זוהי מלחמה

"הארי," הרמיוני שאלה וניגשה אליו. "מה קורה?"

"למה את מתכוונת?" שאל הארי, מביט סביב.

"אולי אתה יכול לשכנע את רון שהכל בסדר, אך אני יכולה לראות בבירור שמשהו קרה; אתה אף פעם לא יושב בשקט בשום מקום. אתה נראה כאילו וולדמורט מתחבא מעבר לפינה, מוכן לקפוץ עלייך."

"אני לא יודע למה את מתכוונת." חזר הארי, מציץ מעבר לפינה.

"אתה עושה את זה אפילו עכשיו," אמרה הרמיוני בבוטות.

"סלחי לי, הרמיוני," אמרה ג`יני, מופיעה בפתאומיות. היא התחככה בעוברה בנערה המקורזלת, תפסה את הארי ונישקה אותו בשנית, לפני ששחררה אותו ונעלמה באותה מהירות בה הופיעה. הארי, פעם נוספת, הושאר מאחור, משתמש בקיר על מנת לייצב את עצמו.

"אני מבינה," אמרה הרמיוני בשקט. "כמה זמן זה כבר קורה?"

"יומיים," נאנק הארי. "היא פשוט מופיעה משום מקום, תופסת אותי, מנשקת אותי, ומותירה אותי בחורבן."

"אהה," אמרה הרמיוני, שוב, קולה שקט. "ואין לך שום מושג מתי היא תעשה את זה בפעם הבאה?"

"לא! היא בכל מקום, עוקבת אחריי. אני מרגיש בטוח רק במעונות שלי, ואני לא יכול להישאר שם כל היום. הו, לעזאזל, ואני מאחר לאימון קווידיץ`." הוא פנה וחפז החוצה.

הרמיוני גריינג`ר, המדריכה, אספה את עצמה. היא הלכה אל חדר המועדון של גריפינדור ולתוך המעונות. בזהירות, היא נשכבה על מיטתה וסגרה את הכילות. היא לחצה את פניה אל הכרית, וסוף סוף נתנה לצחוק היסטרי להשתחרר, צחוק שניסה להימלט כבר זמן רב. דמעות ירדו במורד פניה כשהיא צחקה חזק יותר משיכלה לדמיין.

לבסוף, היא התיישבה במקומה ופתחה את הכילות.

"צחוק טוב?" גיחכה ג`יני.

הרמיוני הנהנה. "אני מתרשמת, ג`ין. אני מנחשת שהוא החבר החדש שאיימת בו על רון?"

"הוא יהיה," אמר ג`יני ברוגע. "אבל לא תוך פחות מימים ספורים. אין לך מושג עד כמה זה משעשע."

"את יודעת שהוא קופצני כמו חתול ארוך-זנב בחדר מלא בכיסאות מתנדנדים?"

"כמובן," היא חזרה בבטחה. "למה את חושבת שאני עושה את זה? אני רוצה שהוא ירד לחלוטין משלוותו, כך שיענה כן כשאבקש ממנו לצאת, מבלי אפילו לחשוב על זה."

"למה הארי?" השאלה נשאלה ברצינות, כשהרמיוני השתנתה לדמות של מי שאהבה את הארי מאוד.

"הייתי מאוהבת בו כארבע וחצי שנים. אני יודעת את זה, ניסיתי לצאת עם אנשים אחרים, והם פשוט לא הוא. למרות שאני מנשקת אותו, הנשיקות טובות יותר מכל דבר שאי פעם הרגשתי. אנחנו שייכים זה לזו. הבעיה היא שרון עשה לו שטיפת מוח כבר כל כך הרבה זמן, שהוא אפילו לא יודע מה הוא מרגיש כלפיי יותר. ובכן, אני מתכוונת לשנות את המנטליות הזו."

הרמיוני הנהנה באיטיות. "אני יכולה להבטיח לך שלחשוב עלייך כאחות זה הדבר האחרון שעובר לו בראש ברגע זה."

