמיס חייך. "כמובן." אבל הוא תהה על משמעות הדברים למרות שנראה נינוח לחלוטין. האם שמו לב שנעלם? הוא שנא להיחטף ליותר מדיי זמן. למרות שנחטף מספר פעמים בעבר כדי לנצל את מוחו, התנאים המכבידים שתחילו להציק לו מעט בסופו של דבר. בכל מקרה, באטלר והולי בטוח ישימו לב לכך בתוך פחות מיומיים. בעצם, הסיכויים גבוהים שהם מחפשים אותו ברגע זה – הרי, כמה זמן הוא ישן?

"אתה זקוק למזון? למים? המפקד אמר לנו לדאוג לך עד שיגיע."

"המפקד?" שאל ארטמיס, מבודח מעט, "זו באמת שאלה טובה. מי חסר השכל שיעסיק אתכם?"

אך הם לא נפלו בפח. "הוא לא חסר שכל. והוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה כשבחר בנו."

ארטמיס חייך, מושך בכתפיו. "נראה."

"מה נראה?" שאל אחד מהם, מבולבל.

"כמה זמן תוכלו להחזיק אותי כאן," הסביר להם ארטמיס באדיבות, "הרי אני הגאון המהולל, שעשיתם כל כך הרבה דברים כדי שלא יצליח לברוח. אבל אני תמיד מוצא דרך לעשות את זה."

הפרק הקודם		הפרק הבא