סיפורי נרגולים (חייה של לונה)

*הודעה קצרה מכותבת הפיק*

שם הפרק מתכתב, כמובן, עם המערכה השלישית של הסרט השלישי שבה הארי והרמיוני חוזרים בזמן ומגיעים אל שולי היער האסור ומסתכלים אל כיוון הערבה המפליקה על מנת להציל את סיריוס.

המעריצים שזוכרים בעל פה את הסרטים יזכרו שהארי אומר את המשפט ואז מיד הרמיוני חוזרת אחריו,
"And now we wait."  

לידע כללי על מה חשבתי כשקראתי ככה לפרק :) 

_ _ _ _ _ _ _ 

*הם ננעלו מחוץ לטירה*

"כן, חשבתי שזה עלול לקרות," אמרה לונה וחייכה כמו אל עצמה, "אבל עד עכשיו התעלמתי מהאפשרות הזאת."

"אז מה עושים?" גירד דראקו את ראשו. הוא השתדל להיראות מודאג או מתוסכל מכך שננעל מחוץ לטירה באמצע הלילה בחברתה של לונה המג'נונה, אבל למען האמת הוא כבר שם לב, בסתר ליבו, שנעים לו לשוחח איתה ושהאופן החופשי והכנה שבו דיברה הרגיע אותו משום מה.

"מחכים לפילץ', כמובן." אמרה בשלווה.

"לפילץ'?"

"כן, הוא מסייר פה בלילות, לוודא שהכל בסדר. הוא בטח יצא מהטירה בקרוב." אמרה.

הוא התפלא שהיא יודעת את זה. מי בכלל מקדיש מחשבה לפילץ', השרת הזקן של בית הספר שכל התלמידים בסליתרין נהנים להפיל עליו פצצות סירחון?

לונה הביטה סביב ואז החלה להתרחק מדראקו.

"רגע," עצר אותה. "אמרת שמחכים לפילץ', לא? אז לאן את הולכת?"

לונה נעצרה במקומה. "אה, אני לא הולכת. פשוט חשבתי שכדאי שנמצא מקום מוסתר שנוכל להשקיף על הדלת ממנו."  אמרה לו בקולה החולמני, כאילו זה המובן מאליו. "כלומר, אלא אם כן אתה מעדיף שיתפוס אותך ותקבל עונש."

דראקו נראה כאילו חטף סטירה. זה היה הגיוני לגמרי. למה לא חשב על כך בעצמו? למה הוא ממשיך להתנהג ככה לידה? כאילו כל מה שהוא מתרכז בו זאת היא, וכל הדברים האחרים נחותים מכדי לחשוב עליהם. הוא היה נבוך מעט אבל לונה חייכה אליו והוא נרגע.

הם מצאו מאחורי עציץ גדול במיוחד שהיה קרוב לדלת הכניסה, והתיישבו בצדו הרחוק מהדלת, כך שאם פילץ' יצא הוא לא יבחין בהם.

לונה נזכרה בדלת, שהייתה פתוחה כשיצאה מהטירה. "איך יצאת מהטירה, דראקו?"

"השתמשתי בכישוף שאבא שלי לימד אותי," אמר דראקו בגאווה, אך מיד שם לב לטון המתנשא ושינה אותו לטון מתנצל: "אבל הוא עובד רק מבפנים, אז אני לא יכול לפתוח איתו את הדלת מבחוץ."

 "טוב, בפעם הבאה תשתדל להיות יותר דיסקרטי." היא אמרה לו בחיוך

"מה זאת אומרת?"

"השארת את הדלת פתוחה, ככה אני יצאתי החוצה. מובן שסגרתי אותה אחרי, אבל אם מישהו היה עובר שם הוא היה יכול לחשוד שתלמידים יצאו מהטירה." 

"את בטוחה שהדלת היתה פתוחה כשיצאת, לונה?"

היא הנהנה בראשה לחיוב.

" אז כדאי שנתחבא טוב מאוד."

"למה?"

"כי אני בטוח שסגרתי את הדלת אחרי." אמר דראקו, "וזה אומר שיש עוד מישהו מחוץ למיטה הלילה."

-----------------------------------------------------------------------------------------------------

הם ישבו בשתיקה שבתחילה היתה מביכה ואחר כך הפכה לדווקא נעימה. הם חייכו זה לזה וחיכו לדלת שתפתח.

לאחר מספר דקות נשמע רחש בתוך הטירה. 

שניהם התרוממו בשקט ועברו לעמידה. תוך כדי כך נגע דראקו שלא במכוון בידה של לונה.

"לונה," הוא אמר לה בשקט, "קר לך? היד שלך קפואה."

"אה, כן, קצת." ענתה, כאילו לא הקדישה לכך מחשבה לפני כן.

הוא הוריד את הגלימה שלו וכרך אותה סביב כתפיה. לונה המופתעת הודתה לו במבט והוא חייך אליה.

ואז דלת הטירה נפתחה.

 --------

 יש לי רעיונות להמשך, אז אם אהבתם בבקשה תגיבו כדי שאני אדע שיש לי למי לכתוב ♥
חוץ מזה אשמח להצעות לשיפור (:

הפרק הקודם		הפרק הבא