פוטר

זהו פרק מעבר, סליחה שהוא קצר (בערך) ,

תגובות ואני ממשיכה...

פרק מעבר

ג´יימס סריוס ורמוס נסעו ביחד בכרכרה לעבר הוגוורטס, המונעת בדרך פלא מעצמה, גוררים איתם את הנערה, הם הביטו על הטירה המפוארת וכל אח מהם חשב על המקום כבית. זוהי שנתם השישית! והם חיכו להתחלתה בציפייה רבה.

ילדי השנה הראשונה נכנסו בגוש צפוף מאחורי פרופסור מינרווה מקגונגל, שהייתה ראש בית גריפינדור, והמורה לשינויי צורה, זו הייתה שנתה השלישית בסגל המורים.

מצנפת המיון נחה על השרפרף וחיכתה להוראה של מקגונגל לפני שפרצה בשירה:

"מצנפת המיון אני,

לכל עשיר וכל עני

את הבית המתאים

אגלה עם חכמתי..

להוגוורטס ארבעה מייסדים,

גריפינדור גודריק, הפלפאף הלגה,

סלית´רין סלאזר, ורייבנקלו רוונה.

לכל אחד מהם רבותי,

יש תכונה חשובה למדי.

אם נחישות ואומץ לב אמצע במוחכם הצנוע,

אתכם אשלח לגריפינדור, זה הרי ידוע.

אך אם בראשכם אראה, אהבה לניצחון,

אדע מיד כי סלית´רין הוא ביתכם הנכון.

אהבה ללמידה, וסקרנות רבה מכל.

הן התכונות של רייבנקלו, זאת לא צריך לשאול.

אבל אהבה לזולת וכבוד לאחרים,

הפלפאף יקבל אתכם ברוך ובנעימים.

עכשיו, שהנכם יודעים קצת ידע על הבתים,

עליי להזהירכם, תהיו עירניים.

ישנם כוחות אפלים המנסים לחדור.

תהיו מאוחדים ולא יגיע ניצחון השחור."

סיימה המצנפת בדרמטיות.

נשמעו מלמולים רבים מארבעת השולחנות, המצנפת כרגע הזהירה אותם לגבי דבר שלא ידעו עליו עדיין. וזה הכניס את כל התלמידים ללחץ.

דמבלדור - מנהל הוגוורטס, קם והרים את ידיו לאות שקט.

"תודה," אמר וחזר למקומו.

"כעת, לאחר שירה של מצנפת המיון, עלינו להתחיל את הטקס. כל תלמיד אשר אקרא בשמו רשאי להגיע הנה, להתיישב על השרפרף ולחבוש את המצנפת. בהצלחה." אמרה הפרופסור מקגונגל בשלווה, ופנתה לרשימה:

"פולימור,  היילי" ילד נמוכת קומה, מנומשת, בעלת שיער חום בהיר חלק, כמעט ורצה לכיוון השרפרף, התיישבה עליו, חבשה את המצנפת וכעבור מספר שניות.

"הפלפאף" קריאות עידוד ומחיאות כפיים נשמעו מהשולחן הצהוב-שחור.

"רות´, אמיליה" קראה פרופסור מקגונגל ועוד ילדה קטנה התיישבה על השרפרף.

"רייבנקלו" הכריזה המצנפת, ורעש עז עלה מן השולחן הכחול.

כך המשיך הנוהל;

"שיימון, לירוי"

"סלית´רין"

"מקלדיי, אמברי"

"רייבנקלו"

"ניוטון, אוליב"

"גריפינדור" שאגה אדומה עלתה מכיוון שולחן בית גריפינדור לאור התלמידה החדשה הראשונה לשנה הזו.

"היי סריוס, זו לא הילדה שהייתה איתנו בתא?" שאל רמוס בוחן את הנערה.

"כן, זו היא" אמר סריוס. שמח מכך שיוכלו לשאול אותה לגבי הקעקוע מתי שיזדמן.

"נולן, ארתור"

"סלית´רין"

"מק, אמנדה"

"הפלפאף"

"כל תלמידי השנה הראשונה מוינו. אז כעת, איני רוצה להשאירכם רעבים. אז יש לי רק מספר מילים לומר, חניבעלצי וקרתושכעלך בנחעורת! סתם, אני מתבדח! בתאבון!" קראדמבלדור מגחך, על פניו פרוש חיוך רחב.

בן רגע הופיע שלל מזון מסודר בקערות לכל שולחן. התלמידים והמורים אכלו להנאתם מכל המזון הרב שהיה שם. לאחר שכולם שבעו, האוכל פונה מהשולחנות בעזרת קסם, ודמבלדור קם על רגליו, ברצונו לנאום את נאום תחילת השנה המסורתי.

"ברכים הבאים, וברוכים השבים, לבית הספר ולכישוף וקוסמות, הוגוורטס. אני שמח לתת לכם, התלמידים, עוד ידע בקשר לעולם הקוסמים בכל שנה, ואני שמח עוד יותר להכריז על  המורה החדש שלנו להתגוננות מפני כוחות האופל-"

"שמשום מה, מתפטר בכל שנה" מלמל ג´יימס באוזנו של סריוס ושניהם צחקקו ללא קול.

"- פרופסור פוטר, אנא קבלו אותו במחיאות כפיים!"

הפרק הקודם		הפרק הבא