טרה דאנקן

היא השיבה לו " אני לא נפגעתי, אבל חבריי כן." אחרי כמה דקות הוא החזיר תשובה בצ'אט.
"אני לא מבין למה את מסתובבת איתם, הם לוזרים. מה יש למישהי כמוך איתם, הם כלל לא כמוך. את נסיכה."
והיא מיד ענתה לו " זה לא משנה איזה מעמד אני, הם חברים שלי. אסור לך לפגוע בהם אחרת אני לא ידבר איתך לעולם! "
" את חשובה לי מאוד, אנחנו מכירים מגיל אפס. הם מכירים אותך רק כמה שנים. אני לא מבין את מעדיפה את הלוזרים על פני! "
"אל תיקרא להם לוזרים, הם מדהימים. אתה לא מכיר אותם בכלל."
"טרה אולי ניפגש מחר רק אני ואת בבקשה, אני רוצה להזכיר לך כמה כיף איתי. את זוכרת פעם היינו כול הזמן יחד, אבל ממתי שהכרת אותם זה כבר לא אותו דבר, את מתרחקת ממני, את כל הזמן איתם." שלח לה אורין שניסה להעביר נושא.
"מחר בעשר בבוקר ניפגש ליד עץ הדובדבן שליד הפארק." שלח לה עוד הודעה.
"בסדר," שלחה לו.
"טוב, לילה טוב טרה, ואל תשכחי. מחר אולי אני פשוט יבוא אלייך, כי כפי שאני מכיר אותך את לא תתעוררי בזמן חחח...."
"בסדר אז תבוא בעשר הנה לילה טוב. "
טרה התארגנה לשינה. היא לבשה את הכותונת הלבנה עם הלבבות הורודים שהיא הכי אהבה וכשהלכה לישון השעה הייתה כבר שתיים-עשרה בלילה.

קרן אור חמימה חדרה מבעד לחלון חדרה של טרה. השעון הראה דקה לעשר והיא התעוררה בבהלה. היא לא מאמינה שלא התעוררה בזמן ובעוד דקה אורין יהיה בביתה. פעמון הדלת צילצל. האומנת של טרה פתחה את דלת הבית ואורין בירך אותה בבוקר טוב ועלה במעלה המדרגות לחדרה של טרה. הוא דפק בדלת.
"טרה את מוכנה?" הוא שאל
"אורין אני לא מאמינה שלא התעוררתי," היא אמרה בעצב . אורין צחק והיא הרגישה שלחייה מאדימה מרוב נבוכה.
"את תתארגני ואני יחכה לך בטרקלין, בסדר?" הוא שאל בחיבה.
"בסדר, אני ימהר, מבטיחה," היא אמרה במבוכה.
היא יצאה מחדרה לבושה בגלימה ורודה ובשמלת מכשפות אופנתית ורודה עם לבובות כסופים ומגפי כסף. שערה הכתום הלוהט והארוך שהגיע עד לברכיים שלה היה אסוף לצמה יפה ומסודרת. לחיו של אורין האדימה למראה של טרה, שלבושה יפה כל כך, עד שלא היו לו מילים.
"לאן נלך ?" היא שאלה וחיוך עלה על פניה.
"זו הפתעה. "
הם ירדו למטה כשעיניה של טרה עצומות, כי אורין ביקש מימנה. הם הלכו במשך כרבע שעה, עד שטרה שמעה קלות צחוק וצרחות מלפניה ולא הבינה איפה היא נמצאת.
"תפקחי את העיניים," אמר אורין.
היא פקחה את שתי ענייה ונדהמה לגלות שהיא בכניסה ללונה פארק.

"אז מה את אומרת? כבר קניתי כרטיסים."
"וואו זה כל כך מגניב, הלונה פארק החדש, אבל איך השגת כרטיסים אם הם אזלו לפני חודש?"
"משתלם להיות רוזן. אבל אני לא מבין, את נסיכה, אז למה את לא קנית כרטיסים לך ולחברים שלך ?" הוא שאל במבוכה.
"כי ההורים שלי לא מרשים לי, הם כל כך מרגיזים. הם רוצים שהחברים שלי יהיו רק אנשי אצולה אז לא סיפרתי להם על חבריי. אתה מבין ?"
"כן גם ההורים שלי כאלו, אבל אני מסכים איתם."
"אולי תנסה רק להיות איתי ועם החברים שלי?"
"איתך כן, אבל להיות איתם בחיים לא." הוא נראה קצת כועס על כך שאמרה את המשפט האחרון.
"בסדר אני לא רוצה להרוס את היום הזה," היא אמרה ושלחה חיוך שגרם ללב שלו לפעום מהר יותר וללחיו להיות אדומות על רקע עורו הבהיר.
"אתה בסדר ?" היא שאלה בבהלה, כי חשבה שאולי הוא חולה.
"אני בסדר, רק חם לי," הוא אמר במהירות.
"רואים, את ממש אדום." היא הלחה לצחוק.
"בואי נעלה לרכבת ההורים," הוא אמר.
מולם הייתה רכבת ההרים המפחידה והארוכה ביותר שהייתה עם היפוכים. הם עלו על הרכבת. הסיבוב נערך כשתי דקות שבהם טרה צרחה מרוב פחד ואורין צחק, אחרי הכול הוא לא מפחד מכלום. אחרי שירדו הם הלכו לשבת בספסלי הלונה פארק כי לטרה הייתה סחרחורת.
"אורין אני לא עולה לרכבת הזו יותר בחיים," אמרה.
"בסדר אז אולי נעלה לגלגל ענק? אל תדאגי זה לא מפחיד," הבטיח לה אורין.
"בסדר."
הם הלכו לכיוון הגלגל הענק - שהיה ענקי וזוהר באורות צבעוניים. הם עלו למושבים שלהם, שנעצרו בדיוק למעלה.
"אורין תראה איזה נוף יפה," אמרה כשהיא נדהמת מהיופי של הפארק.
"את צודקת, ותראי את השקיעה," הוא אמר. הם התבוננו בשקיעה היפה ביותר - השמים נצבעו בצבע ורוד כתום והשמש הייתה בצבע אדום כתום.
"את יודעת היום הזה היה אחד הימים הטובים בחיי," הוא אמר וחייך חיוך קורן.
"גם בחיי, נהנינו כמו פעם," היא אמרה וחייכה מאוזן לאוזן.
"חבל שהכול נהרס בגיל עשר."
"אתה צודק, אבל זה אתה שלא רצה להיות בחברתם."
"בגיל עשר זה לא אני שבחרתי, ההורים שלי אסרו עליי להסתובב עם פשוטי עם," אמר וכעס נשמע בקולו.
"אני מבינה אותך," היא אמרה בחיבה.
"אז יש מצב שגם מחר נהיה ביחד?" שאל אורין ועיניו התחולות נצצו בתקווה.
"אולי. נראה כבר, טוב ?"
"בסדר."
המושבים שלהם הגיעו למטה והם הלכו לאזור דוכני האוכל. האזור היה מלא בדוכנים שונים ובמרכז היו שולחנות וכיסאות מחוברים.
"אז מה בא לך לאכול?" שאל אורין
"אני לא יודעת, מה בא לך?" שאלה טרה.
"בואי, יש פה את מה שאני הכי אוהב." הוא הוביל אותה לדוכן שמכרו בו גלידה מתוקה בצבעים מתחלפים.
"גלידת קסם , זו הגלידה הכי טעימה בעולם," הסביר אורין.
"טוב,כי היא משנה את הטעם והצבע שלה לפי מה שאתה אוהב."
"פעמיים, אני משלם," אמר אורין למוכר ונתן לו כדור זהב. היו גם כדורי כסף וכדורי נחושת. בכדור זהב יש מאה כדורי כסף ובכדור כסף יש מאה כדורי נחושת.
"אורין, אני רציתי לשלם," היא רטנה אך אורין רק חייך ואמר "אני כבר שילמתי."
המוכר נתן להם את הגלידות וחמישים כדורי כסף עודף. הם התיישבו באחד השולחנות ואכלו בהנאה רבה. כבר החל להחשיך ובשמי הלילה בהק לו ירח מלא ומיליוני כוכבים זהרו. היה זה לילה חמים ונעים.
"הפארק עוד מעט נסגר, בוא נלך," אמרה טרה.
אורין והיא החלו ללכת לכיוון היציאה. אחרי זמן מה הם הגיעו לרחוב שבו הייתה האחוזה של טרה. הם עברו דרך הפארק.
"אורין תודה על היום הנפלא איתך," אמרה טרה וחייכה את החיוך המתוק שלה. אורין חייך גם הוא. מעבר לשיחים נשמע רעש של אנשים מתקרבים. היו אלה לא אחרים מאשר החברים של טרה. כשחבריה של טרה שמו לב שאורין וטרה ניצבים מולם הם השתתקו.

ההמשך יבוא....

מי שרוצה להבין את הפרק הזה חייב לקראו את הקודם

אני ישמח לתגובות

הפרק הקודם		הפרק הבא