הוגוורטס-השנה השביעית

~נקודת מבט של לונה~

"אל תדאג נצליח לעצור אותם" ניסיתי לנחם את נייל בזמן שטיפלנו בג'יני הפצועה.

"אני יודע, אבל בכל יום יותר קשה לי להמשיך להאמין" הוא ענה לי והסתכל עליי במבט עצוב. "זה יקרה, אנחנו נצליח וגם הארי" אמרתי לו וחייכתי אליו חיוך קטן.

שעת כיבוי אורות הגיעה ומסביבי ישנו שאר הבנות, קמתי מהמיטה מנסה לצאת בלי לעשות הרבה רעש. פתחתי חריץ קטן בדלת וראיתי את אלקטו קארו מתהלכת בחוץ בציפייה לראות תלמיד משוטט בחוץ כדי להרעיף עליו מספר לחשים וקללות.

סגרתי את הדלת, התיישבתי על המיטה והוצאתי נייר, נוצה ודיו והתחלתי לכתוב:

לנוויל היקר שלי

אני יודעת שעכשיו אנחנו באמצע מלחמה אבל אל תחשוב אפילו לרגע ששכחתי

אני זוכרת שזה היום הולדת שלך ואני יודעת גם שבטח אתה לא רוצה כלום אבל אני לא מסכימה!

לכל אחד מגיעה את הזכות לחגוג יום הולדת, גם לך.

אז דבר ראשון מזל טוב 

המון תקוה, בריאות ואושר

אל תדאג הכל יסתדר למרות שכרגע זה לא נראה כך אנחנו ננצח, אף פעם אל תפסיק להאמין בזה כי זה יקרה

אוהבת אותך לונה ❥

 קיפלתי את הנייר והכנסתי למעטפה מקושטת שהכנתי שעליה כתוב לנוויל היקר לא שכחתי, סגרתי את המעטפה והכנסתי אותה לכיס.

הסתכלתי שוב דרך המנעול של הדלת וראיתי את אלקטו נשענת על הקיר עייפה. לחשתי את מילות הלחש ואלקטו קארו שכבה על הרצפה ישנה.

הלכתי בשקט עד שהגעתי למקום שבו ממוקם חדר הנחיצות ולחשתי "אני רוצה מקום לעשות לנוויל מסיבת הפתעה בלי שהתומכים של הקרואים ייכנסו" ומיד התגשמו מולי שתי דלתות מתוך הקיר.

פתחתי בשקט את הדלתות וראיתי מולי חדר ענק מלא קישוטים ובלונים ששרו ביחד שירי יום הולדת. סימנתי להם שקט עם האצבע והם השתתקו מיד. כשעמדתי לסגור את הדלת ראיתי רגל עוצרת את הדלתות ומולי עמדה ג'יני 

עם עוגת יום הולדת ענקית בידיה, "אפשר קצת עזרה?" היא שאלה ולקחתי ממנה את העוגה ושמתי על שולחן במרכז החדר בזמן שהיא סגרה בשקט את הדלתות.

"צ'ו אמורה לבוא עם עוד כמה דברים עוד מעט" ג'יני אמרה לי.

אני וג'יני התחלנו לתלות את השלט שכתוב עליו יום הולדת שמח נוויל!! בכתב היד של ג'יני ושלי וציורים בצדדים שצ'ו ציירה. ואז שמענו את הדלת נפתחת, אני וג'יני עזבנו את השלט והוצאנו שרביטים ואז ראינו את צ'ו נכנסת עם תיק קטן בידה.

"צ'ו הבהלת אותנו" אמרתי לה וחייכתי, "סליחה" היא אמרה בחיוך. "הבאת את מה שביקשתי?" ג'יני שאלה וצ'ו הצביעה על התיק שבידה, "לונה יודעת?" היא שאלה וראיתי את ג'יני מסמנת לה שקט עם האצבע.

"יודעת את מה?" שאלתי אותן וג'יני רק אמרה "טוב בואי נסיים לתלות את השלט לפני שישימו לב שאנחנו לא במיטות". 

"לא נראה לי שאלקטו תשים לב לזה בזמן הקרוב, ראיתי אותה ישנה כשיצאתי" צ'ו אמרה ואני חייכתי חיוך קטן.

ארגנו את החדר ואז ראיתי את צ'ו מוציאה מהתיק חבילה ומניחה אותה על שולחן בצד החדר "מה זה?" שאלתי אותן. "מתנה" הן אמרו ביחד וחייכו.

אני הנחתי את הברכה שלי ליד העוגה וכולנו חזרנו לחדרים עם חיוך.

הפרק הקודם