אבל לא הפעם

~ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג~

"כיבוי אורות! כולם להיכנס למיטות! ג'יימי וקת'רינה, בואו אליי רגע!" צעקה המטפלת ווילסון.

"בטח יכתירו אותי למלכת בית היתומים" אמרה קת'רינה בגאווה והעיפה את שערה אחורה.

"אבל את לא מלכת בית היתומים הזה" אמרה ג'יימי. 

"קת'רינה עיוותה את פניה בכעס ואמרה: "לי לפחות יש אמא ואבא, והם בחו"ל. לך... לך יש כולה סבתא זקנה בבית ממול" אמרה קת'רינה וחייכה חיוך זדוני. 

"יותר מהר!" צעק המטפלת ווילסון. 

שתי הבנות רצו אל המטפלת. היא הוליכה אותן למטה והן התיישבו על הספה. 

"תקראו את המכתבים האלה" אמרה המטפלת. 

שתיי הבנות התבוננו במכתבים בתמיהה וקראו אותן. 

קת'רינה, שקראה יותר מהר מג'יימי, צעקה בשמחה: "יש!! אני קוסמת!! אני מיוחדת!! תמיד ידעתי שאני כל כך נדירה! בעוד שלושה ימים הולכים" צהלה. 

ג'יימי סיימה ואז חייכה אל המטפלת ווילסון. 

"גברת ווילסון, אני רוצה ללכת לבית סבתי עכשיו, רק לחצות את הכביש, שלא סואן בלילות. לספר לה על החדשות המרעישות" התחננה ג'יימי.

"מחר" אמרה המטפלת.

למחרת הלכה ג'יימי לבקר את סבתה, ליז ווד, וליז שמחה בשבילה. כשעברו עוד יומיים ניצבו שתי הבנות בתחנת הרכבת. 

השיער הג'ינג'י של ג'יימי היה אסוף לשתי צמות, והנמשים שעל אפה ולחייה פחות בלטו, ועיניה הכחולות של ג'יימי הבריקו. היא לבשה את המדים ועלתה לרכבת.

שיערה השחור החלק והארוך של קת'רינה התאים לעיניה השחורות, ונקודת החן שמתחת לעינה הימנית בצבצה. שיערה היה פזור. גם היא לבשה את המדים ועלתה אחרי ג'יימי.  

כשהרכבת החלה לנסוע ג'יימי הסתכלה בחלון, הפריחה נשיקה באוויר לסבתא שלה ליז, ונפרדה לשלום. 

קת'רינה נכנסה לתא רכבת שג'יימי הייתה בו ואמרה: "אני איתך בתא כי אין מקום" והתיישבה. 

ג'יימי לא אהבה את קת'רינה. היא הייתה שחצנית. 

המטפלת ווילסון נתנה לכל אחת מהן מתנה. לקת'רינה נתנה טבעת עם אבן חן יקרה, ולג'יימי שרשרת בצורת צדפה, כשפותחים אותה היא מנגנת מנגינה קטנה ומרגיעה. 

"מה שגברת ווילסון נתנה לי יותר יקר ויפה ממה שהיא נתנה לך. היא אוהבת אותי יותר מאותך, ובצדק, אני מושלמת. אותך אפשר עוד לשפר..." אמרה קת'רינה וחייכה חיוך מתנשא. 

ג'יימי לא ענתה לה. היא הייתה שקועה בספר. היא לא ידעה איך הספר הגיע לתיקה, אבל ההקדשה הייתה: בהצלחה ג'יימי. 

בספר מסופר על ילדה ששמה כריסטן שמגיעה למקום מסויים והיא לא יכולה לברוח. רודפים אותה ומפחידים אותה, מתעלמים ממנה ועושים לה רע. אך לסוף המפתיע ג'יימי עוד לא הגיע. כל הדרך ג'יימי שקעה בספר וקראה אותו, הספר שבעל 1,537 עמודים. הספר ריתק אותה, בזמן שקת'רינה מדדה תכשיטים והביטה בעצמה במראה בחיוך. 

"ברוכים הבאים להוגוורטס המקום הנורא, כלומר נפלא, בעולם" אמר קשיש עם חיוך חסר שיניים, חיוך זדוני ומפחיד המסתיר סוד. 
 

		הפרק הבא