~ננטש~

הארי,רון,פרד,ג'ורג',וילדה מעצבנת בשם הרמיומי או משהו כזה שעטו לכיוון הטירה("פרד וג'ורג' הגיעו יבשים לגמרי" אמר רון בכעס בזמן שניסה ליבש את שרוולו על הארי הרטוב לא פחות,

וזה מחה בכעס") ואז נכנסו לכיוון האולם הגדול ופצחו בשיחה על איזה בית הם לא רוצים להיבחר "...כן,שמעתי שסליתרין ערמומיים,היית רוצה? לא? טוב גם אני לא אבל אני מקווה שאני לא יצא

עם המאלאפו הזה או איך שלא קוראים לטמבל....." ואיזה בית הם רוצים להיבחר "...הייתי רוצה גריפינדור או רייבנקלו,כן כן גריפינדור-אמיץ רייבנקלו-חכם,איזה אתה???" ואז הלכו בטור אחרי 

הפורפסור מקגונגל והיא החזיקה מין מיצנפת מוזרה ומטולאת שנראה שאף אחד חוץ מכמה ילדים בשנה הראשונה לא הבינו מה היא עושה. רון לחש ל"אחיו" בדאגה "פרד וג'ורג' אמרו לי שצריך

להלחם בטרול או משהו כזה." "כן רון,אני יודע,גם לי הם אמרו את זה"לחש הארי. "ששששששששששששש שיהיה שם שקט!" נבחה הפורפסור מקגונגל נביחה שהקפיצה את כל האולם,בערך

ונעצה בהם מבט מן הסוג שמשאיר צלקות,ולא בצורת ברק. "המצנפת הזאת תשיר שיר ואז תמיין אתכם" היא החוותה אל התלמידים שהשתרכו בטור אחריה "ואתם תצטרפו אל הבית שאליהם תמוינו,

ברור?,יופי עכשיו עמדו בטור,מסודר והיא תשיר ותמיין."

"אני ניראית קצת עלובה

אך אל תזלזלו בי

כי כל הכובעים כולם

בזאת לא ייתחרו בי.

לי אין נוצה או מצחייה

ולא פינות שלוש

אך בעניין של למיין

אני תמיד בראש!

 כי כל אדם אשר יחבוש

אותי על הקרקפת

כל מחשבה אצלו בראש

מייד אליי נשקפת.

אם אומץ לב ותושייה

אמצא אצלו במוח

אודיע חיש את זה האיש

לגריפינדור לשלוח!

אך אם בגולגלתו אמצא

טוב לב ואורך רוח

אודיע כי להפלפאף

הוא מועמד בטוח!

לרייבנקלו אשלח את זה

שבראשו חרוט

כי תכונותיו המובילות:

תבונה ולמדנות! 

אך באשר אמצע עורמה

ושאיפה לכוח

אורה מייד את התלמיד

לסלית'רין לשלוח. 

על כן חבשו! אל תחששו!

אין חכמה כמותי

ואם חס ושלום אטעה

אני אבלע אותי"

האולם הגדול פרץ במחיאות כפיים והפורפסור מקגונגל התחילה לקרוא מהרשימה. "גריינג'ר,הרמיוני" היא הניחה את המצנפת על ראשה "גריפינדור!" בראון,לבנדר" "גריפינדור!" "פוטר,הארי" "המממ," אמר קול קטן בתוך אוזנו. "זה לא קל. כלל לא קל. לא-מעט אומץ, אני רואה. גם שכל די טוב. יש פה כישרון - הו כן, ללא ספק - וגם איזה צימאון להוכיח את עצמך, זה מאד מעניין... אז איפה לשים אותך?"
הארי תפס חזק בשולי השרפרף וחשב, "רק לא סלית'רין, רק לא סלית'רין."
"לא סלית'רין, מה?" אמר הקול הקטן. "אתה בטוח? אתה יכול להיות אדם דגול, אתה יודע, הכל נמצא כאן בתוך הראש שלך, וסלית'רין תקדם אותך בדרך לגדולה, בזה אין ספק - לא? טוב, אז אם אתה בטוח - עדיף שתלך לגריפינדור!" ואת המילה האחרונה צעקה בקול.

"מאלפוי,דראקו" סליתרין!" וככה עד שאחרוני התלמידים התמיינו("וויזלי,רון" "גריפינדור!")הצלחות התמלאו האוכל ואז,הארי ורון,ביחד עם הרמיוני(בסוף הם גילאו איך קוראים לה),לבנדר,שיימוס,דין,פראווטי ונוויל הם הלכו לישון מלאים ושבעים.

נו איך? 3 תגובות ממשיכה(:

הפרק הקודם		הפרק הבא