קיקו וקורו - בכתיבה

הלוו,

אז הנה פרק נוסף... התלבטתי קצת אבל החלטתי בסופו של דבר לעלות את הפרק הזה עכשיו. אין לי הערות מיוחדות לגבי הפרק הזה. הוא מעט קצר יותר והעלילה עדיין מתקדמת באותו קצב מהיר, מצטערת על זה, אבל אני מניחה שהקצב יתמתן בקרוב מאוד, כבר בפרקים הקרובים. 

אז תהנו ^^

קאלה לילי

פרק 2

דו קרב

אלבוס התהפך כל הלילה במיטתו, ולא הצליח להירדם. התחושה מבשרת הרעות חלחלה לגופו והשאירה אותו חסר מנוחה. הוא לא ידע דבר עם השניים האלה, והיה בהם משהו שהרתיע אותו. נכון, אסור לשפוט אנשים לפני שמכירים אותם, אבל הוא לא הצליח למנוע מעצמו להירתע מהם.

לבסוף, אחרי שעות ארוכות של חושך וחוסר מנוחה, השמש החלה לזרוח ולהאיר את החדר באור רך. אלבוס קם ממיטתו בעייפות וסרק את החדר. בגלל שהיה מדריך ראשי היתה לו מערכת חדרים משלו יחד, צמוד לזו של המדריכה הראשית. כל הדברים שלו היו במקומם, חוץ מהתמונה של הוריו שתלה על הקיר.

אלבוס יצא מחדר השינה שלו והציץ אל החדר בו קורו ישן. בגלל שהגעתם לא הייתה מתוכננת לא היה מקום במעונות הבנים של השנה החמישית, ולכן קורו ישוכן בחודש הקרוב יחד עם אלבוס. כשהציץ מבעד לדלת הוא ראה שהכילות פתוחות והמיטה ריקה.

אלבוס ניסה להתעלם מהעובדה שהוא יצא בלי שאלבוס ישמע אותו, אפילו שהוא לא ישן כל הלילה, ואפילו שהוא ראה את קורו נכנס למיטתו בערב. צמרמורת חלפה במורד גבו כשהוא הביט במראה בשירותים, בוחן את פניו החיוורות.

את רוב זמנו הוא היה מבלה בספריה או במרתפים, בגלל זה עורו קיבל גוון בהיר הרבה יותר מכל משפחתו. עיניו בהקו בגוון ירוק מעומעם והוא שטף את פניו, מחליט ברגע האחרון להתקלח ולנסות לשטוף מעצמו את התחושה המחליאה שעוד לא עזבה אותו.

לבסוף, כשסגר את המים במקלחת וסיים להתנגב, הוא הביט שוב במראה שרק צקצקה בלשונה –יש לה לשון שהיא מצקצקת בכלל?- ועדיין ראה את אותו אור ירוק ומעומעם בעיניו, כאילו משהו או מישהו לוקח את הכוח שלו.

הוא זכר את סקורפיוס אומר לו שהוא תמיד יכול לדעת מה אלבוס מרגיש לפי העיניים שלו, אבל כששאל את רוז וג'יימס אם הם גם יכולים הם ענו בשלילה ובלבול. כך החל אלבוס לשים לב לצבע עיניו שמשתנה מעט בהתאם למצב הרוח שלו ולמצב הגופני והנפשי שלו.

בפעם הראשונה שהבחין בכך הוא היה בטוח שהוא מדמיין, אבל לבסוף השתכנע שזה בהחלט אמיתי ושהוא רואה את זה. כשעיניו היו מעומעמות, הוא נראה עייף. עייף מאוד, למען האמת. והוא היה בטוח שזה בהחלט לא רק נראה ככה, אלא הוא גם הרגיש ככה.

העייפות הזאת ממש לא הייתה רגילה. עיניו לא נעצמו ברצון לנמנם, וגופו לא רצה לחזור למיטה שבה יוכל לנוח. הוא הרגיש את כוחו נחלש לאיטו. ההרגשה לוותה בתחושת משיכה מבחילה, כאילו מישהו מושך ממנו את האנרגיה שלו.

