הוגוורטס-השנה השביעית

"הוא לא כאן!" אמר נוויל לאוכלי המוות שעלו על הרכבת להוגוורטס.

כשכולנו ירדנו מהרכבת את בית הספר גלינו שהוא השתנה מאוד במהלך החופש.
כי כשנכנסו הם הגיעו למקום אפל ומחריד, וכשהציג המנהל החדש סוורוס סנייפ את הסגל גילו התלמידים שנערך בצוות המורים שינויים רבים.

המורה החדשה לחקר המוגלגים היתה אלקטו קארו והיות שאחיה אמיקוס קארו היה המורה לאומנויות האופל שניהם גם היו האחראים לעונשים של התלמידים. אך בסגל המורים היו גם מורים ותיקים ומוכרים כמו פרופסור מקונגל, פרופסור ספראוט ופרופסור פליטיק.

"אנחנו חייבים לעשות משהו לונה!" אמר לי נוויל "הם משתלטים על הוגוורטס!"  אמר והסתכל עליי.
לאחר כשעה כינס נוויל את כל לוחמי צבא דמבלדור בחדר הנחיצות .
"אנחנו לא יכולים לתת לזה להמשך, אנחנו צריכים להלחם" הוא קרא אליהם.
"הם השתלטו על הוגוורטס, אי אפשר לעצור אותם!" אמרו כמה תלמידי הפלפאף בשנתם הרביעית.

"נוויל צודק! אנחנו לא ניתן לזה להמשך, תחשבו, הארי היה נכנע?" שאלתי אותם
"נכון! חייבת להיות דרך לנצח אותם" אומרת ג'יני, בטוחה בעצמה.
ואחריה היו עוד כמה תלמידי הוגוורטס שצעקו משפטים כגון:  "לא ניתן להם!", "לא נוותר" ועוד משפטי מחאה כאלה.

ואז הגיע אברפות' עם אוכל ושתייה ואמר "אני מקווה שאני לא מפריע אבל שמעתי שמרעיבים אתכם פה" והניח את האוכל כולם התאספו סביב  ולקחו אוכל ושתייה. ראיתי את נוויל הולך גם לקחת לאכול והתיישבתי על כסא בפינת החדר ואברפות' התיישב לידי "מאוד יפה שאתם עוזרים להם ככה להתמודד, מי יודע מה הם היו עושים בלי זה?"
ראיתי את נוויל מתקרב אלינו עם שני כריכים והוא הגיש לי אחד "תאכלי קצת, גם לך מגיע" לקחתי את הכריך "תודה"  אמרתי וחייכתי חיוך קטן ונוויל חייך אחרי.

~נקודת מבט של נוויל~

לפני השיעור כולם התפזרו לכיתותיהם כך שנשארו רק אני ולונה שישבנו בצד בשקט.
"אממ..." עמדתי להגיד משהו אך שתקתי. "מה?" שאלה לונה.
"אני רק רציתי להגיד תודה על זה שאת איתי ועוזרת לי" אמרתי והיא חייכה חיוך קטן.
התקרבתי אליה לאט ונישקתי אותה. "לונה אני... אוהב אותך" אמרתי והרגשתי את לחיי מאדימות.
היא התקרבה אליי ונישקה אותי גם והבנתי שהיא אוהבת אותי גם.

הפגישות האלה התקיימו מדי יום ובהם הצענו איך לשחרר את הוגוורטס והעלנו הצעות שונות.
ולאחר הפגישות אני ולונה נפגשנו ודיברנו לבד.
לאט לאט חברי הצ''ד הבוגרים יותר החלו להבחין בזה וחייכו לעברנו כל פעם שדיברנו או היינו ביחד.

שמנו לב שחסרו הרבה ילדים שנענשו והושלכו למרתפים לימים רבים או שהאחים קארו הדגימו עליהם קללת קרושיאטוס. לונה אני ואברפות' ניסינו לעזור לילדים שחזרו פצועים קשה בעזרת שיקויים ותרופות שאברפות' הביא.

באחת הפעמים מאלפוי הטיל לחש מעקב על ג'יני וכמעט גילה את הצ''ד אך ג'יני גילתה את הלחש, ניטרלה אותו והטילה אותו על מאלפוי עצמו, והילדים השתעשעו למראה מאלפוי המבולבל.

פרופסור מקונגל ניסתה גם היא לעזור ולימדה את התלמידים לחשי מגננה שיעזרו להם מפני האחים קארו, והיו גם כמה תלמידים שניסו להשתעשע ושמו בקסם דברים בדרכם של האחים קארו שנפלו והחליקו ללא הרף והענישו כל מי שעבר לידם.

אך תמיד היו תלמידים שנשאו בעונש על מעשיהם של תלמידים אחרים וברוב המקרים היה זה נוויל שלקח את האשמה על עצמו.

		הפרק הבא