כדור הארץ לג'יימס!

הנה פרק נוסף, תהנו. (נ.ב: הכותרת נשמעת דבילית, אבל הפרק טוב.)

  "כדור הארץ לג'יימס!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צווח סיריוס לתוך אוזנו של ג'יימס. ג'יימס, שעד אז בהה בלהבות, זינק לישיבה זקופה.

  "מה אתה רוצה?!" הוא שאל בכעס, מרוגז מהעובדה שהופרע באמצע מחשבותיו על לילי. הוא בדיוק חשב על עיני השקד שלו כשסיריוס העיר אותו מהחלום בהקיץ. סיריוס גלגל את עיניו.

  "שאלתי אותך" הוא אמר לאט, "למה לא  המשכת לכתוב את החיבור בלחשים? כלומר, תראה מה כתבת. 'ג'יימס פוטר, שנה שישית, 14 לאוקטובר, שיעור לחשים'" חיקה סיריוס את קולו של פרופסור פילטיק. ג'יימס קם מהספה בחדר המועדון בכעס.

  "עזוב אותי! אני לא יכול להתרכז כאן." הוא אמר, חצי בכעס חצי בבכי, ועלה לחדרו.

  "לא היית צריך." אמר רמוס בשקט כדי שרק סיריוס ישמע. סיריוס נאנח.

  "אני יודע."

  בחדר, ג'יימס ישב על מיטתו, שעון על מרפקיו והסתכל בגיליון הקלף. למרות שהוא הסתכל בדף לפניו, מחשבותיו היו נתונות ללילי. שערה הג'ינג'י, היפה, הארוך, עלה מול עיניו, והוא השתוקק להיות מסוגל לגעת בו. אבל לא, למרות שהוא אוהב אותה, היא לא אוהבת אותו. הוא כבר שלח לה אלפי מתנות, והציע לה לצאת איתו, אבל היא בשלה. הוא נאנח מעומק ליבו, לא מבחין בדמות שעמדה בדלת.

  ג'יימס טבל את עט הנוצה שלו בדיו אדום וצייר לב קטן על פיסת קלף שהוציא מהכיס. הוא כתב 'לילי, אני אוהב אותך', וקישט את הקלף בעיטורים קטנים. הוא חייך
לעצמו כשראה את התוצאות. אמן הוא לא היה, אבל הוא לא היה גרוע בציור. הוא הניח את פיסת הקלף במזוודה שלו, וניסה לחשוב על משהו מקורי שהוא יכול לתת ללילי.

  רמוס השתעל. ג'יימס קפץ מהמיטה.

  "כמה זמן היית שם?" הוא שאל. רמוס חייך וירד למטה. ג'יימס קילל מתחת לנשימה.

  לילי ישבה בצד האחר של חדר המועדון. החיבור שלה היה מונח על השולחן, והיא רק הייתה צריכה לסיים את המשפט האחרון ולחתום. היא עדין החזיקה את העט שלה, אבל היא כבר לא ישבה זקוף. במשך כמה דקות היא חשבה על ג'יימס, על טמטומו ועל כך שהוא אכן מתוק אחרי הכול. אבל היא לא תספר לאף אחד על מה שהיא חושבת.

  לאט לאט, צורת הישיבה שלה השתנתה והיא ישבה עם שתי הרגליים שלה על השולחן, החצאית שלה עולה מעט ומושכת את צומת ליבם של כמה בנים שעברו במקום. אבל היא לא שמה לב. היא חשבה על המתנה של ג'יימס ששכבה בתיקה. היא עדיין לא פתחה אותה. היא תפתח אותה בלילה, לבד, כי אחרת קלא...

  "לילי!" קראה קלאודיה, חוצה את חדר המועדון ומתנתקת מהחבר שלה, סיריוס.

  "היי קלאודיה." אמרה לילי בעייפות.

  "איך החיבור מתקדם? ומה עשית לחצאית שלך?!"  צרחה קלאודיה. לילי הסתכלה על החצאית האדומה שלה, וגילתה שכתמי דיו ניקדו אותה.

  "היא חדשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צווחה לילי וטסה לחדרה. בחדרה היא החליפה חצאית וניקתה את האחרת בעזרת קסם ניקוי. חצי מהכתמים סירבו לרדת. היא קיללה וירדה חזרה לקלאודיה. "והחיבור מתקדם נהדר." היא המשיכה, עונה על השאלה הראשונה. קלאודיה גיחכה.

  "מותר להעתיק?"

  "לא!" אמרה לילי.

  "פוטר נתן לך מתנה?" שאלה קלאודיה.

  "כן." ענתה לילי, מנסה להסתיר את השמחה בקולה.

  "הפוץ. כאילו, הוא לא מבין שאת לא רוצה אותו?" אמרה קלאודיה וגלגלה את עיניה.

  "אני חושבת שאזרוק את המתנה מבלי לפתוח אותה." אמרה לילי, אם כי ידעה שלעולם לא תעשה זאת. היא גמרה את החיבור שלה והעלימה אותו.

  "מה עשית לו?" שאלה קלאודיה בסקרנות.

  "שלחתי אותו למקום מחבוא." ענתה לילי וצחקה. "את לא תמצאי את זה בחדר!" היא קראה אחרי קלאודיה שעלתה לחדר השינה למצוא את החיבור. היא צחקה, משועשעת.

  סיריוס ניגש אליה. "היי." היא אמרה בקרירות.

  "היי! את נחמדה לרמוס ואלי לא?" הוא שאל, מעמיד פני נעלב. היא דחפה אותו קלות. "בסדר, בסדר." הוא אמר.

  "מה רצית?" היא שאלה בעייפות.

  "אני לא מבין מה צריך לעשות בשיעורי הבית בלחשים." הוא התלונן.

  "הוא שאל אם יש שאלות, ואתה אמרת שהכול ברור." אמרה לילי בקרירות וקמה מהשולחן. סיריוס נאנח ונופף בשרביטו. שערה של לילי נהפך לירוק.

  "זה דווקא תואם את צבע העיניים שלי." היא אמרה והלכה לשבת ליד רמוס, שהיה היחיד מהקונדסאים שהיה נחמד אליה והיא חיבבה.

  "מה עשית לשער שלך?!" צחק רמוס.

  "תשאל את סיריוס." היא נאנחה והניחה את ראשה על כתפו. הוא נופף בשרביטו ושערה חזר לצבעו המקורי. "תודה." היא מלמלה, כמעט נרדמת.

  "היי, היי! אני לא יכול לעשות את זה לחבר שלי!" הוא צחק, דוחף אותה, משועשע.

  "אבל אני כן. דרך אגב, למה אתה לא יכול את זה לחבר שלך?" היא שאלה, מתמתחת ושמיישרת את החצאית השחורה שלה.

  "כי הוא ממש מאוהב בך, ואני לא מתכוון לגנוב אותך ממנו. אם כי הוא ימות אם הוא ייגע בך לרעה, כמו שהוא עשה לכמה אחרות." הוא אמר, נהיה רציני.

  "אתה ממש דואג לי. תודה." אמרה לילי. היא נישקה אותו על לחיו והלכה.

  "היא מטורפת." הודיע סיריוס שהופיע משום מקום.

  "זו לא פעם ראשונה שהיא מנשקת אותי. תמות מקנאה מצידי." אמר רמוס. לילי הייתה אחת מהבנות הכי נחשקות בבית הספר, אפילו בסלית'רין, וכולם קנאו רמוס, שהיה הבן שאליו היא הכי נפתחה, וכול הזמן. בבית הספר כבר היו לה בערך שלושים חברים, אך אף אחד לא הגיע איתה רחוק מדי.

  סיריוס נאנח. "ג'יימס יודע מזה?" הוא שאל ברשעות.

  "לא, ואל תעז לספר לו, אתה שומע?!" קרא רמוס, והחל לרדוף אחרי סיריוס, עד שנתקל במרינה, חברתה של לילי ובת זוגתו.

  "היי מותק." היא אמרה, מנשקת אותו קלות על שפתיו.

  "היי." הוא אמר, והוביל אותה לספה נוחה שבה יכלו לדבר בפרטיות.

  בלילה, כשכולם ישנו, לילי פתחה את המתנה שקיבלה מג'יימס. לפני שפתחה את הקופסא, היא הלכה לארונית שלה והוציאה קופסא קטנה, הגדילה אותה לגודלה המקורי, והתבוננה בפרחים ומתנות אחרות ששכבו בקופסא. היא הלכה עם הקופסא הזו למיטתה ופתחה את הקופסא שבטוחה נחה המתנה של ג'יימס.

  נשימתה של לילי נעתקה. בקופסא נחה שרשרת יפיפה. היה לה תליון קטן בצורת אירוס לבן. השרשרת עצמה הייתה מחוט כסף דקיק ועדין, וליד השרשרת נחה ברכה קטנה, כתמיד.

לילי,

אני מקווה שאת אוהבת את השרשרת.

תהיתי אם תסכימי ללכת איתי להוגסמיד בסוף השבוע.

אוהב אותך,

ג'יימס.

  היה לה די ברור שהיא תגיד כן, אולי הוא השתנה, אבל היא לא יכלה לחכות עד הבוקר כדי לתת לו את הסכמתה. היא ידעה שכשהיא אומרת לא היא לא ניגשת אליו, ולכן כדאי לגשת אליו בהקדם האפשרי. היא חשבה על כך שאם הוא קנה לה מתנה כל כך יפה, מי היא שתסרב. כלומר, רק לניסיון. פעם אחת. אם היא לא תאהב אותו, ותרגיש שהוא דביל, היא עוזבת אותו. אבל אם הוא מתאמץ כל כך הרבה, היא תנסה.

הפרק הקודם		הפרק הבא