סוד

'איזה מקום מוזר...' חשבתי לעצמי כשהלכתי במסדרון ארוך, הדממה הייתה מפחידה "מה זה המקום הזה?" שאלתי את עצמי וקולי הדהד, מולי יש 3 דלתות ומימיני יש עוד 3, החלטתי להיכנס לאמצעית שממולי...
יש כאן מדרגות, החלטתי לעלות בהם והגעתי למקום עם המון דלתות, אני נכנסת באחת מהן ומגיעה לשירותים ישנים ומוזרים, מסתכלת על הנחשים שעיטרו את הברזים.
לפתע הרגשתי צמרמורת, כאילו העבירו בתוכי יד, היה לי קפוא, מולי ראיתי משקפיים שקופות-לבנות כאלה ועיניים צהובות*, צרחתי ונפלתי.
פקחתי את עיניי וראיתי שאני על הרצפה, מסובכת בתוך כל השמיכות ומזיעה מאוד, שערי השחור, היה נפוח כעת ובגדי היו סחוטים ממים, הורדתי את השמיכה ממני וקמתי לשטוף פנים.

נעמדתי מול המראה, פניי היו אדומים, הרגשתי רע כל-כך 'מה היה החלום הזה?' לפתע הרגשתי טעם רע בפי-כאילו שאני הולכת להקיא, הרגשתי שכל תכולת קיבתי עולה, והורדתי את פניי לכיור. הקאתי.

"אמא!" קראתי לאמי בקול נגעל "אמא!" צעקתי והלכתי לחדרה, "אמא, אני לא מרגישה טוב... הקאתי" היא נראתה ממהרת "מסכנה שלי, את רוצה להישאר היום בבית?" "כן..." אמרתי ורעדתי מגועל.

"אני מצטערת מתוקה, אני מאוד ממהרת יש לי פגישה חשובה שיכולה להקפיץ את הקריירה שלי פי 10!" היא אמרה בחיוך "מזל טוב אמא" מלמלתי "תודה יפה שלי, להתראות" היא אמרה ונשקה לי במצח.

"ביי אמא.." אמרתי בלחש והלכתי לחדר, נשכבתי על המיטה ונאנחתי.. הפניתי את ראשי לכיוון השעון-עכשיו 8:30.
עיניי הולכות ונסגרות, החדר נהיה שחור... אני נרדמת.

התעוררתי וראיתי אור חזק, הסתכלתי על השעון שהיה על השידה ליד מיטתי, עברו כבר 6 שעות מאז שנרדמתי...

"התעוררת?" קול שלא ידעתי למי להתאים אותו שאל, ניסיתי להסתכל אבל האיש היה מטושטש מאוד, הוא לא היה גבוה ממני בהרבה והיה לו אותו צבע עור כמו שלי-זה הדבר היחיד שהבחנתי בו אצלו.
הוא החזיק בידו כוס עם חומר חום כלשהו
"הבאתי לך תה" האיש אמר, "תודה.." הודיתי לו והתיישבתי בקושי, לגמתי מהתה, הוא עוד חם... הנחתי אותו על השידה ובדקתי את ראשי, הוא היה פחות חם מבבוקר.

איך את מרגישה?" הוא שאל "יותר טוב..." עניתי, לא יודעת למי אני פונה, הראייה נהיתה קצת פחות מטושטשת אך פניו של האיש לא היו ברורים-שיערו היה בין בלונדיני לחום ועיניו היו שילוב של ירוק ושל כחול.
הרמתי את ידי למצחי-מסתובב לי הראש "מה קרה?!" האדם שאל בבהלה כשראה את פניי מתכווצות בכאב "את לא מרגישה טוב?" הוא שאל בדאגה "לא... מסתובב לי הראש" עניתי בכאב
אני אלך להביא לך כדור" הוא אמר ויצא מהחדר, הסתכלתי על חפציי, וניסיתי לגרום לעיניי לראות טוב יותר, לאחר חצי דקה בערך, ראיתי טוב כמו תמיד, למרות שעדיין כואב לי הראש.
האיש נכנס לחדר ובידו כדור, באותו זמן עצמתי את עיניי בכאב, "הבאתי לך את הכדור" האיש אמר ופקחתי את עיניי.
צרחתי!. "ג'ון!" מה הוא עושה פה?!
לך! לך מפה!" צרחתי עליו, זה יותר מדי מסוכן, אני חלשה מדי
ואני יכולה לתקוף אותו ללא רצון, אני לא שולטת בעצמי
הוא נבהל ומיהר לצאת מהחדר כשהוא מסתכל עליי במבט מוזר.
חשבתי לעצמי ודפקי את ראשי בכרית 'אוף... איזה מעצבנים החיים שלי!'

לאחר כחצי שעה היה לי משעמם אז החלטתי לקרוא את פיסת הקלף הנוספת שהיתה במעטפה שניק זייף... למרות ש... לניק אין דיו-יש לו רק עטים, מחשב ועפרונות... בטח הוא לקח מחבר

בפיסת הקלף השנייה היה כתוב:



שלוש גלימות עבודה פשוטות (צבע שחור).

כובע מחודד פשוט אחד (שחור) לשימוש יומיומי

זוג אחד של כפפות הגנה (מעור דרקון או חומר דומה).

גלימת חורף (שחורה, אבזמי כסף)

ספרי לימוד:

כל תלמיד נדרש להצטייד בעותק של כל אחד מהספרים הבאים:

ספר הכשפים הבסיסי (רמה א') מאת מירנדה גוזלי

תולדות הכישוף מאת בתחולדה בגשוט

תורת הקסם מאת אדלברט רוח

מדריך שינוי צורה למתחילים מאת אמריק חלפון

אלף עשבים ופטריות מאת פילידה שורש



'וואו... הוא ממש ממש השקיע! איך הוא חשב על כל הספרים המוזרים האלה ועל השמות המוזרים האלה? אין דבר כזה דרקונים!
הוא כולה בן 8 וגם אין לו כתב כזה מסולסל ויפה.
יכול להיות ש... לא... אין סיכוי!'

'היי... מה קורה כאן?! מה הרגליים שלי עושות?!' רגליי נשאו אותי לסלון בלי שרציתי!
ג'ון ישב שם מדוכדך ועצוב, רגליי המשיכו ללכת לכיוונו וכשנעמדתי מולו וניסיתי ללכת, לא יכולתי לזוז... פי נפתח והתחיל לדבר "אני רוצה להיות חברה שלך! אני אוהבת אותך!" אמרתי, בלי שרציתי. הוא הסתכל עליי,

עם חיוכו שהלך וגבר ואני מסתכלת עליו נואשת ונאבקת בכוח החזק שהחזיק אותי וגרם לי לעמוד מול ג'ון ולהגיד לו שאני אוהבת אותו...

*אני לא בטוחה אם הדמות שמדובר עליה אמורה להיות עם עיניים צהובות...

2 תגובות

הפרק הקודם