מסע קסום בזמן

פרק 2: ציור ושיחה

הדבר הראשון שכריסמס עשתה כאשר התעוררה היה להתקלח.
לאחר מכן יצאה אל משרדו של אביה. "בוקר טוב, אבא." קראה בשמחה וחיבקה את כתפיו.
הוא נשק על לחיה.
"איך ישנת?" שאל אלבוס.
"נפלא, אימא שמרה עליי." אמרה כריסמס. מאז שהייתה ילדה הייתה אומרת בכל בוקר שאימא שלה שמרה עליה בלילה. כאשר הייתה מתעוררת מסיוטים הייתה אומרת שאימא פשוט שכחה להשגיח עליה באותו לילה, ושכל אחד יכול לשכוח. אלבוס ליטף את ראשה.
"אכלת? " שאלה כריסמס.
"עוד לא, כריסי, רוצה לאכול יחד?" שאל אלבוס.
"בטח, בוא נרד למטבחים, תמיד נחמד לאכול שם." אמרה כריסמס.
"כל מה שתרצי" אמר אלבוס בחיוך. הוא אהב אותה כמו שאהב את אשתו, ולא יכול היה לאהוב אף אחד אחר מלבד בתו היחידה.
הם דגדגו את האגס שצחקק וחשף מיד ידית שהובילה אל המטבחים.
הם נכנסו ומיד הקיפו אותם חמישה גמדוני בית מחייכים. "איך אפשר לעזור לאדונילי מנהל וגבירתילי כריסמס? " שאל אחד הגמדונים.
"אממ... אפשר ארוחת בוקר בבקשה?" שאלה כריסמס. אביה לימד אותה שיש לפנות בכבוד לכל יצור חי אפילו אם הוא כביכול נחות יותר. הגמדונים קדו קידה ופנו אל המטבח. הם שבו כעבור מספר דקות עם מגשים של ביצים, ירקות, טוסטים, ריבה, חמאה, דגנים, כד חלב, קנקן מיץ דלעת ושני ספלים נאים.
"תודה לכם." אמרה כריסמס בחיוך.
אלבוס קד לכבודם קלות והתיישב לצד כריסמס. הגמדונים קדו ונעלמו במטבח.
"חשבת מה לעשות היום? " שאל אלבוס.
"חשבתי ללכת ליער האסור, לבקר את הקנטאורים." אמרה כריסמס.
"אני לא בטוח, אני לא אוהב שאת נכנסת ליער." אמר אלבוס ברצינות רבה.
"אני מכשפה, אבא, אני יכולה לדאוג לעצמי וחוץ מזה אימא שומרת עליי, תמיד." אמרה כריסמס. היא תמיד דימתה לחוש את נוכחות אמה בכל מעשיה. אם זה היה לפני בחינה, שינה או כל דבר אחר. היא ידעה שאימא שלה תמיד איתה.
"כריסי..." אמר אלבוס במעין צליל של ספק. הוא האמין שקייט רואה אותם אך לא בצורה כזאת שהיה ניגש אל הסכנה בידיעה שהיא תמיד שם.
"אתה לא מאמין שאימא שומרת עלינו? " שאלה כריסמס עיניה הכחולות רטובות מעט.
"היי, היי, בואי הנה" אמר אלבוס ומשך את כריסמס אל זרועותיו. היא פרצה בבכי, הוא נאנח. הוא ידע שהיה צריך להיזהר יותר, כריסמס תמיד הייתה רגישה בנושא אמה.
"אני מצטער, זה לא מה שהתכוונתי להגיד, את יודעת שאני מאמין שהיא שומרת עלינו, זה פשוט..." הוא נאנח בשנית. "אני לא רוצה שתסתכני יתר על המידה." אמר אלבוס ונשק על ראשה.
הדמעות ירדו מעיניה הכחולות, חמות ומלוחות. "אל תבכי ילדה שלי, אני לא מסוגל לראות אותך ככה, אני לא כזה חזק כמו שאת חושבת." אמר אלבוס.
אלבוס מחה את דמעותיה בידו ונשק על קצה אפה. "לכי לך ליער אם את רוצה, אבל אם תהיי בסכנה שלחי אליי את הפטרונוס המדבר שלך ואני אבוא מיד." אמר אלבוס.
היא הנהנה.
"מבטיחה? " שאל אלבוס בחיוך.
"מבטיחה" אמרה כריסמס.
הוא עטף אותה בזרועותיו וכיסה אותה בנשיקות. הם סיימו יחד את ארוחת הבוקר, אלבוס פנה לעיסוקיו וכריסמס לקחה את בלוק הציור שלה ועיפרון ונכנסה ליער כדי לצייר, הדבר שהכי אהבה לעשות.
"רייבן! " קראה כריסמס ביער. "רייבן!" כעבור מספר שניות הופיע קנטאור צעיר ויפיפה מולה. גופו גוף סוס חום אדמדם, ובמקום ראש של סוס היו לו מותני אדם בהיר-עור בעל זרועות חזקות ופנים יפות, הכי יפות שניתן לתאר. שיער ראשו חום אדמדם כגוף הסוס שלו, עיניו בצבע ירוק בוהק.
"כריסמס, הרבה זמן לא באת לבקר אותי." אמר רייבן בקולו העמוק והצלול.
"מצטערת, היו לי בחינות בבית הספר, אני אבוא לבקר אותך יותר." הבטיחה כריסמס.
חיוך הפציע על פניו, היא חייכה.
"אני יכולה לצייר אותך? " שאלה.
"שוב?" שאל רייבן בנימה קנטרנית.
"כן, שוב. אני נהנית לצייר אותך." אמרה כריסמס.
"בסדר, אבל לא שעות כמות בפעם הקודמת." אמר רייבן.
"מבטיחה." אמרה כריסמס.
היא החלה במלאכת הציור. היא ציירה בעיפרון שחור את גופו, את פניו האציליים, היפים.
כעבור שלוש שעות היא סיימה את מלאכתה.
"סיימתי! " הכריזה בחיוך.
"יופי, נתפסו לי כל השרירים, עכשיו אני אדע שלא לסמוך על ההבטחות שלך." אמר רייבן.
"נו, אל תהיה רשע, זה לא היה נורא כל כך." אמרה כריסמס. רייבן הזעיף את פניו.
היא פרצה בצחוק מתגלגל.
"תפסיקי! " אמר רייבן בכעס.
"בסדר, בסדר אל תכעס עליי." אמרה כריסמס.
רייבן חייך והניף אותה על גבו. הוא החל בדהירה. "ריי! לאן אתה לוקח אותי?!" היא קראה.
הוא האיץ.
"רייבן!" צעקה כריסמס.
רייבן עבר להליכה שקטה. "כבר עשית לי בחילה עם הדהירה הזאת." אמרה כריסמס.
"בסדר, תירגעי קצת, מה מטריד אותך?" שאל רייבן.
לאחר שתיקה ארוכה היא החלה לדבר. "מה עוד יכול להטריד אותי חוץ מוולדמורט והשנאה העזה שלו כלפי מוגלגים וכמובן כלפי אבי, 'אלבוס דמבלדור אוהב המוגלגים הידוע'." אמרה כריסמס בקול שקט.
"את יודעת, הסתכלתי בכוכבים אתמול ו... אפשר להגיד שכתוב שם שאת הולכת לעזוב אותי." אמר רייבן.
"לעזוב? לא, לא ידוע לי על עזיבה כלשהי, כנראה טעית בפענוח הכוכבים." אמרה כריסמס.
"אולי." אמר רייבן ושקע במחשבות.
"אבל..." התחילה כריסמס להגיד, רייבן נדרך. "אולי זה קשור לתוכנית כלשהי שאבי מתכנן."
"תוכנית? למה את מתכוונת?" שאל רייבן.
"אני לא יודעת, הוא עוד לא סיפר לי, כנראה קשור בוולדמורט." אמרה כריסמס.
"באמת? אבא שלך מתכנן משהו? אז זה בטח משהו מבריק." אמר רייבן ונענה בשתיקה. "אבל אם זה באמת קשור בעזיבה אני בא איתך, בכל מצב." אמר רייבן.
היא חייכה וכרכה את זרועותיה סביב כתפיו.
הם טיילו ביער בלי להרגיש איך הזמן חולף לו, ובשעות אחר הצהריים המוקדמות, עוף חול שקוף הופיע מולם. עוף החול פקח את מקורו וקול דואג יצא ממנו, "כריסי? איפה את? את כבר ממש מדאיגה אותי, תחזרי לטירה, בסדר?" והפטרונוס המדבר של אביה התפוגג.
היא שלחה לו תשובה והם ראו בחטף את פטרונוס חד הקרן שלה נעלם בין העצים.
"בואי נחזור." אמר רייבן. היא הנהנה ורייבן החל בדהירה מהירה.
הם הגיעו לקצה היער וכריסמס ירדה מעל גבו. "תבואי לספר לי ברגע שתדעי מה התוכנית של אבא שלך, בסדר?" שאל רייבן.
"בסדר." אמרה כריסמס.
"מבטיחה?"
"מבטיחה." אמרה כריסמס בחיוך. הוא נשק על לחיה והיא רצה חזרה לטירה אל אביה הדואג.
"משחק לך עם בת אנוש? אבא שלך יודע על זה?" אמר מיין, קנטאור שחור בעל תווי פנים מחודדים.
"סתום את הפה, מיין." אמר רייבן.
"מה אם אני אספר לו?" שאל מיין בקול חלקלק.
"הוא לא אבא שלי, אתה יודע שאין לי הורים." אמר רייבן.
"נכון, כי בני האנוש הרגו אותם, ממשרד הקסמים, לא? המקום בו החברה שלך משתוקקת לעבוד בו." אמר מיין.
"סתום כבר, כואב לי הראש מהשטויות שלך." אמר רייבן ודהר אל תוך היער מותיר את מיין מאחור.
בינתיים כריסמס חזרה אל הטירה. אלבוס עטף אותה בזרועותיו. "אבא, תפסיק, אתה חונק אותי." אמרה כריסמס וחמקה מבין זרועותיו.
"הדאגת אותי, אל תיעלמי לי ככה יותר." אמר אלבוס בנזיפה קלה.
"בסדר, בסך הכול הייתי עם רייבן ולא שמנו לב לזמן." אמרה כריסמס.
"אה, הזמן הוא חמקמק אך חשוב, בהחלט חשוב." אמר אלבוס, שוקע בהרהורים. כריסמס עיוותה את פרצופה וגרמה לאביה לצחוק. "התעלמי ממני חמודה, אלו סתם מחשבות." אמר אלבוס.
"אני אף פעם לא מבינה את ההערות האלה שלך." אמרה כריסמס.
הוא נשק על מצחה "אל תחשבי על זה." הציע לה.
הם ניגשו אל חדר המגורים שלהם.
"אבא, מה הרעיון שלך? לגבי וולדמורט?" שאלה כריסמס.
"את רוצה שאספר לך? " שאל אלבוס.
"כן! מאוד!" אמרה כריסמס ונשכבה על בטנה על המיטה כשהיא נשענת על מרפקיה, צופה באביה המתהלך בחדר.
"תארי לעצמך, שניתן היה לשנות את וולדמורט עוד לפני שהוא נהיה וולדמורט."
כריסמס הביטה באביה כאילו הוא יצא מדעתו.
"אני לא משוגע" הוא הוסיף.
לפתע כמו ירדה לסוף דעתו היא קפצה על המיטה. "מסע בזמן! מסע קסום בזמן! גאוני! לחזור אחורה בזמן לתקופת הילדות שלו ולהסיט אותו מאומנויות האופל! מושלם!" קראה כריסמס.
הוא נשק על אפה. "גאונה בדיוק כמו אימא שלך." אמר אלבוס, היא חייכה.
"רגע, אתה רצית שאני אעשה את זה, נכון? אבל אני לא רוצה לעזוב אותך." אמרה כריסמס ודמעות מילאו את עיניה.
הוא אחז את פניה בשתי ידיו. "את לא תעזבי אותי, אני תמיד איתך." אמר אלבוס ומחא את דמעותיה.
"איך? אני לא מבינה." אמרה כריסמס.
"כשזה יקרה את תביני הכול, אני מבטיח." אמר אלבוס. הוא נשכב על המיטה ועטף בזרועותיו את בתו שהתרפקה עליו. והם שקעו בשינה עמוקה.

מחכה לתגובות:)

הפרק הקודם		הפרק הבא