Jane Doe

״זהו החדר שלי״ היא אמרה בקול טיפה ביישן.

״היה לי פה פעם שותפה אבל היא עזבה אז נשאר לי החדר לעצמי״ היא הוסיפה, מתחילה להתרגל לרעיון שעכשיו הם יודעים.

היא תכננה לספר להם את האמת, אבל בסופו של דבר סיפרה רק שקרים.

״ג׳יין את יתומה?״ שאל סיריוס אחרי דקות של שתיקה, עדיין בטוח שיש פה משהו שהוא אמת, שלא הכל שקרים.

״כן״ אמרה לו ג׳יין.

״ההורים שלי נטשו אותי פה שהייתי בת כמה חודשים, המנהלות אף פעם לא מצאו אותם״ התחלתי לספר, עוד שקרים ועוד שקרים נוספו לערימה, מנסים לחפות על האחד שנחשף.

ג׳יין התמוטטה מפנים, נואשת לספר להם על השריפה ועל מה שקרה באמת, אך באותו רגע היא החליטה לשתוק.

״ג׳יין.. למה הרגשת שאת לא יכולה לספר לנו, היינו מבינים״ אמר ג׳יימס בסימפתיה מזויפת.

״לא רציתי שתדעו שאני יתומה כי אני ידעתי שתרחמו עליי״ אמרה ג׳יין כמעט בבכי.

״לא היינו מרחמים עלייך ג׳יין, היינו מבינים״ אמר רמוס, מנסה להבין למה שיקרתי.

״אל תשקר זה בסדר, פשוט רציתי שתראו אותי כילדה רגילה ולא כמישהי שגרה בבית יתומים ללא הורים״ אמרה ג׳יין והתחילה לדמוע.

״זה לא משנה לנו״ אמר סיריוס וניגש לשבת קרוב אל ג׳יין.

״היינו אוהבים אותך בכל מקרה״ אמר ג׳יימס והתקרב גם הוא.

״איך מצאתם אותי בכל מקרה?״ אמרה ג׳יין וקפצה למיטה השנייה.

״תודות לינשוף שלך״ אמר רמוס והתיישב ליד חבריו במיטה.

״הוא הוביל אותנו לפ״ התחיל סיריוס לומר שלפתע נכנס לתוך החדר ילד קטן בשם אנדרו.

ג׳יין התקדמה לעברו ״מה קרה אנדרו?״ שאלה בקול הרך והנעים שהיה שמור עבורו.

״משפחה באה ג׳יין, היא אימצה אותי״ הוא אמר כולו קורן מאושר.

״זה נפלא״ אמרה ג׳יין ורצה לחבק את אנדרו. היא הכירה אותו מאז שהיה תינוק, והוא היה הידיד הכי טוב שלה מאז. חמש שנים העבירה איתו, והוא עוזב.

״אני אתגעגע אלייך״ הוא אמר עם דמעות,

״גם אני אלייך״ אמרה ג׳יין והתחילה לבכות גם היא.

״עכשיו רוץ למשפחה החדשה שלך, מהר לפני שישנו את דעתם״ היא צחקה ועזבה את החיבוק.

אנדרו הנרגש רץ לעבר השער, מוכן להתחיל את חייו החדשים.

מישהו הניח את ידו את הכתף של ג׳יין והיא נרתעה וקפצה קדימה, זה היה סיריוס. היא שכחה שהם שם.

״אני חושבת שכדי שתלכו״ היא אמרה והתרחקה מהם.

״עם זה מה שאת רוצה״ אמר ג׳יימס ויצא מהחדר מלווה בחבריו.

״אני מעדיפה לו ללכת לג׳יימס״ היא אמרה שנייה לפני שטרקה את דלת והחליטה לא לצאת מהבית יתומים לשאר החופש.

ג׳יין העוררה מוקדם בבוקר, הסתכלה על החדר וראתה את המזוודה הארוזה היטב ואת החפצים ארוזים.

היא התקלחה והתלבשה והורידה את המזוודה שלה למטה. הגיע הזמן ללכת לתחנת הרכבת ולחזור להוגוורטס.

״ביי רג׳ינה, תודה רב על האירוח פה״ היא אמרה וחיבקה את המנהלת. 

״זהו ביתך״ היא ענתה לה ״תחזרי לעיתים יותר קרובות״ היא הוסיפה.

״ועכשיו מהר שלא תפספסי את הרכבת״ אמרה לה המנהלת השנייה.

ג׳יין תמיד התרגשה לחזור לבית הספר, לאותו עולם שלפעמים חשבה שלא היה אמיתי, אבל הפעם היא פחדה לחזור. היא פחדה לחזור ולהתמודד עם חברים שלה, היא פחדה לחזור לעולם שונה ממה שהיא זכרה.

ג׳יין התחילה ללכת ברגל לכיוון תחנת הרכבת והגיעה לשם תוך דקות אחדות.

היא עברה דרך הקיר ועמדה לעלות לרכבת, ליבה דופק במהירות של אלף פעימות לשנייה.

היא נכנסה והחלה לחפש אחר תא ריק. היא מצאה אחד ממש בסוף הרכבת ושמחה להזדמנות לעוד מרחב.

היא ישבה שם כבערך עשר דקות לפני ששמעה את הקונדסאים מחוץ לדלת ולפני שהסיפקה לומר קווידיץ׳ הם כבר היו איתה בתא.

ג׳יין התחילה שיחה בחשש, שאלה על החופשה שלהם והחסירה כל קשר לבית יתומים. הם דיברו איתה ובהסכמה אילמת משותפת החליטו לא לדבר על זה, לעולם.

חצי שעה אחרי השיחה הקולחת והנסיעה החלו הבנים לדבר על קווידיץ׳, נושא שלא כל כך הלהיב את ג׳יין אז היא פשוט החליטה להתעלם ממנו לזמן מה.

היא פשוט ישבה ושתקה, התבוננה בבנים ובחנה כל אחד מהם.

רמוס היה לפני ירח מלא אז משהו בהופעתו החיצונית היה שונה, העיניים הכהות יותר או השרירים הגדולים יותר, משהו בו היה אחר.

סיריוס וג׳יימס היו נאים בהחלט, לג׳יימס היה יופי שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו, לפחות ג׳יין התעלמה. וסיריוס, לסיריוס היו עיניים מהפנטות, צבען הירוק היה מערבולת של צבעים שפשוט לא יכולת להפסיק לבהות בהם.

עד עכשיו לא היה ברור לג׳יין איך כל הבנות האלה יצאו עם ג׳יימס וסיריוס ועכשיו היא לא מבינה איך לקח ללילי כל כך הרבה זמן לומר לג׳יימס כן, והיא אמרה לו רק בחופשת חד המולד.

היא הסתכלה על פיטר, בחנה אותו היטב. הוא היה קטן ונבלע בצללים ולרוב בכלל לא דיבר.

לא היה לה מושג איך הוא נהיה חלק מהחבורה של הבנים, אבל היא ידעה שהוא לא יעזוב אותה בקרוב.

היא המשיכה לבחון אותם, והתעכבה במיוחד על סיריוס, שיערו השחור גלש על פניו והגיע עד הכתפיים. גופו היה שרירי וחסון והיא ידעה את זה, היא ידעה את זה טוב. כל השנים שבהם הלכה איתם לבריכה או התפרצה לחדרם, בלי ידע על מה הם לבשו. ארבעת הבנים היו חסונים אבל סיריוס, היה השרירי ביותר וזו כעובדה.

היא המשיכה לחשוב ולבהות עד שלבסוף לאט לאט נרדמה.

אחרי זמן מה שמעה ג׳יין מישהו קורא לה ״ג׳יין תתעוררי ג׳יין״.

״עוד שלוש דקות המנהלת״ היא מלמלה תוך כדי שינה.

״ג׳יין זאת לא המנהלת, תתעוררי הגענו״ היא שמעה את הקול של רמוס אומר ומנער אותה.

ג׳יין התעוררה מהשינה והתפקסה קצת.

״הגענו להוגוורטס?״ היא שאלה עדיין חצי מנומנת.

״כן, עכשיו תתעוררי״ אמר סיריוס שהיה קרוב מדי אליה, איך?

אוי ואבוי חשבה ג׳יין לאחר שהבינה שהיא נרדמה על סיריוס במשך כל הנסיעה, בנוסף לעובדה שבהתה בו מיד לפני שנרדמה.

היא קפצה מיד למקום שלה והתרחקה מסיריוס.

כל החמישה העמיסו את הדברים שלהם והלכו לארוחה.

הארוחה הייתה גדולה ומיוחדת כרגיל והיא עברה ללא אירועים מיוחדים אז לאחר שעתיים כולם כבר היו במיטות והתכוננו לישון. 

ג׳יין התעוררה באמצע הלילה מצרחה של חברה לחדר. 

״ג׳יין, ג׳יין, תתעוררי כבר״ צעקה ג׳סיקה לתו אוזנה.

״מה את רוצה ג׳סיקה?״ שאלה אותה ג׳יין עצבנית למחצה.

״ארתור מגיע לפה, את חייבת ללכת. עכשיו״ אמרה ג׳סיקה והעיפה את ג׳יין מהמיטה.

ארתור היה החבר של ג׳סיקה והיה בא לפה לפחות פעם בחודש כדי לשכב איתה, אז ג׳יין הייתה חייבת להסתלק.

היא ירדה למטה עם שמיכה כהרגלה אך הייתה מאוכזבת לגלות שם מסיבה של תלמידי השנה השישית. היא לא יכלה לישון שם עכשיו.

היא ניסתה לחפש בראשה מי ייתן לה לישון איתם בחדר אך ד כמה שהיא זכרה הכל תפוס או שהיא לא מכירה. אז היא הלכה למקום היחיד שחשבה עליו באותו רגע, החדר של הקונדסאים.

היא דפקה על הדלת שלוש פעמים וחיכתה שמישהו יבוא. לבסוף פתח לה את הדלת סיריוס, לבוש אך ורק עם מכנסיים ונראה כאילו התעורר כרגע משינה.

״סיריוס אין לי איפה לישון כי השותפה שלי לחדר שרמוטה. אפשר לישון פה?״ שאלה ג׳יין את סיריוס בלי הקדמות או שיחות חולין.

״כן אני מניח, בואי״ הוא אמר והוביל אותה למיטתו, שם היא מצאה את עצמה באמצה סיטואציה מוזרה שבא היא עומדת באמצע החדר של הקונדסאים עם פיג׳מה ושמיכה שכולם שנים וסיריוס העירום למחצה עומד לידה ומפהק כל שנייה.

״הנה ג׳יין, תשני על המיטה אני אקח את הרצפה״ אמר סיריוס וסידר לעצמו מיטה מאולתרת לידי.

״תודה רבה סיריוס, לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך״ היא אמרה לו ונכנסה למיטה, היא נרדמה תוך שניות.

הפרק הקודם		הפרק הבא