ג`יני השעינה את סנטרה על ידיה, ומיקמה את מרפקיה על ברכיה. "רון והשוטים, מגוננים עליי בטיפשותם, הרבה יותר מדי, ובעוד שזה נחמד לעיתים, הם צריכים ללמוד שאני לא בובה קטנה שהם יכולים לשחק איתה. אני בן אדם עצמאי, שראה יותר רשע משאני אי פעם ארצה שהם יראו. התבגרתי כשוולדמורט השתלט עליי, ויש רק אדם אחד שאי פעם יבין את זה," היא חייכה בפשטות. "העובדה שיש לו את העיניים הכי נפלאות בעולם זה בונוס."

"ולהיות כנה," היא הוסיפה, "הארי הוא האדם היחידי שכשהוא מחליט החלטה, לא יושפע מאף אחד אחר. אני צריכה את העיקשות הזו בחיי. כשהאחים שלי יגלו על הארי, הם יאיימו עליו, בהתחלה בחביבות, ואז ימתחו אותנו עד לסוף הימים."

עיניה של הרמיוני התרחבו כשהיא הביטה בנערה שמולה. היא מעולם לא שמעה את ג`יני מדברת בצורה כה גלויה, והתרשמה מזה. "הו, מרלין! וכשהם ימתחו אתכם, הארי ינעץ את עקביו חזק יותר משהם יאמינו."

ג`יני הנהנה. "זו תהיה מלחמה, הארי ואני נגד שישתם. יש לי כבר את אמא ואבא בצד שלנו."

"רשמית," אמרה הרמיוני באיטיות. "אהיה נייטרלית במהלך המלחמה הזו. מכל מקום, אם בטעות אגיע אל כישוף או שניים שייתכן שיעזרו ואיכשהו אצביע לך עליו, הנייטרליות שלי לא תסתכן, נכון?"

ג`יני גיחכה. "בכלל לא."

"ומה לגביו?" הרמיוני הפכה שוב לרצינית.

"וולדמורט? אני יודעת שהוא מחפש את הארי, אך גם כך אני ברשימת המוות שלו. ואני לא הולכת לתת לפני- לטאה להפריע יותר מהאחים שלי."

הרמיוני הנהנה וחייכה. "חכי כאן." היא קפצה, שרבטה פתק, ונחפזה מחוץ לחדר.

היא חזרה מספר דקות מאוחר יותר, מערסלת משהו בין זרועותיה. "גלימת ההיעלמות של הארי," היא אמרה, מעבירה אותה לג`יני. "השארתי לו פתק שאומר שאני צריכה אותה לטיול לילי בספרייה. הוא אמר מוקדם יותר שהוא מרגיש בטוח רק במעונות. הזמן בשבילך להפסיק את זה," סיימה בגיחוך מרושע.

ג`יני הושיטה את ידיה וחיבקה את חברתה. "תודה על ההבנה."

"אני לא מסכימה עם מה שרון עשה. זה סקסיסטי ושתלטני, במיוחד בהתחשב במה שהוא מחשיב להתנהגות לילית הגונה."

מאוחר יותר בלילה ההוא, כשכולם ישנו, ג`יני החליקה ממיטתה בדממה, היישר אל תוך הגלימה. היא גלשה במורד המדרגות, ובמעלה המדרגות אל מעונותיו של הארי. היא ידעה באיזו מיטה הוא ישן, ובשקט הסיטה את הכילות.

היא נעמדה, קפאה לשנייה, והביטה בו ישן בפעם הראשונה. הוא נראה כה חף וצעיר. הוא לא הרכיב את משקפיו, ואור הירח האיר את תווי פניו בצורה מושלמת. בשנייה הזו, היא התאהבה בו בשנית, כמו בעבר.

כאילו הרגיש בצפייתה, הוא זע, פותח באיטיות את עיניו. היא ידעה שלא יכל לראותה, אך הוא הביט בה ישירות. ג`יני הסירה את ברדס הגלימה, ופגשה בבהייתו. הוא לא הראה שום סימן הפתעה. ברכות הכי גדולה שלה, היא רכנה מטה ונגעה עם שפתיה בשלו.

הם נשארו כך לרגע, נוגעים אחד בשני בנימוס אינטימי מוזר, לפני שהיא זעה מעט ונישקה אותו כראוי.

