נערת הוורדים

היי,

מצטערת שיצא לי קצר.

תיהנו!

לונה

נ.ב. זה הפאנפיק הראשון שלי - תגיבו בבקשה! אני רוצה לשמוע ביקורת בונה.

אל תפחדו למתוח ביקורת - זה רק יעזור לי!

******************************************************************************************************************************************

רוז הייתה מבולבלת לחלוטין מהרכבת הגדולה. אומנם היא שמעה על כך סיפורים רבים מהוריה, אך דבר לא יכול היה לתאר את גודלה העצום של הרכבת.

היא רכנה החוצה מהחלון. "הארי! ג'יני!"

דודיה הסתכלו עליה, ונופפו לה. "בואי החוצה! אני רוצה להיפרד!" קראה ג'יני. רוז ירדה מהרכבת בריצה. "שלום!" קראה ג'יני וחיבקה אותה בחוזקה. הארי חיבק אותה גם הוא. "מתרגשת?"

רוז הנהנה. "חשבתי שלא תבואו; לקח המון זמן עד שמצאנו אתכם," סיפרה לדודיה.

ג'יני הציצה בשעונה. "אוי! את כבר צריכה ללכת, רוזי. שתהיה לך שנה מוצלחת!" היא נישקה את אחייניתה, ורוז עלתה בחזרה על הרכבת. ג'יני המשיכה לנופף לה דרך החלון.
רוז ראתה את הארי ואלבוס מדברים, אך לא הצליחה לשמוע מה הם אומרים אחד לשני. לבסוף אלבוס נפרד מאביו, ועלה על הרכבת. בידיו הוא נשא חתולה ג'ינג'ית מוכרת. "סקיי!" קראה רוז בהפתעה. אלבוס חייך. "שכחת אותה."

רוז לקחה את החתולה שלה בידיה, וליטפה את פרוותה הג'ינג'ית. סקיי הייתה צאצאית של קרוקשנקס, החתול האהוב של הרמיוני. קרוקשנקס עצמו נפטר שנים קודם לכן, אך השאיר אחריו חמישה גורים. הגורים גדלו, ואחד מהם פגש חתולה, וכך נולדו סקיי ושני אחיה. האחים נמסרו למשפחות קוסמים ומוגלגים כאחד, אך רוז הורשתה להחזיק בסקיי. "תודה, אל," היא אמרה.

הארי, ג'יני, הרמיוני, רון, הוגו ולילי נופפו להם בעוד הרכבת מתחילה לנסוע.

הם יצאו לדרך.

הפרק הקודם		הפרק הבא