היום שאחרי

מולו עמדה רוחו של וולדמורט, שנעצה שהארי מבטים אכזריים, שהבהירה כי שום דבר אינו יכול לעצורתו עכשיו.

הארי מצמץ בעיניו. זה חלום, נכון? הוא שאל את עצמו,

"לא"

הארי הסתובב במהירות, כמעט נפל. מאחוריו שמע את צחוקו הזדוני של וולדמורט. זו הייתה מצנפת המיון, הוא הופתע, הרי הוא לא אמר את מחשבותיו בקול, נכון? ואז הוא נזכר שהמצנפת המיוחחדת יכולה לקרוא מחשבות.

"אבל אני הרגתי אותו" אמר.

"גם אני הרגתי אותך" קולו הקר של וולדמורט נשמע ברקע ההתנשפויות האחדות "ולא פעם אחת, אלא מספר פעמים, ותראו - הנה הוא עכשיו. שמח, חוגג עם חבריו על מותי"

"אתה ביקשת את זה

"למען האמת, העדפתי אותך כשאתה מת, אך בינתים, יאקסלי, אתה יודע מה לעשות"

הארי התערב "מה קור---"

"שתק!"

"פרוטגו!"

"הארי!" צרחחה ג'יני, ספק בשמחה, ספק בהלם

"למה ציפית ממנו? שיפסיד לאוכל מוות? הוא כרגע הביס את זה-שא-- את וולדמורט!!" צרח רון

אבל זה לא היה הארי שעשה את הקסם הפשוט. ולאט לאט כולם התחילו להבין זאת

זו הייתה דמות שעמדה בכניסה, פניה מחודדים ושערה בלונדיני.

הדמות שהצילה את הארי הייתה דראקו מאלפוי.

זה טוב? אשמח אם תתנו לי משוב או משהו

הפרק הקודם		הפרק הבא