זו לא הייתה נשיקה חזקה, כמו בעבר. היא לא ניסתה לדחוף אותו, היא רק נישקה אותו ברכות. בפעם הראשונה, הארי נישק אותה בחזרה, מתאים לה בדיוק, באותה מידת הלחץ. באיטיות, הוא פתח את פיו בהזמנה. הזמנה שג`יני קיבלה בתודה, מחליקה את לשונה לתוך פיו בפעם הראשונה. בקושי נראתה שם תשוקה, אך מספיק רגש חשוף בכדי להפיל אותה מרגליה.

באיטיות, היא נטתה אחורה, מביטה בו.

נראה כי הוא ציפה לזה, יודע כי היא מצייתת לחוקים של עצמה עכשיו. הארי הגיע אליה, ובאיטיות, נודד לשם, גיפף את התלתל שמאחורי אוזנה. הוא החליק את ידו מטה, מבריש לחי רכה, וידו נפלה אל המיטה. באיטיות, ג`יני כיסתה את ראשה עם הגלימה בשנית, נעלמת.

היא חזרה אל מיטתה, זחלה לתוכה, ונרדמה כשהחיוך הרך ביותר שפוך על פניה.

"ובכן?" דרשה הרמיוני בבוקר שלאחר מכן, מתיישבת לצד מיטתה של ג`יני.

"הוא נישק אותי בחזרה," היא לחשה, עדיין לא בטוחה לחלוטין שזה אכן קרה.

"ו...?"

ג`יני הביטה מעלה אל חברתה. "מעולם לא הרגשתי כה פגיעה. כה קטנה. בפעם הראשונה, הייתי שמחה על היותי מכושפת בשנתי הראשונה."

הרמיוני טיפסה אל המיטה במלואה, מטילה לחש שקט מסביב.

"אי פעם חשבת מיהו הארי?" שאלה ג'יני.

"מה כוונתך?"

" `הנער שנשאר בחיים`, האדם שהכי מפחיד את וולדמורט, הארי ג`יימס פוטר. את זוכרת עד כמה צחקנו כשהארי סיפר לנו שזה יכל להיות נוויל במקום, ולא הוא?"

"כן," קולה של הרמיוני היה שקט, בקושי לוחשת את התשובה.

"צחקנו מכיוון שהרעיון שנוויל יתמודד עם האדון האפל היה מגוחך. אך באותו הזמן, קיבלנו את העובדה שהארי יעשה את אותו הדבר. לא היו לנו כל ספקות שהארי עמד במבחן."

הרמיוני חייכה קלות, מהנהנת.

"אנחנו חושבים על הארי וקווידיץ`, הארי והתגוננות מפני כוחות האופל, הארי וגבורה. אך, אנחנו מעולם לא חושבים על הארי ווולדמורט. מעולם לא תהינו איך הילד הזה יכול להתמודד מול מישהו כה רב עוצמה, כל כך יותר מבוגר, וכה רשע."

עיניה של ג`יני נעצו בהרמיוני, לא מותירות לנערה מקום ללכת אליו.

"בלילה שעבר הרגשתי, כשהארי נישק אותי בחזרה. יש בתוכו זעם שאול; מכתר את הלב חזק כל כך, שחישל אותו עד חרפה. וכל אחד שזוכה לעבור את האישיות שהוא בנה, ונכנס לליבו, יוכל בקלות להיבלע באש ובקרח. יש לו את היכולת להביס את וולדמורט ולעשות כל דבר שירצה.

"כמעט הרגשתי כעס, שנמשך ללהבה כה בוהקת ובהירה, שתעלה אותי באש.

"אם הייתי ג`יני וויזלי שמעולם לא נשלטה, לעולם לא ניצלה בזכותו, הייתי בורחת ממנו עכשיו. הייתי בורחת כה מהר ומעולם לא מביטה אחור. אני יודעת שאאבד את עצמי בתוכו, ולעולם לא אהיה אותו הדבר שנית.

"אני לא הג`יני הזו. התחזקתי ממה שעברתי וחייתי דרכו. אני יודעת ללא צל של ספק, שהוא אדם היחיד שחי שיכול להתמודד איתי, להתמודד עם מה שעברתי, ולהתמודד עם מה שאני."

עיניה נידמו לזרוח בעוצמה. "אני יודעת שאני הנערה היחידה שחיה שתוכל להתמודד עם הארי, שתוכל לקבל אותו איך שהוא, ולא איך שנראה שהוא. אוכל לעזור לו להביא את הליבה שלו מהמחבוא, ולעזור לו להתרגל לנצח את וולדמורט."

"מה את הולכת לעשות?" שאלה הרמיוני בקול מהוסה.

ג`יני טלטלה את עצמה מעט כשהרגע נעלם. "להמשיך בתוכנית," היא גיחכה בשובבות.

מוען: הילד שנישק

נמען: המשפחה שלי

נושא: *חיוך*

ובכן בחורים, לקחתי את עצתכם, ולבסוף נישקתי אותה בחזרה.

אני חושב שאני מתאהב במכשפה אדומת שיער.

עכשיו חמש בבוקר, המעונות שקטים, ואני פשוט יכול לראות את תחילת השחר במרחק, באור הדרגתי מהחדר. אני לא יכול לישון, ולא רוצה לישון.

נישקתי אותה בחזרה, ואני יכול להרגיש את זה.

אני יושב כאן, כשרק ההבהוב המתמשך של הנר חובר אליי, עדיין מרגיש חמים משהרגשתי בחיי.

התנשקנו.

אני לא מפחד, לא מבועת. אני פשוט שמח.

ידעתי שהיא הייתה שם, מתחת לגלימת ההיעלמות שלי, צופה בי.

היא הסירה את הגלימה, ושיערה המרהיב היה משוך אחורה בזנב סוס, שנדמה להדגיש את עיני השוקולד הכהות שלה- עיניים שמזכירות לי מקום חם ובטוח בו אני יכול להתחבא, בו אהיה מוגן.

ואז היא נישקה אותי, אך לא כמו בעבר, היא רק נגעה עם שפתיה בשלי.

היא החלה לזוז, אז התאמתי את עצמי אליה. זה היה כמעט לא אמיתי. זזנו יחד, לא הייתה שום תשוקה; זה לא היה הזמן לזה. יכולתי להרגיש את ליבה, להרגיש את מה שבתוכה. אני מרגיש כאילו היא נגעה בנשמתי, והשאירה מעט ממנה איתי.

אני לא בטוח אם אי פעם ארצה לישון שוב.

הארי ג`יימס פוטר.

מוען: סיריוס

נמען: רמוס

נושא: הארי

מה לעזאזל זה היה?

הארי כותב משהו שנשמע כמו פיוט מתחמק של בן עשרה?

`אני לא בטוח אם אי פעם ארצה לישון שוב.`

ג`יימס מעולם לא עשה את זה!

סיריוס

מוען: ירחוני

נמען: רך-כף הרציני

נושא: חוזר: הארי

ובכן, אלו היו שני ק-מיילים מסקרנים לקום אליהם.

הארי מתאהב, ואני לא יכול לחשוב על אדם טוב יותר בשבילו. זוכר את השיחה שהייתה לנו בנוגע לצ`ו? הנערה הדביקה הזו שכל הזמן בכתה? כמה היא לא התאימה לו? ובכן, לימדתי את ג`יני, והיא חכמה, חזקה מנטלית, ולמרות שנשלטה על ידי וולדמורט ושיש לה שישה אחים גדולים, יש לה אישיות חזקה.

אני חושב שהם יהיו טובים אחד לשני.

ובקשר לכך שג`יימס מעולם לא עשה זאת, אני אצביע על העובדה שזהו הארי שאנחנו מתמודדים איתו. לא ג`יימס. וג`יני לא ליל`ס גם כן. הם אנשים בפני עצמם, שעוקבים אחר נתיבם. כמובן, ישנו דמיון מוזר, אך זה שטחי לחלוטין. אני רק מקווה שיהיה להם מזל אחר.

ירחוני.

מוען: זה סיריוס(Sirius), לא serious (רציני באנגלית)

נמען: ירחוני הפרופסור

נושא: חוזר:חוזר: הארי

אני מניח שאתה צודק, זה פשוט  מזעזע לקום ולגלות שבן הסנדקות שלך בילה את הלילה בלכתוב פיוטים מתחמקים לתוך ק-מיילים המוענים אלינו.

אני מניח שהוא פשוט רצה לחלוק את זה עם המשפחה שלו.

*צחוק* הו, אלוהים, אני הולך להקניט אותו על זה.

אני יודע שהוא לא ג`יימס. לעיתים אני כמעט ושוכח את זה, לחשוב ש-'ג`יימס אף פעם לא היה עושה את זה'. אני מתגעגע אליו, אחרי כל השנים האלה.

ולכל הרוחות! אם הארי רציני בנוגע לג`יני, אז ללא ספק יהיה להם מזל שונה. לא משנה כמה זה יעלה לי!

רך- כף.

 -

ווף ווף

מוען: אני מילל לירח

נמען: אתה מילל למכוניות שעוברות

נושא: חוזר:חוזר:חוזר: הארי

בסדר, אז יתכן שהפיוט היה מעט חמקני, אך זה עדיף על דברים אחרים שכבר קיבלנו. `ראיתי את וולדמורט הורג` קרע את ליבי כל פעם ופעם ששמעתי את זה.

גם אני מתגעגע ללילי וג`יימס. אני אפילו מתגעגע לזנב תולע. לא הממזר שהוא הפך להיות, אלא הקונדסאי האחרון שהכרתי. לא חולף יום בו אני לא חושב עליהם. הם אומרים שימי בית הספר היו הזמנים הטובים ביותר בחיינו, כבדיחה. בשבילנו, אני חושב שזה באמת היה כך.

יש לי שתי מטרות בחיים; לנקום בוולדמורט ולהגן על הארי. שאר העולם יכול להידחק מכל מה שאכפת לי ממנו.

ר.

מוען: יש לי נהימה מתוקה

נמען: אתה נשמע כמו נמר שלקה בכלבת

נושא: חוזר:חוזר:חוזר:חוזר: הארי

אני רוצה לנקום בזנב תולע בדיוק כמו בוולדמורט. בקשר להגנה על הארי- אתה יודע, מעולם לא דיברתי על זה, אבל אני מסכים איתך לחלוטין. הייתי בגיהינום, ולא אחזור לשם. אבלה את שארית חיי מסור לשלושת המטרות הללו.

אני יודע את זה, שכשנמות, נוכל להביט בפניהם של לילי וג`יימס ולהגיד להם עד כמה התגעגענו אליהם, ושעשינו כל דבר שיכולנו.

ס.

מוען: עדיף נמר על נאמר

נמען: לא יכולת להישמע מתוק גם אילו היו משלמים לך

נושא: חוזר:חוזר:חוזר:חוזר:חוזר: הארי

שמע, שמע!

לעזאזל, זו שיחה בכיינית. רוצה לכתוב חזרה אל הארי, או שאני אכתוב?

ר.

מוען: מה לעזאזל זה נאמר?

נמען: המטורף הלא שפוי

נושא: חוזר6: הארי

אני אכתוב לו, זה תורי.

שמע בדיחה,

כמה כלבים צריך כדי להחליף נורה?

גולדן רטריבר

השמש זורחת, היום עוד צעיר, יש לנו את כל חיינו לפנינו, ואתה בבית, דואג לגבי נורה שרופה מטופשת?

רוטווילר

תגרום לי.

לברדור

הו, אני, אני!!! בבקקששששהה תן לי להחליף את הנורה! אני יכול?! אני יכול?! הא? הא? הא? אני יכול!?

בוקסר

למי אכפת? אני יכול לשחק עם המשחקים הצייצניים שלי גם בחושך...

זאב אירי

מישהו אחר יכול לעשות את זה? יש לי הנג-אובר...

רועה גרמני

לא אומנתי להחליף נורות, אני רק שומר על הבית, אז אל תנסו שום דבר!

*גיחוך*

סנפאלס המקסים

מוען: מגרד את הראש בחוסר אמון

נמען: מה הסנפת?

נושא: בדיחות

הן, היו באמת גרועות- ואני חשבתי שנראית יותר כמו גרים מאשר זאב אירי/לברדור/בוקסר מעורב

*צחוק*

ירחוני

תגובותתת (:

הפרק הקודם		הפרק הבא