~ננטש~

וויתור זכויות לג'יי.קיי.רולינג

"הארי,רון קומו כבר!!!!"צרחה מולי,אמו של רון ואמו המאמצת של הארי על בניה(המאומץ והאמיתי,ואני יפסיק להגיד שהארי מאומץ(אשתדל)כי אני מניחה שחפרתי לכם)

"בסדר,בסדר אמא אני קם"זימרו ביחד הארי ורון,כמו בכל בוקר(הארי קרא לה אמא,אף אל פי שידע שזאת לא אמו האמיתית,וגם אהב אותה ואת מר וויזלי כאילו היו הוריו

האמיתיים ואת שאר האחים לבית וויזלי כמו אחיו הרבים והאמתיים).באותו בוקר היה להארי פוטר יומולדת 7 וגברת וויזלי(אני יקרא לה כאן גברת וויזלי)טרחה על ארוחת בוקר 

יפה ומקושטת.אחרי שאכלו לשובע קראו פרק וג'ורג' לרון ולהארי והגישו לשניהם סוכריות צהובות-ירוקות כאלו, בעטיפה שקופה. הארי ורון הסתכלו עליהם בעין חשדנית,פרד וג'ורג' לא נהגו לחלק

ממתקים או סוכריות ובטח כאלה שניתנות לאכילה,אבל אז פרד אמר להם בקריצה קטנטונת לג'ורג' "אל תידאגו,אל תידאגו"בקול מתוק.מדי."זה כולה סוכריות רחף,נו אתם מכירים

אותם,אלה שגורמות לך לחרף למשף 5 דקות בערך,זה בסדר,זה בסדר"הארי ורון החליפו מבטים ורון משך בכתפיו,שהארי הניח שזה אומר שזה בסדר.שניהם הכניסו את הסוכריות

לפה והחלו לצרוח בו זמנית,לפני שהארי הכניס את הסוכריה לפה הוא ראה את פרד וג'ורג' חומקים לחדרם,בקומה ה-3.אז מה אמרתי?אה כן.טוב הם הכניסו את הסוכריה לפה וצרחו בו

זמנית והארי הסתכל על רון(כן הם עדיין צרחו בכל הכוח) ורון הסתכל על הארי וראה שיש לרון חור באמצע הלשון,ולפי מבטו החרד של רון שהניח שגם שלו נראה בערך ככה הוא 

הבין שגם לו יש חור באמצע הלשון.כאשר חדלו לצרוח כאילו אין מחר שמעו הארי ורון את גברת וויזלי שואגת ככל שאיפשר לה גרונה על פרד וג'ורג' על התעלול המצחיק כביכול שלהם,

בזמן שאדון וויזלי תיקן להארי ולרון את הלשונות עלה לחדר לנסות להרגיע את אשתו המשתוללת.

"אךךךךך הזיכרון הזה תמיד מעלה אציל חיוך,לא אחי?" שאל רון את הארי בדרך להוגוורטס בזמן שתקע עוד סוכריית ברטי בוטס בכל הטעים וכמעט מייד ירק אותה."צודק אח"אמר 

הארי בחיוך בזמן שבחר לו צפרדע שוקולד,פתח אותה וראה את קורנליוס פאדג',שר הקסמים,מיישיר אליו מבט.כך עבר לו הזמן,בזמן שהחליפו בגדים,וסיפרו עוד זכרונות שהיו להם

פאנפיק ראשון טוב לא?

		הפרק הבא