Fairy Tail

הממלכה של פיאור. מדינה של 17 מיליון תושבים.
זהו עולם של קסם. קסם נקנה ונמכר פה כל יום, זהו חלק בלתי נפרד מחייהם של התושבים. יש אנשים שמשתמשים בקסם בתור מקצוע. האנשים האלה נקראים מכשפים. המכשפים שייכים לגילדות מסוימות, ועושים עבודה בקבוצות. יש הרבה גילדות במדינה הזאת, ובעיר שלנו נמצאת גילדה מסוימת. גילדה שכמה אגדות נולדו ממנה, או שכמה ייוולדו בעתיד. והשם שלה הוא: פיירי טייל.
*****************************************************************************
מאז ניצחונו של וולדמורט, כשהארי היה בשנתו הרביעית, בית הספר לכישוף וקוסמות, הוגוורטס, לא נשאר אותו הדבר. תלמידים רבים נשארו בבתיהם במהלך שנת הלימודים ובית הספר לא הצליח למצוא מורים חדשים. מספר התלמידים והמורים הצטמצם במהרה, עד שלא נותרה ברירה אלא לסגור את בית הספר.
כדור הארץ הפך להיות מקום לא בטוח לקוסמים. הם חיפשו הרמוניה, מקום בו יוכלו לחיות בלי שאנשים חסרי קסם יבואו ויציקו להם. הם יצאו למסעות מסביב לעולם, לחפש מקום כזה, ויום אחד, קוסם צעיר בשם מקס הנקוק, מצא את המקום הזה. הממלכה של פיאור. קוסמים רבים ומשפחותיהם הגיעו בנהרות אל המדינה החדשה שהסתתרה מעיניהם במשך כל השנים הללו. המכשפים שם לא היו מכשפים כמו שהיו רגילים. לא היה להם שרביט, הם השתמשו בידיים. כל אחד שלט בכוח מסוים. היו כשפי אש, כשפי קרח, כשפי מים ועוד המון סוגים שונים. הם לא ידעו שרביט מהי, וכשקוסמי הוגוורטס הגיעו, הם הביאו איתם סוג חדש של מכשפים. כשפי שרביט.

לפי המסורת, על כל מכשף צעיר להצטרף לאחת הגילדות בממלכה. בשל המצוקה במקום שהייתה בגילדות לאחר הגירת הקוסמים, גילדות חדשות קמו ואף חלק מהישנות הרחיבו עצמם על-מנת לקבל את המכשפים החדשים. במקרה ושאלתם את עצמכם, הארי, רון והרמיוני הצטרפו לגילדה החזקה ביותר בממלכה - פיירי טייל.

לילה אחד, התעורר הארי משנתו בצעקה מחרישת אוזניים, מתנשף ושטוף זיעה.  
"הארי, הכל בסדר?" נכנס רון לחדרו של הארי בריצה.
"אני ראיתי אותו..." מלמל הארי.
"את מי?" שאל רון בחוסר הבנה.
"אני ראיתי אותו. הוא ישב על כסא מעץ בחדר אפלולי וחייך את החיוך הנקמני והמרוצה שלו" הסביר הארי תוך כדי שהוא ממשיך להתנשף.
"את מי ראית?!" דחק רון בהארי, שעדיין לא הבין על מה הוא מדבר.
"את וולדמורט! אני ראיתי את וולדמורט!" צעק הארי ודמעות של תסכול החלו לרדת מעיניו.
"זה היה רק חלום, הארי" התיישב רון על מיטתו של הארי וניסה לנחם אותו.
"לא, זה לא. זה היה אמיתי. אני יודע את זה" אמר הארי ומבט של אימה על פניו. 
רון שינה מבטו גם הוא למבט מלא אימה. אם הארי אומר שזה היה אמיתי, הוא מאמין לו. זו לא הפעם הראשונה, ולצערו גם לא האחרונה, שהחלומות של הארי אמיתיים. "אנחנו צריכים להיות זהירים..." מלמל רון ופחד בקולו.
"אני יודע" השיב לו הארי ונשכב חזרה במיטתו, מנסה להירדם מחדש. 

		הפרק הבא