לפני שיספיק להיכנס לבהלה, הוא החליט להפסיק לבהות בעצמו ולהתחיל להעסיק את עצמו. הוא ידע שתעסוקה היא הדרך הפשוטה ביותר להעסיק את המחשבות. לכן כרך מגבת סביב מותניו וחזר לחדר שלו, נובר בארון כדי למצוא את הגלימות שלא לקח איתו כשהלך להתקלח.

לבסוף, אחרי רבע שעה מייאשת ביותר, אלבוס היה לבוש ומסורק, ונראה מספיק טוב כדי לצאת מהחדר בלי שיתקעו בו מבטים. בזמן שהוא ניסה לגרום לפניו להיראות כמה שיותר כרגיל, מתברר שסקורפיוס הספיק לצחצח את שיניו, להתלבש, להגיע לחדר של אלבוס ולסדר את התיקים של שניהם.

"תודה, אין לי מושג מה קורה לי היום." אלבוס אמר לסקורפיוס שהושיט לו את התיק. הוא הכתיף את התיק על כתפו והשניים יצאו מהחדר המבולגן. כמו תמיד, אלבוס וסקורפיוס היו הראשונים לצאת מהחדרים שלהם. אבל אז נזכר בקורו ותחושת הבחילה התחזקה.

"אתה לא נראה טוב. אתה נראה... עייף? לא.. לא בדיוק.." סקורפיוס ניסה להבין מה קורה לאלבוס בלא הצלחה רבה. לאחר כמה דקות של הליכה שקטות הוא שוב מלמל. "אתה נראה תשוש. בערך. אבל יש משהו יותר מזה. מה קורה לך?"

"זה.. בוא נשב קודם." אלבוס מלמל חזרה כשהשניים נכנסו לחדר האוכל וכל המבטים של הבודדים שכבר היו שם ננעצו בהם. תיקון – כמעט כל המבטים. קורו ישב יחד עם אחותו בשולחן של סלית'רין, ונראה כאילו הוא יושב שם כבר הרבה זמן.

אחותו לעומת זאת, נראתה עייפה הרבה יותר. היא נראתה כאילו לא תזיק לה כוס קפה אחת או שתיים. שניהם רכנו מעל מגילה שכתב צפוף ומסודר מילא אותה, כשציורים... לא, אלה היו שרטוטים מדויקים למדיי של סמלים שאלבוס לא הצליח לזהות.

אלבוס המשיך לקצה השני של השולחן, שהיה ריק לגמרי בשעה הזאת של הבוקר, והתיישב כשסקורפיוס מתיישב לידו בדאגה. השניים הניחו את התיקים שלהם לידם וסקורפיוס מזג לשניהם קפה כדי להתעורר קצת.

"אני מרגיש מוזר כבר מהערב. יש לי בחילה נוראית ואני מרגיש כאילו... משהו... או מישהו..." הוא היסס ואז הפסיק וניער את ראשו. "לא, עזוב. בטח סתם נלחצתי מהתאומים האלה." הוא מלמל, בתקווה נואשת שסקורפיוס יאמין לו ויעזוב את העניין, אך ידע שזו תקוות שווא.

"אתה לא נלחץ מתלמידים אחרים. לא משנה מי הם. אני מכיר אותך, אל. מה קורה פה?" הוא שאל בייאוש והניח יד על כתפו של אלבוס, אבל מיד הוריד אותה בבהלה. "מה זה היה? אל, אני דואג. תסביר לי, תיתן לי לעזור לך כי ברור שמשהו לא בסדר פה. כרגע הרגשתי.. משהו." הוא מלמל, לא בטוח מה זה היה.

"מהערב אני מרגיש בחילה, ותחושה רעה התבשלה לי בבטן. לא הצלחתי להירדם כל הלילה. וזוכר שבערב קורו נכנס למיטה מוקדם, עוד כשהיית איתי בחדר?" אלבוס שאל וחיכה למענה מסקורפיוס, שהנהן לאחר שניות אחדות. "אז כשקמתי מהמיטה, כשהשמש התחילה לזרוח ונמאס לי לשכב שם, המיטה שלו הייתה ריקה."

"זה בהחלט מוזר. יש לך שמיעה מצוינת. הוא לא יכל לצאת בלי שתשמע. אבל מה הרגשתי כשנגעתי בך?" סקורפיוס שאל בהרהור. אלבוס הכיר את הקול הזה. זה אומר שסקורפיוס מנסה להבין מה קורה, וזה אומר שהוא כנראה יצליח, תמיד היו לו יכולות ריכוז יוצאות מין הכלל.

"מהבוקר, שמתי לב שאני עייף. אבל לא כרגיל, כי לא התחשק לי לישון, או לנמנם. פשוט כאילו הכוח שלי אוזל, כאילו משהו מושך אותו ממני." הוא אמר בעייפות ולקח לעצמו טוסט עם ריבה, שהניח בצלחתו לאחר שנגס בו ביס אחד קטן.

"כדאי שתלך למדאם פומפרי. אולי היא תדע להגיד לך מה קורה פה, כי שום דבר לא נשמע הגיוני."  סקורפיוס אמר. אלבוס ידע שסקורפיוס יודע מה קורה פה אבל שהפתרון שמצא לא הגיוני, לכן הוא מציע משהו אחר.

"לא, אני לא רוצה להפסיד את השיעור הראשון בהתגוננות מפני כוחות האופל. גם ככה הרגזתי את צ'ארלי בחופש, ואני לא רוצה להתחיל את השנה הזאת כשהוא מעוצבן עליי." אלבוס אמר ורק אחרי שסיים לדבר הבין מה אמר, מנחית את מצחו על ידו בעצבים על כך שפלט את מה שהיה אמור להיות הפתעה, עם דגש עם אמור.

"צ'ארלי? צ'ארלי כמו צ'ארלי וויזלי? האחד שהיה עד עכשיו ברומניה? מה הוא עושה פה? מתי הוא הגיע לעזאזל?" סקורפיוס המטיר עליו שאלות ואלבוס רק טפח על כתפו בגיחוך.

"פשוט עזוב את זה. תקבל הסבר בקרוב. ואף אחד לא יודע, חוץ ממני. אפילו לא האחים שלו. הוא החליט לעשות הפתעה לכולם, אבל תפסתי אותו על חם ולא הייתי אמור לפלוט את זה." אלבוס אמר באנחה. "עכשיו בוא לשיעור שלו. אני יודע שמשהו מיוחד אמור לקרות היום בשיעורים של השכבה שלנו, אבל אין לי מושג מה."

"טוב, אבל אנחנו הולכים למדאם פומפרי אחרי השיעור." סקורפיוס אמר בהחלטיות ואלבוס הנהן מחוסר ברירה. השניים קמו ממקומם בלי לאכול דבר ויצאו מהאולם הגדול. אלבוס ניסה שלא להסתכל אל עבר קורו, אבל לבסוף הגניב מבט אל התאומים, רגע לפני שעבר בדלתות.

ידו של קורו הבזיקה אל בין הגלימות כשמשהו אדום מהבהב בתוך ידו. בתחילה חשב אלבוס שזה שרביט, אבל אז הבין ששרביט לא יכול להיות אדום, הרי הוא עשוי עץ. אז הוא הבין שזה היה דם, ידו הייתה מכוסה דם.

צמרמורת עברה בגבו והשניים יצאו מהאולם הגדול, פונים אל עבר כיתת התגוננות מפני כוחות האופל שנמצאת בקומה הרביעית. אלבוס שמע מאביו שפעם כיתת התגוננות הייתה בקומה השלישית, אבל אחרי השיפוצים שנעשו בסוף שנתו השביעית, גם מיקום הכיתות הוחלף.

כששאל אותו למה החליפו את המיקום, אביו ענה שבגלל שבחופש הקיץ לא הספיקו לעשות יותר מלנקות את הטירה הענקית מהריסות המלחמה. לכן בשנת הלימודים פרופסור מקגונגל החליטה שהכיתות יהיו במקומות שאליהם הגישה לא מסוכנת, ושאפשר ללמוד בהם.

את שאר המקומות, אנשי הצוות והתלמידים יעזרו לשפץ ולתקן ולהחזיר את הטירה למצבה הקודם בזמנם החופשי. כך גם אביו נרתם לעזור וגם אימו וכל חבריהם. וכעבור חודשים אחדים רוב השיפוצים הסתיימו אבל הוחלט להשאיר את הכיתות במקומן החדש.

אלבוס וסקורפיוס עלו במדרגות אל הקומה הרביעית ופנו אל המסדרון הימני, בגלל שהשמאלי היה בסכנת קריסה ועוד לא הספיקו לתקן אותו. בכל הטירה היו מסדרונות שאליהם הכניסה היתה אסורה בגלל סכנות קריסה, או לחשים שהשתבשו ושעדיין לא מצאו דרך לבטל אותם או כל דבר אחר.

"בוא, ניכנס. אני דיי בטוח שכבר איחרנו אחרי כל הזמן הזה שישבנו בארוחת הבוקר." אלבוס אמר וסקורפיוס הנהן, פותח את הדלת ונכנס פנימה. אלבוס עמד להיכנס אבל אז תפס את המשקוף כדי לא ליפול כשסחרחורת תפסה אותו לא מוכן והוא ניסה למצוא את שיווי המשקל שלו.

"אתה בסדר?" סקורפיוס שאל ואלבוס הנהן, נכנס לכיתה כאילו כלום לא קרה ומתיישב באחד השולחנות האחוריים. סקורפיוס תפס את המקום שלידו והשניים הוציאו את הספרים שלהם, גיליון קלף חדש, ועט נוצה עם קסטת דיו.

הם ראו את צ'ארלי מתעסק בדפים שעל שולחנו ואת כל התלמידים שהיו בכיתה מפטפטים בשקט, מחכים שהשיעור יתחיל. על אף שהשיעור היה אמור להתחיל לפני כחמש דקות, צ'ארלי קם ממקומו רק אחרי שקיקו וקורו נכנסו לכיתה ונעמדו בצד, נשענים על החלון.

"טוב, אז לפני שאני מתחיל בשיעור, אני רוצה להודות לקיקו וקורו שהסכימו להראות לנו את כישרונם בתחום עליו נדבר השנה. ברוכים הבאים לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, או איך שהייתי קורא לו כשאני למדתי פה, כוחות הוואפל." הוא חייך ושלף את השרביט שלו כשצחקוקים נשמעים מכל עבר, אבל לא נראה שזה הפריע לו. "טוב, תכניסו את כל מה שיש לכם על השולחן חוץ משרביט."

עם חיוכים על רוב הפנים של התלמידים, כל השולחנות התרוקנו במהרה, וכולם אחזו בשרביטם. צ'ארלי הניף את שרביטו ואז על הלוח הכיתתי הופיעה השתקפות של הארי פוטר, אביו של אלבוס.

צחוק נשמע מכל עבר וחיוכים גדולים עלו על פני התלמידים. כולם אהבו את ההרצאות של הארי, הן היו מעניינות, והוא דיבר תמיד בגובה העיניים, כמו שאלבוס אהב לומר. אביו אף פעם לא חשב שהוא יותר טוב ממישהו, ואף פעם לא זלזל בתלמידים. בנוסף, הוא לא דיבר כמו פרופסור שמדבר אל התלמידים שלו, אלא כמו מישהו שמדבר אל החברים שלו.

"ברוכים הבאים לשנתכם החמישית, תלמידים יקרים. השנה, לאחר התייעצויות עם גורמים רבים, הוחלט שתתחילו להתאמן בדו-קרב." הוא החל לדבר בפעם הראשונה בשפה גבוהה, ואז פרץ בצחוק. "טוב, אני עדיין בטוח שזה לא הסגנון שלי, פרופסור אני לא אהיה, תסלחי לי פרופסור מקגונגל.

"אז בשנה הזאת, כל בני השנה החמישית, השישית, והשביעית יתחילו להתאמן בדו-קרב. אתם תתוגברו בלחשי הגנה ותקיפה, ועוד הרבה סוגים שבחיים לא שמעתם עליהם. כל תוכנית הלימודים שלכם בנויה על לחימה בדו קרב, לאור הנסיבות שאליהן נקלענו.

"כולנו מצפים שתשקיעו בלימודים שלכם כי אין דבר חשוב מהם. כל העתיד שלכם תלוי בהצלחה שלכם בשנים הבאות. אנחנו מתקרבים לעידן מסוכן, ואני מספר לכם את זה למרות שמשרד הקסמים וחלק מהמורים שלכם מתנגדים ומעדיפים שלא תדעו. אבל אחרי מה שעברתי בלימודיי בהוגוורטס, אני מעדיף שתדעו כמה שאפשר.

"בשיעורי התגוננות מפני כוחות האופל אתם תתמקדו באיך ומתי להשתמש במה שאתם יודעים, ומתי כדאי להתגונן, מתי לברוח, ומתי לתקוף. בשיעורי לחשים, תתמקדו בלחשי הגנה ולחשי תקיפה שבהם תשתמשו בשיעורי התגוננות.

"בשיעורי שיקויים תפסיקו ללמוד בשיעורים על שיקויים חלשים, ותתמקדו בשיקויים שיכולים לעזור לכם במלחמה. ובתורת הצמחים תלמדו על השימושים של הצמחים שיכולים לעזור לכם. נוויל ינסה לתת לכם כמה שיותר מושג על צמחים שונים, עם סגולות מרפא או אפילו צמחים אפלים שמהם תצטרכו להיזהר.

"בשינויי צורה ילמדו אתכם על האנימגוסים, וגם המורים ילמדו אתכם איך ליצור פטרונוס בפעם הראשונה בכל תולדות הוגוורטס. כך, בכל השיעורים שתלמדו יתמקדו בעיקר בדו קרב, לחימה, והישרדות, על מנת להכין אתכם לבאות.

בהצלחה לכולכם בשנה הקרובה, תלמדו, תיהנו, ותצליחו."

כשההרצאה נגמרה, נשמעו מחיאות כפיים, למרות שהארי לא באמת היה שם, וההשתקפות נעלמה. צ'ארלי הזיז את הלוח ופינה מקום בקדמת הכיתה. הוא הניף את ידו וכולם השתתקו, מצפים לראות מה ייקרה כעת.

"טוב, אז עכשיו אני רוצה לראות כמה מכם נלחמים בדו קרב. נתחיל בדו קרב בזוגות, ואז נעבור לקבוצות. אני רוצה לדעת כמה אתם יודעים ומאיזה נקודה להתחיל. זאת השנה הראשונה שלי שאני מלמד בהוגוורטס או בכלל, וזאת גם השנה הראשונה שתוכנית הלימודים היא כזאת." הוא אמר בחיוך.

בהינף שרביט כל השולחנות והכיסאות גררו את התלמידים לאחורי הכיתה, והסתדרו שם במעין קשת. מה שיצר מרחב גדול במרכז הכיתה שבו יוכלו התלמידים שמהם יבקש להילחם בדו קרב. נראה שכולם רוצים להראות את יכולותיהם לצ'ארלי, כולם חוץ מקיקו, שעמדה ליד קורו באדישות.

"אדון פוטר? גברת פאטיל? התרצו להתחיל?" צ'ארלי שאל ואלבוס הנהן, יודע שאין לו ברירה. רגע לפני שקם, הוא הרגיש את ידו של סקורפיוס נחה על כתפו, והמשיכה המחליאה שלא פסקה עד כה, נעלמה. הוא הרגיש שוב רענן, כאילו הוא מילא את מאגרי כוחו והבין שזה מה שסקורפיוס ניסה לעשות.

אלבוס חייך אליו בתודה וזה הנהן לעברו בעייפות, נדמה שזה גבה ממנו מחיר כבד. אבל לאלבוס לא היתה הזדמנות להרהר בכך. הוא קם ממקומו והתייצב מול נילה פאטיל. הם הרימו את שרביטיהם כנהוג בדו קרב וקדו.

הדו קרב היה מהיר, הוא חלף לאחר כשלוש דקות, אבל אלבוס ונילה היו תשושים ועייפים, ובקושי זכרו מה קרה. אבל כל הכיתה ראתה את הביצועים שלהם ועל פניהם על והבעות הלם. רק סקורפיוס גיחך כשחשב על מה שקרה לפני רגע.

נילה תקפה וניסתה לפרוק אותו מנשקו, אבל אלבוס הטיל כישוף מראה שהצליח ללמוד בקושי לפני חודש. שרביטה קיפץ מתוך ידה אבל היא תפסה אותו ברגע האחרון, מנטרלת את הקללה שאלבוס שלח אליה.

הוא תקף אותה שלוש פעמים ברצף והיא חסמה את הכל, ואז החלה לתקוף בעצמה. אלבוס חסם את התקיפות שלה, ומעד מעט לאחור. הוא המשיך למעוד לאיטו לאחור בעודה תוקפת אותו ואז במכה פתאומית הוא פרק אותה מנשקה.

