פוטר

היי, יש לי מוזה נהדרת, והמון רעיונות שוטפים את המוח המסכן שלי..

אז הנה המשך לפרק. מקווה שתאהבו..

אשמח לתגובות :)

הוגוורטס אקספרס

"היי, בנים! לקום!" קרא אדון פוטר חמור הסבר לעבר שתי המיטות של ג´יימס וסריוס.

"נו, ג´יימס וסריוס! התקבלתי לעבודה חדשה ועליי להגיע אליה במהירות המרבית." אמר דייוויד, גאה.

"מזל טוב אבא" נשמע מלמול מאזור הכרית של ג´יימס.

"ג´נין! הם לא מתעוררים!, אבל אני חייב ללכת." צעק האב ויצא מהבית בצעדים חפוזים.

"הו, ג´יימס סריוס קומו מייד אתם לא רוצים לפספס את הרכבת כמו בשנה שעברה נכון?!" נבחה עליהם גברת פוטר. השניים התעוררו בבהלה והחלו להתארגן ליציאה.

"בוקר טוב" אמרה בעליזות והלכה למטבח להכין להם כריכים לדרך.

"השעה כבר 10:55 בעוד חמש דקות יוצאת הרכבת! צעקה גברת פוטר על סריוס וג´יימס המזדחלים מאחוריה. אינם עומדים בקצב. הם עברו דרך המחסום הקסום בריצה, ועלו על הרכבת. הוגוורטס אקספרס מעולם לא הייתה עמוסה כל כך. היו המון תלמידים חדשים השנה, כולם מבולבלים ואינם יודעים מה לעשות עם עצמם.

"ביי אמא!" צעק ג´יימס ונופף דרך החלון הכי קרוב.

"להתראות גברת פוטר!" אמר גם סריוס ונכנס לחפש תא ריק.

"סריוס, אני צריך ללכת לקרון של המדריכים. תמצא את זנב תולע ואני אגיע עם ירחוני". הודיע ג´יימס ונעלם כהרף עין. סריוס הלך למצוא תא.

"אוי! אני מצטעת כל כך, לא ראיתי לאן אני הולכת". התנצלה בחורה גבוה, אדומת שיער, ויפת מראה, לילי אוואנס, שכרגע התנגשה בסריוס בטעות. 

"הו, היי לילי, את לא צריכה להתנצל זו הייתה טעות שלי." אמר לה סריוס בנחמדות חשודה ולא אופיינית לו.

"אה, בלק, זה אתה!" ירקה לילי את המילים מהפה.

"אתה צודק אין לי למה להצטער. רק חבל שהחבר שלך פוטר לא כאן, הוא היה שמח לראות אותי מקבלת מכה." כעסה לילי והלכה משם בהפגנתיות.

"רגע, לילי, זה לא נכון הוא דווקא.." סריוס ניסה להתנצל בשמו של ג´יימס אבל לילי כבר נעלמה מהאזור. ´איזה חבר נפלא אני!´ חשב סריוס ´ממש נהדר´.

"היי, רך כף!" אמר נער משום מקום. סריוס נבהל וקפץ קפיצה קטנה במקום.

"וואו זנב תולע הבהלת אותי". הודה סריוס (למרות שזה היה מובן שהוא הבהיל אותו).

זנב תולע, פיטר פטיגרו, היה אדם נמוך ושמנמן. הוא תמיד היה נגרר אחרי סריוס וג´יימס ולמזלו, הם קיבלו אותו לא כעוד ילד נודניק. הם קיבלו אותו כחבר.

"מצאתי לנו תא." אמר זנב תולע ומשך בזרועו של סריוס, עד אשר הם הגיעו לתא.

"אז, איך עבר עליך החופש, פיטר?" פתח סריוס בשאלה.

"אני כבר לא מי שהייתי פעם!" יצא נגדו פיטר.

"אני כבר לא מי שהייתי פעם!" הוא חזר על משפטו ונתן בסריוס מבט אזהרה.

"זנב תולע? הכל בסדר?" שאל אותו סריוס, קצת מודאג לגבי חברו.

"אני השנה שונה, אני לא אעשה כל מה שאתם אומרים לי! יש לי אדון אחר. אחד ויחיד." צהל פיטר משמחה, על פניו העגולות הופיע חיוך מטורף.

"מה? על מה אתה מדבר?" שאל סריוס, לא מבין מה קרה עם פיטר.

פיטר צחק, הפשיל את שרוולו השמאלי וחשף קעקוע, חרוט עמוק בתוך עורו. בצורת נחש.

בדיוק באותו הרגע נפתחה דלת התא.

ילדה צעירה, בשנה השניייה או השלישית כנראה, ראתה את הקעקוע וצרחה. פיטר הטיל עליה לחש משתק שנייה לפני שסריוס ניתר עליו. סריוס לא הצליח להציל את הילדה הקטנה.

"להתראות! סריוס!" קרא זנב תולע והפך בשנייה לעכברוש דוחה, אפור, ומלוכלך.

"אתה!" צעק סריוס לשום מקום. פיטר כבר לא היה שם.

סריוס הכניס את הילדה לתא, הפשיר את לחש ההשתקה שפיטר הטיל עליה וניסה להרגיעה.

דלת התא נפתחה בשנית הפעם אלו היו ג´יימס ורמוס. שניהם מחייכים וצוחקים, עד שראו מה הולך בתא.

"סריוס מי זאת?" שאל ג´יימס.

"היא נראה לי צעירה מדי בשבילך, אתה לא חושב רמוס?"

"אני חושב," אמר רמוס.

"שמשהו מוזר קרה כאן. סריוס ספר לנו הכל. עכשיו!" החליט רמוס ופנה לג´יימס,

"זה לא הזמן לבדיחות, קרניים. עליך להבין אילו מקרים יש להתבדח עליהם ועל אילו לא." נזף בו רמוס ומבטו הופנה לסריוס.

לאחר שסריוס סיפר להם על המאורע רמוס נראה מודאג מאוד.

"אתה יודע על איזה אדון הוא דיבר?" שאל ג´יימס גם הוא מודאג ממה שחברו סיפר זה עטה.

"לא, אין לי מושג" ענה סריוס בעצב.

"אבל הילדה יודעת."

שלושתם החוו מבט לעבר הנערה, היא נראתה מסכנה וחלשה.

"עלינו לעזוב אותה לנפשה, כשתהיה מוכנה לספר - נקשיב לה ונחקור את העניין לעומק. אבל עד אז, עלינו לפתוח עיניים ולשים לב למעלליו של פיטר". אמר להם רמוס.

הרכבת החלה להאט, ולבסוף נעצרה.

שלל תלמידים, מכל הגילאים, נראו על סף התעלפות. כולם רצו כבר להגיע לטירה החמימה, לבית הספר האהוב - הוגוורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא