המסע לעיר הנצח

איימי הליטה את פניה בידה. הדוקטור שמט את הפתק מבין אצבעותיו וצפה גולש לרצפה, ונעלם.  הוא רץ אל איימי וחיבק אותה. "אנחנו נמצא אותו. אני מבטיח." איימי נרגעה לאט.

הם פנו לעבר המבוך, מנסים לנחש איזה מהכניסות תהיה הכי פחות מסוכנת. לבסוף הם בחרו בכניסה הימנית באופן אקראי. הם התחילו ללכת, מחזיקים ידיים ועברו על פני הקירות השחורים החלקים של המבוך. מידי פעם הם שמו לב לשריטה גדולה, או לחלק בקיר שנראה כאילו הוא חצי נמס מחומצה.

הדוקטור התייאש כבר מלנסות לזכור באיזה דרך הם הלכו. שמאלה, ימינה, ישר, ימינה, ישר, שמאלה שמאלה...

הוא הפסיק כשהסתובב אחורה, וראה שהדרך שהגיעו ממנה הפחה למבוי סתום.

לפתע, הוא שמע לחשוש מלפנים. הוא הסתובב לאט וראה את איימי עומדת  פעורת עיניים וצופה במפלצת הענקית שעמדה מולם.

היה לה גוף של נחש, אבל לא מהנחשים שמוצאים בגינה, הנחש הזה היה באורך 3 מטרים, והיו לו שתי זרועות ארוכות ושריריות  שבקעו מהחלק הקדמי של גופו, מה שגרם לזנב שלו להיגרר מאחוריו. הוא היה צוחק, אם לזרועות האלו לא היו טפרים באורך הראש שלו מכל צד.

איימי לקחה צעד מהוסס אחורה, מושכת את הדוקטור גם, אבל הוא נשאר לעמד מול המפלצת הנוהמת.

"איימי, תסתכלי מאחוריו!" הוא קרא אליה.

"מה? מה מה יש שם?" היא השיבה לו, ובו בזמן ניסתה להסתכל מאחוריו.

"יש שם חרב. אני חייב להשיג אותה."

"ואיך אתה מציע לעשות את זה?" היא אמרה לו בנימה צינית.

"כאן את נכנסת לתמונה..." הוא אמר בקול מסתורי.

"אני? מה אני אמורה -" הדוקטור דחף אותה קדימה אל מול המפלצת הענקית ורץ הצידה, למקום שלא ראתה. המפלצת נהמה עוד נהמה גדולה ואז הסתערה קדימה. איימי הלא מוכנה, זזה מאוחר מידי והזנב של הנחש חבט בבטן שלה והעיף אותה על הקיר. היא הרגישה את האוויר נפלט מריאותיה בקול שריקה,  והיא החליקה לרצפה.

 הנחש הסתער לעברה, עיניו האדומות מקובעות אליה. היא עצמה את עיניה בהכנה  למכה שלא הגיעה. במקום זה, היא הרגישה חומר סמיך ודביק ניתז אליה והיא העזה לפתוח עיניים. המפלצת שכבה מתה מולה, ומעליה עמד הדוקטור, מחזיק חרב ארוכה. היא הביטה מטה את הבגדים שלה. הם היו מכוסים בדם של המפלצת.

הדוקטור הביט אליה במבט מתנצל ואמר: "את הסחה די טובה..."

הוא עזר לה לקום והקיר שמולם התמוסס והשאיר פתח פעור שהוביל חזרה למבוך. 

הפרק הקודם