הוא עבד עליה כשהיא חשבה שהיא עומדת לנצח והתקיפה אותו בפחות זהירות, והוא ניצל את זה וסיים את הדו קרב בניצחון.

"עשרים נקודות לסלית'רין." צ'ארלי קרא והשניים התיישבו במקומותיהם, או ליתר דיוק, התמוטטו במקומותיהם.

"עכשיו, מיס קיואו, התרצי להדגים לחימה בדו-קרב עם אחיך?" צ'ארלי שאל ואלבוס הביט בהם. ההרגשה המחליאה שקיבל בבוקר חזרה למראה פניו של קורו. השניים נעמדו וניגשו אל מרכז החדר.

הם נעמדו אחד מול השני וקדו, שולפים שרביטים. על כף ידו של קורו נראו קשקשי דרקון בגוון אדום שכאילו סודרו בצורה מסויימת ונעלמו במעלה ידו, מתחת לשרוולו. כך גם על כף ידה של קיקו רק שהקשקשים שלה היו בגוון ירוק.

בלי לומר מילה, הם החלו להילחם. קרני אור יצאו מהשרביטים שלהם בכל מני צבעים, מכחול ועד צהוב. מדי פעם הם קראו בשמה של קללה כלשהי או כישוף מגן כלשהו, אבל רוב הדו קרב התנהל בדממה.

הקללות שלהם נתקלו אחת בשנייה, או פספסו לגמרי מדי פעם, אבל הם נראו מרוכזים ביותר. בסופו של דבר הדו קרב הסתיים כששניהם קרסו על הריצפה בתשישות. שניהם התנשמו והתנשפו וקמו מהרצפה רק לאחר דקות אחדות, כשנעזרו בשני תלמידי סלית'רין שישבו בשורה הראשונה.

"זה היה דו קרב ממש טוב. שניהם השתמשו בעיקר בכישופים אילמים, ובכל זאת הצליחו להתרכז מספיק כדי לא להתבלבל בין הלחשים. כמות הלחשים שהטילו בזמן הקצר הזה היתה ממש גדולה וזה אומר משהו. שלושים נקודות לסלית'רין. כל הכבוד להם."

עוד כמה וכמה קרבות של זוגות חלפו אבל כולם עדיין חשבו על הקרב של קיקו וקורו, וחלק כבר החלו לחשוד שמשהו ב"קעקועים" המוזרים האלה עוזר להם. הקרב שלהם לא נראה מציאותי בעיני התלמידים, שלא ראו דו קרב מקצועי בחייהם. המקסימום שראו היה דו קרב בין כמה תלמידי שנה שביעית שבקושי ידעו להילחם.

לבסוף החלק קרב קבוצתי, של סלית'רין נגד רייבנקלו. קיקו וקורו נשארו לשבת במקומם, כאילו כל כוחם אזל. אבל חוץ מהם כולם קמו והתכוננו לקרב.

הקרב הזה היה בלגן מוחלט. לא היה בו סדר כלל והוא נגמר תוך שניות כשחצי מהכיתה נפלה בנפילת שרשרת. השיעור נגמר לפני שצ'ארלי הספיק לומר מילות סיום והכיתה התרוקנה במהירות, כרגיל.

כשאלבוס וסקורפיוס יצאו מהכיתה, הדבר הראשון שסקורפיוס עשה היה לשבח את אלבוס על ביצועיו בדו קרב, אבל אלבוס לא הקשיב, וסקורפיוס הבין את זה מיד.

"אל? אתה בסדר?" הוא שאל בדאגה והחל לגרור את אלבוס המיואש אל המרפאה. כשלא קיבל שום מחאה מצידו של אלבוס, סקורפיוס נלחץ עוד יותר. "מה קורה לך?"

"אני לא יודע. אבל נראה לי שאני עומד להתעלף." הוא אמר והאיץ את הליכתו, מנסה להגיע יותר מהר אל המרפאה.

לבסוף, אחרי כמה וכמה מסדרונות הם נכנסו פנימה ומדאם פומפרי מיהרה להושיב את אלבוס על אחת המיטות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא