אוצר המוות הרביעי

רוז התעוררה, כשמולה שמיים כהים. כנראה שנרדמתי, חשבה רוז, והסתכלה לכל הכיוונים, מחפשת את ג'ק.

"הוא לא הגיע?" תהתה "הוא כבר היה אמור להיות פה. זה לא מתאים לו, ובמיוחד עכשיו כשלא נפגשנו כבר כמה שבועות."

היא קמה, מתנערת מהחול  שדבק בה, והתחילה לפסוע אל המחילה. מולה הגיעה לילי כשהבעת ניצחון על פניה.

כשהן נפגשו אמרה לה לילי "סבתא קוראת לך.","מולי? שאלה רוז בבהלה,שנענתה בניד ראש מאושר מצד לילי.

רוז נכנסה למחילה כשכל צעד קשה לה כאילו נקשרו לרגליה משקולות.היא אפילו לא חשבה איך לנקום בלילי, ורק חששה מפני מה שמולי תעשה לה.

כשהיא פסעה אל המדרגות, נפתח הוילון שעל תמונת הדיוקן התלויה על הקיר הימני במסדרון, בה מצויירים סבה וסבתה ארתור ומולי וויזלי, אך ארתור לבדו היה בה כעת.

"תזדרזי, היא מחכה לך בחדר השינה שלנו." אמרלה. "תודה. סבא." ענתה רוז, ועלתה במדרגות, למרות שכל רצונה היה להימלט משם למרחק הגדול ביותר האפשרי.

רוז נקשה על דלת חדר השינה של סבה וסבתה שנפתחה לאחר רגע, והחתול הג'ינג'י של אימה, קרוקשנס, שהיה בן שלושים לאחר שחייו הוארכו בלחש שאימה לא הסכימה לדבר עליו, הגיח מהחדר.

אחריו יצא ארתור, קורץ לעברה בידידות. והיא נותרה בחדר עם מולי לבד, ליבה הולם חזק כל כך שלרגע עלה בה חשש שמולי שומעת אותו.

מולי הסתובבה לעבר רוז, "שבי על המיטה" אמרה לה, מחכה שרוז תעשה זאת ורק אז אמרה:"ראשית כל, מה שעשית ללילי לא היה יפה."

רוז לא הספיקה אפילו להנהן הנהון שייראה מלא חרטה, ומולי המשיכה:"אבל היא כבר ביצעה נקמה, כך שלא תיענשי."

."היה רגע של דממה בחדר שלחריו רוז התפרצה:"מה, אני---"

מולי הניחה יד מרגיעה על כתפה ואמרה:"לאט לאט, באמת חשבת להסתיר את זה לנצח? בסוף היינו יודעים מזה."

"אנחנו חברים כבר הרבה מאוד זמן בלי שתדעו." התריסה רוז כשכולה עדיין המומה מצורת הנקמה שבחרה בת דודתה, וחושבת על דרכים לנקום בה.

לפתע נבהלה, "היא סיפרה עליו לעוד מישהו?" שאלה.

"לא לפני שסיפרה לי, והזהרתי אותה לא לספר. היא יודעת שאם היא תספר- זה יוודע לי מהר מאוד, ואני מניחה שהיא לא רוצה לשאת בעונש." ענתה מולי.

"בקיצור, להבא תסתתרי גם מבת דודתך." סיימה מולי בחיוך, ורוז יצאה, מהרהת בצורת נקמה ראויה.

הפרק הקודם		הפרק הבא