לחיות מחדש

שוב שלום,

סליחה שלקח לי זמן להעלות את פרק 1... תודה רבה לבטא שלי- הלנה מאלפוי!

שנה טובה ומוצלחת!

תהנו מהקריאה ותגיבו!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרק 1

השניים נעצרו מול פסל הגרגויל המשונה שבהחלט התאים לאווירה המשונה של בית הספר הזה, כך חשבה גרייס.

"קרמבו!" אביה אמר וגרייס בהתה בו בצורה משונה, מה עובר עליו? הוא אף פעם לא סבל קרמבואים... לא מאז המקרה ההוא. היא נזכרה באביה כשכל פניו מרוחים בקצפת והעוגייה מחוצה על אפו. חיוך עלה על פניה ונמחק במהרה.

הפסל זז וכמעט מחץ אותה בזמן ששקעה במחשבות. "המנהל משוגע או משהו כזה?" היא שאלה בהיסוס בזמן שהשניים עלו במדרגות.

"משהו כזה." אביה ענה בחיוך ונקש על הדלת.

"היכנסו!" אמר קול חביב.

אביה של גרייס בקושי הניח את רגלו על מפתן הדלת וכבר שמעו את הקול אומר, "או, בריאן היקר! הרבה זמן לא נפגשנו!"

"שלום פרופסור דמבלדור, אני מצטער שניתקתי את הקשר... השנים האחרונות היו לנו עמוסות במיוחד." בריאן וגרייס נכנסו לחדרו של דמבלדור בהלם. החדר הגדול במיוחד שלו היה לא יותר מבלגן אחד גדול! המוני דברים עופפו באוויר ללא שום מטרה, על השולחנות והרצפה היו מפוזרים דפים וספרים באי סדר מוחלט, ומה שהכי עניין את גרייס היה מצנפת המיון שהייתה זרוקה בין כל ערמות הניירת במשרד.  

"הו... אני רואה שהבאת את גרייס הקטנה..." אמר דמבלדור והתבונן בגרייס.

אני כל-כך הולכת לשנוא אותו... חשבה לעצמה גרייס ועשתה פרצוף כועס אל דמבלדור.

לאחר כמה דקות של שיחות חולין בין דמבלדור לבריאן, גרייס איבדה את סבלנותה.

"אני מאוד מצטערת שקוטעת אותכם בשיחת הנפש הזאת, אבל מה קורה פה?" אמרה במהירות וקולה נשמע עייף.

"את צודקת." אמר פרופסור דמבלדור בהחלטיות מוגזמת. "באמת שקצת נסחפנו אביך ואני. אמ..אם אני לא טועה את עדיין לא התמיינת לבית מתאים, נכון?"

"ובכן, בטח! מה לא ידעת? אני המנהלת החדשה." ענתה בעוקצניות.

"כן, ברור. בואי ילדתי, שבי כאן." דמבלדור סימן עם ידו על כיסא עץ ישן מאוד ליד שולחנו. "רק איפה שמתי את מצנפת המיון..." אמר בהיסח דעת, הוא הקיש באצבעותיו והמצנפת התעופפה מבין כל ערמות הדפים. "הו, הינה היא!"

בחיי בנאדם... איך הרשו לך להיות המנהל לבית ספר הזה?! גרייס הנידה בראשה ונפלט לה צחקוק קטן לשמע המחשבה שעברה בראשה.

"אני מאוד מצטער על הבלגן פה... תמיד הייתי כזה בלגניסט, אבל עכשיו עם כל האחריות של הבית ספר הזה, ובכן, סדר במשרדי הוא לא בחשיבות גבוהה אצלי." גיחך לו דמבלדור וצעד עם המצנפת לעבר גרייס.

לרגע גרייס נרתעה בקטנה, היא לא רצתה לדעת לאן היא תשובץ, ובכללי, היא לא רצתה להיות בבית ספר המשוגע הזה.

"אין לך ממה לפחד ילדה..." שמעה גרייס בראשה כל משועשע. מה קורה פה?! גרייס קלטה שמצנפת המיון על ראשה.  אה, מזל, לרגע חשבתי שגם לי נאבדה השפיות...  

"אוי, את אפילו לא קרובה לזה... עכשיו, בואי נראה לאן נשבץ אותך. המ... אני רואה בך הרבה שאפתנות ולא חסר גם נחישות, אימפולסיבית וחסרת סובלנות, בנוסף, את רודפת ידע וקצת נועזת. אז, לאן נשבץ אותך הא? "

"אוה, אין לי כוח לכל החידות האלה... את יכולה להחליט כבר?"

"עכשיו הכל ברור, איך לא ראיתי את זה קודם? "

"נו סיימת?" גרייס נהייתה מרוגזת יותר ויותר..

"אוי ילדתי, עם כזה יחס לא תגיעי כל-כך רחוק... סלית'רין!"  

המילה הדהדה במשרד הריק הרבה זמן, אולי גם יותר מידי זמן. פרופסור דמבלדור היה נראה מופתע במקצת ולעומת זאת בריאן היה המום.

"ואו, אמ...טוב," גמגם בריאן. "זאת ממש לא הייתה התשובה שציפיתי לשמוע..."אמר בפיזור נפש, "ובכן, מזל טוב ביתי! שובצת לסלית'רין."

"אל תדאג בריאן, אנחנו נדאג יפה מאוד לביתך...אגב באיזו שנה היא אמורה להיות עכשיו? "

"היא בשנה החמישית."

"הבנתי, אז בהצלחה גרייס. אני מקווה שתהיה לך שנה מופלאה, ואם אפשר בבקשה, אני צריך ללכת לעדכן כמה דברים. בריאן, אתה זוכר איפה המועדון של סלית'רין נכון?"

"כמובן. תודה פרופסור." בריאן סימן לגרייס שעדיין לא עיכלה שום דבר והייתה כמו פסל לבוא אחריו.

הפרק הקודם		הפרק הבא