באה בקלות

שיעור כפול בתולדות הקסם על הבוקר, ביום הראשון שלי בהוגוורטס.

במילים אחרות- עינוי. סיוט. סבל. שעתיים של ההרצאה המשעממת ביותר בעולם בקול החורק והצורמני של פרופסור בינס.

ככה מצאתי את עצמי זרוקה על השולחן, מנמנמת ובוהה בחלל החדר לסירוגין, כשאני מתעוררת רק פעם בחצי שעה כדי לרשום איזשהו תאריך חשוב, עד שפתק הגיע אליי.

תוכלי להיפגש איתי אחרי ארוחת הצהריים במדשאות, ליד האגם? אני ממש חייב לדבר איתך. אוליבר.

נאנחתי וקימצתי את ידיי לאגרופים, כשהפתק עדיין בתוכם.

"היי." אמרתי ברגע שהגעתי לאוליבר.

"היי." הוא אמר בביישנות אופיינית לו.

"לא דיברנו כבר המון זמן." אמרתי. זאת הייתה האמת. היינו החברים הכי טובים, כמו אחים, עד השנה השלישית. במילים אחרות- עד שהתחלתי להסתובב כל הזמן עם רוקסן, שלא הייתה ושלא תהיה אף פעם הבחורה המועדפת עליו, במילים עדינות..

"אני יודע." הוא אמר והשפיל את מבטו.

"שמעת את כל השמועות עליי בזמן האחרון, הא? תדע לך שאף אחת מהן לא נכונה, זה הכול בולשיט של רוקסן-"

"אני יודע, אני יודע. האמת שרציתי לדבר איתך על משהו." הוא אמר.

"דבר." אמרתי, מסמיקה.

"ההורים שלי העיפו אותי מהבית. כי אמרתי להם שאני הומו." אמר אוליבר.

"אתה רציני?!" אמרתי וכמעט פערתי את פי. תמיד היה לי הרושם מכל הביקורים שלי אצל אוליבר שההורים שלו הם אנשים כל כך נחמדים.

"כן. עברתי לגור אצל אחותי הגדולה, אבל את יודעת, יש לה בעל והיא בהיריון... אני לא אוכל להיות אצלה לנצח." אמר אוליבר וניגב את עיניו שהחלו לדמוע.

"אוליבר, זה פשוט נורא." אמרתי ומשכתי אותו לחיבוק בלי לחשוב.

"פשוט... הייתי צריך לספר את זה למישהו. אין לי במקום הזה חברים. אין לי חברים באף מקום. המשפחה שלי, חוץ מאחותי הגדולה, שונאת אותי. אני עדיין זוכר איך היינו החברים הכי טובים, פעם, והייתי חייב לספר למישהו-"

"זה בסדר." קטעתי אותו והידקתי את החיבוק בינינו.

"החיים שלי פה נראים כמו גיהינום. כל השכבה בטוחה שאני הומו. את לא יודעת איך השותפים שלי לחדר... את לא יודעת מה הם עושים לי, איך הם מתנכלים לי... הלוואי שיכולתי להחזיר את הגלגל לאחור ולא לספר לאף אחד שאני הומו עד שאני אצא מהמקום המזוויע הזה ואעבור לגור בבית משלי." אמר אוליבר.

"אוליבר, אתה פשוט צריך... אתה פשוט צריך להעמיד פני סטרייט. לצאת עם איזושהי בחורה, לספר לחבר'ה שאתה דופק אותה..." אמרתי לו.

"את אומרת שאני צריך להסתיר את זה שאני הומו? איפה העולם המתקדם שכולם מדברים עליו?" אמר אוליבר בכעס.

"אני יודעת שזה דפוק, אבל אלו החיים. יום אחד תהיה אדון לעצמך ולא תצטרך להיות בסביבה של אנשים שמחזיקים דעות שהחזיקו בימי הביניים, אבל עד אז.. תמצא לעצמך חברה." אמרתי בדיוק כשרוקסן הופיעה.

"לילי! אני חייבת לדבר איתך דחוף!" צווחה רוקסן.

"אנחנו באמצע שיחה, רוקסן." אמר אוליבר,  אומר את שמה של רוקסן בגועל.

"לאף אחד לא אכפת, אוליבר." היא חיקתה אותו בקול מעצבן.

"מה העניין, רוקסן?" אמרתי בכעס.

"יש היום מסיבה ענקית בחדר המועדון של הפלפאף! את חייבת לבוא! והפעם לא תצליחי להתחמק! זה לכל השכבה, אפילו הזמינו את הסלית'רנים, בעע." אמרה רוקסן.

"אבל-" ניסיתי למחות אבל רוקסן תפסה אותי בידי והחלה לגרור אותי.

"אני אדבר איתך!" צעק לי אוליבר והבחנתי בזיק של יצירתיות בעיניו.

"בואי נראה... שיער-יש. נעליים-יש. איפור-יש. שמלה-יש. התחתונים.... את הולכת עם תחתוני כותנה?! השתגעת?!" קראה רוקסן והורידה לי את התחתונים במשיכה אלימה.

"היי!" קראתי אבל היא כבר זרקה את התחתונים לרצפת החדר והושיטה לי חוטיני אדום.

"בלי להתווכח, תלבשי אותו!" היא קראה ואני לבשתי אותו בחוסר רצון.

"יופי! רואה שמייק-אפ יכול להעלים את הנמשים המכוערים שלך!? את צריכה לשים אותו כל הזמן!" אמרה רוקסן.

"אני שונאת את השמלה הזאת, רוקסן. אני לא יכולה לנשום בה." אמרתי והתבוננתי בשמלת הסטרפלס השחורה, הקצרה והצמודה ביותר שרוקסן מצאה בשבילי.

"זאת השמלה היחידה שגורמת לך להיראות נורמלית! ואת צריכה עוד מסקרה!" אמרה רוקסן ורצה למזוודת האיפור שלה בדיוק כשהדלת נפתחה.

"היי, לילי, מישהו מרייבנקלו נמצא מחוץ לחדר המועדון. הוא רוצה לדבר איתך." אמרה ברוק, אחת מהשותפות שלי לחדר.

"אני ארד לבדוק מה איתו." אמרתי ויצאתי במהירות, מתחמקת מרוקסן שניסתה לתפוס אותי כדי למרוח לי עוד קצת-הרבה מסקרה.

"היי, אוליבר." אמרתי.

"את נראית מצוין." הוא אמר.

"אני בטוחה שזה עושה לך את זה הרבה יותר מאח שלי עם גופייה ובוקסר. קפוץ לפואנטה." אמרתי לו. כל ההכנות שלי לקראת המסיבה, שהתבצעו על ידי רוקסן, באמת סחטו אותי.

"אני חייב שתעשי לי טובה ענקית." הוא אמר.

"בשבילך הכול." אמרתי.

"אני צריך שתשכבי איתי." הוא אמר.

"בחור-הומו-מתייחס-לציצי-כגוש-שומן-אמר-מה-?!" קראתי.

"את אמרת בעצמך! שאני צריך לדפוק מישהי כדי שלא יחשבו שאני הומו." אמר.

"מה?! אחד, לא אמרתי את זה. שתיים, אם לא הבנת, לא התכוונתי אליי! הבנת אותי ממש לא נכון, אוליבר, רק ניסיתי לעזור!" אמרתי.

"אבל איזה בת תרצה לעשות את זה איתי?! כולן חושבות שאני הומו." אמר אוליבר.

"כי זה מה שאתה!" קראתי.

"בבקשה, לילי, בבקשה, אני מתחנן. אני מתחנן לעזרתך." הוא אמר ועשה לי הצגה שלמה בה הוא ירד על ברכיו ועשה פרצוף של צ'ארלי כשהוא רוצה עוד חטיף חתולים.

"אויש, אוליבר..." אמרתי בכעס ובעצבנות. החלטתי שזאת הפעם האחרונה שבה אני נותנת לטוב הלב המדהים שלי (והצניעות הרבה, כמובן) להשתלט עליי. בעיקר במשהו כמו זה.

"בסדר! אבל אנחנו לא הולכים לשכב באמת! ואנחנו הולכים לגמור עם זה עכשיו, במסיבה של הפלפאף." אמרתי וכבר החלתי לגבש תוכנית בראשי.

"איך בדיוק?" שאל אוליבר בבלבול.

"הו, אל תדאג. אני במצב רוח יצירתי היום." אמרתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא