כשהעטלף פגש את הליצן

באותו זמן, באחוזת ווין, ניסה איש העטלף, בצורתו האנושית כמובן, לנסות להרדם. וברור שהוא לא הצליח. מאז ומתמיד התקשה להרדם בלילות שכאלו. הוא זכר, שכשהיה קטן, והיה מתחבא מתחת לסמיכות בכל פעם שברק פילח את השמיים הכהים, רועד מהידיעה שבכל רגע ישמע הרעם. ואז, בכל אותן פעמים, אביו היה בה ומנחמו. הוא היה מרגיע אותו ומשכנע שישמור עליו מהסערה. מאז שמת, היה אלברט מחליף אותו. וכך היה, עד שווין הצעיר התבגר וכבר לא הזדקק לליטוף חם ומרגיע.

באטמן אהב לילות כאלה. הו, כמה שאהב את האפלה, מעורבת בניצוצות הכסופים והרעמים החזקים שבאים לאחריהם. הוא אהב, בעוד ששאריות ברוס ווין הקטן שבתוכו הצטמקו בפחד. הוא אהב, בזמן שווין עצר את עצמו מלהזיל דמעה כשנזכר באביו.

ועדיין, בכל אותם לילות גשומים, הוא התקשה להירדם. בין אם כי האביר האפל רצה להשתחרר אל הסופה, בין אם הילד הקטן שבתוכו הסתגר בפחד, מחפש את המגע המוכר, המכריע, ובין אם סתם, ברוס העכשווי היה שקוע במחשבות וזכרונות.

כשפתאום, נראה היה לו שצללית כהה נראתה מבעד לחלון. ברוס ניער את ראשו, מנסה להעלים את המחשבה המפחידה ומשכנע את עצמו שאיש לא יכול היה לגבור על מערכות ההגנה המתקדמות של אחוזת ווין. וגם אם יכול היה, מה שמאוד לר סביר, החלון של ברוס נמצא בקומה השישית של המבנה העצום, כך שזה לא הגיוני שמישהו יצליח לטפס לגובה כזה. ברק פגע איפהשהו בקרבת מקום, מאיר בבירור את החלון. ריק. אין מה לדאוג.

אך עדיין, שובל של חשד ובהלה נוטר בליבו, כך שהחליט לשבת עוד מספר רגעים, לפני שיחזור למיטה. ליתר ביטחון. 

הוא חיכה דקה. חיכה שתיים. ואז החליט- אין טעם לחכות עוד. מוטב לנסות להירדם.

***

תגובות בבקשה :)

ואל תדאגו, הפרק הבא ארוך יותר!

הפרק הקודם		הפרק הבא