טירת גריפינדור

הארי התעורר מוקדם בבוקר, בערך בשעה שש וחצי, והחליט שכדאי לו כבר להיות מוכן.
הארי הוציא את ספרי הלימוד שלו, עיין בהם, והניח אותם על השולחן.
עד שרון קם, הארי בילה בקריאה בספר "קווידיץ' בראי הדורות".
כשרון קם, הלכו יחדיו לארוחת הבוקר.

למרות שהסערה כבר הפסיקה, התקרה עוד היתה קודרת למדי;
"היום נראה לא רע, נהיה כל היום בחוץ-" אמר רון, בעודו בוחן "כן, תורת הצמחים, טיפול ביצורי פלא, בשבילכם יש שעה כפולה של גילוי עתידות. אני הולכת בזמן הזה לחקר המוגלגים" קטעה אותו מיכל, שהתיישבה ליד הארי.
"חבל שאני לא יכולה להגיש מועמדות" אמרה ולגמה מהשוקו שלה. "זה נשמע מעניין... סבא רבא
רבא שלי השתתף, וזכה במקום ראשון"

הארי השעין את סנטרו על ידיו, והסתכל על הטבלה שלו בגילוי עתידות. הוא הושיט את ידו לעבר עט-הנוצה שלו, והתחיל לכתוב, לכתוב... משעמם... 'הלוואי שכבר יגמר השיעור... מה השעה?' חשב לעצמו.
הוא הביט בשעון שמעל לשולחן של פרופסור טרלוני, אבל זה היה חסר סיכוי; המספרים היו מקורזלים מדי, ועשן סגלגל ריחף בתוך החלל שבין זכוכית השעון לבין הלוח עם המספרים והסתיר לגמרי הכל.
הוא נזכר שקנה לעצמו שעון חדש, והביט על השעון: השיעור נגמר בעוד דקה...

10 שניות, 9 שניות,8 שניות, 7 שניות... הארי פיהק. הוא הביט וראה שהצלצול, יהיה בעוד שנייה.

הארי פגש את רון חצי שעה לפני חמש.
הוא הלך איתו לחדר המועדון, ופרס את מפת הקונדסאים.
"אני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות" מילמל הארי והקיש על המפה בשרביטו.
כל הוגוורטס התציירה על המפה.
הוא עבר בעצבעו על המפה, הגיע לקומה לקומה השביעית ולפתע-
"היי הארי, מתכנן תעלול חדש? מציע לך לפרוץ לספריה להשאיר שם לכלוך, וסימנים שיראו שסלית'רנים עשו את זה. במיוחד, אדון ד. מ."

וג'ורג' שהופיע גם, הסביר:"דראקו מאלפוי- דביל מוסמך"
הארי, רון, פרד וג'ורג' צחקו בקול רם.
הארי הביט בשעונו וראה שעשרה לחמש, וזירז את רון. "קדימה" לחש באוזנו. "נלך לחדרי הבנים. אין שם אף אחד"
הם עלו במדרגות הלוליניות למעלה, והתיישבו על מיטתו של רון.
"הנה" אמר הארי. "נלך מתחת לגלימה. מתברר שזה בהמשך המסדרון"
הם הלכו בדממה מופתית, ראוי לשבח, ונעמדו ליד מיכל, שעמדה ליד שטיח הקיר.
הרמיוני מיהרה להגיע, אך איחרה בדקה.
"שינוי בתוכנית" אמרה מיכל. "יורדים למרתפים".
"הבאתי משהו. זו גלימת ההיעלמות של אמא שלי" אמרה מיכל.
הן התעטפו בגלימה, וירדו במדרגות.
 הארי ראה אותן באופן מטושטש מעט.
"למה אני רואה אותן?" שאל הארי.
"זה אחד הקסמים של הגלימה, בטוח" אמר רון.
הארי ורון ירדו למרתפים ועמדו ליד כיתת השיקוים.
הארי ראה שתי דמויות מטושטשות יורדות במדרגות.
הארי הביט, וראה שהן הסירו את גלימת ההיעלמות.
הן נשמו לרווחה.

"נו? מה קרה?" שאלה הרמיוני.
"אצל מאלפוי נמצא חלק מאבן האריה"
"נראה שגיליתן" אמר קול קר וגבוה.
הארי הסתובב וראה את מאלפוי.
"לכן תיצטרכו להיענש, בוצדמית" פנה אל הרמיוני.
"ואם אינכן רוצות להיענש בחומרה" המשיך מאלפוי, "תנו לי את החלק השני"
"לא!" צעקה מיכל.
"בטוחה? כי לי נראה, שזה לא ישתלם לך"

הוא חייך ברשעות.
"גויל! קראב! תורכם"
פאח!
חבטה ואחריה צעקה, הארי נפל על הרצפה הקרה, ויחד איתו רון, והם לא ראו את המתרחש.
הארי הסתדר, ורכן לראות מה קרה.

הארי ראה את הרמיוני מקווצת בפינה,  ואת מיכל שמוטה במרכז החלל, וידה דיממה. הארי ראה שהיה חתך גדול מהכתף עד המרפק.
"מה יהיה, מה יהיה?" אמרה הרמיוני והתקרבה למיכל."הלוואי שהארי היה פה..."
"אני כאן" אמר הארי, והסיר את הגלימה.

הרמיוני פתחה את פיה,
אבל הארי השתיק אותה.

"תקראי למדאם פומפרי, הרמיוני. רון, תקרא למקנוגל, אני אשאר איתה" אמר הארי.
הם עלו יחד במעלה המדרגות ואז התפצלו.
הארי רכן מעליה.
הוא סובב את מבטו.
הארי פיתאום הרגיש זוהר מוזר.
הוא הסתובב לכיוון מיכל, והפצע שלה, התחיל לזהור באור כתמתם...

הפרק הקודם		הפרק הבא