אבל לא הפעם

קת'רינה, ששינתה את שמה לקת'רין, חייכה חיוך מאוזן לאוזן. 

הייתה ילדה גבוהה ובלונדינית, וקת'רינה הלכה ודיברה איתה.

"היי אני קת'רין, ואת?" שאלה בחיוך. היא רצתה חברות.

"אני ניקי. נעים מאוד קת'רין. גם את מתרגשת לבוא לכאן?" שאלה ניקי.

"ב ר ו ר! צעקה קת'רינה וחיבקה אותה.

ג'יימי ניגשה אל שתיהן ואמרה: " שלום נערתי. אני רואה שיצא לך להכיר את קת'רינה. ומהו שמך?" שאלה בחיבה.

"קוראים לי ניקי... אבל מי זאת קת'רינה?" שאלה ניקי. 

"היי, אני קת'רין, ואת?" שאלה קת'רינה בפרצוף כועס.

כשהבינה שג'יימי שקת'רינה רוצה שיקראו לה קת'רין לחצה את ידה ואמרה: "שלום, אני ג'יימי".

"את חמודה" אמרה ניקי וחייכה אל ג'יימי.

"תודה" ענתה לה ג'יימי.

ג'יימי הייתה נמוכה יותר מהגובה הממוצע של אנשים. היא הייתה נמוכה.

הזקן הוביל אותם בסירות רעועות את טירה מפוארת, גדולה ומרשימה.

"והנה המנהל הנורא, כלומר, נורא מדהים, פרופ' נוטלבוק" הציג הזקן את המנהל, והצביע על איש אחר, הדומה לו.

"לכל אחד מונח ספר חוקים על המיטה. חדשים, תשננו. ישנים, תתעדכנו" אמר המנהל.

הוא הצביע לעבר כובע רחב שוליים והורה לכל אחד מהחדשים להתמיין. ג'יימי וניקי יצאו בהפלפאף, לעומת קת'רינה שיצאה בסלית'רין. 

היא קינאה בג'יימי. היא כעסה על ג'יימי. היא שנאה את ג'יימי.  

"השרצית הזו כל הזמן מפריעה. אני חייבת לגרום לה להפסיק להתרוצץ לי בחיים" לחשה לעצמה קת'רינה. 

היא חייכה חיוך זדוני ופרצה בצחוק ארוך ומרושע.

ג'יימי שיננה את כל חוקי בית הספר יחד עם ניקי, וביניהם:

חייבים להסתובב כל הזמן עם מדים. 
אסור ללכת לצד ימין בקומה השלישית.
אסור להיכנס למשרדם של המורים. 

ועוד המון חוקים מסוגים שונים היו שם. 

אבל המשפט האחרון שהיה כתוב נורא הטריד את ג'יימי:

אם תפרו את אחד מן החוקים, תצטערו על היום שבו נולדתם...
 

הפרק הקודם		הפרק הבא