זהות

הפעם הפרק קצת קצר. קריאה מהנה! 

רחובות העיר האפורים נותרו אפורים, למרות שמש הבוקר הנעימה שזרחה במקום. גם האנשים, המשיכו להיראות חסרי סבלנות ועסוקים, למרות שכל מה שעשו היה בעיקר לרטון, להזעיף פנים ולהתרוצץ, חסרי מנוחה. הבניינים המעופשים נותרו בצבע מוזר שנע בין כחול כהה לבין אפור, צבע שנגרם בעקבות שנים רבות של הזנחה.הבניין הנאה ביותר במקום היה בניין בן שלוש קומות, שבחצרו היה גן קטן, צהוב יותר מאשר ירוק. 

שני אנשים בלטו יותר מאשר שאר האנשים. הם התיישבו על ספסל עץ חורק ודיברו בקולות מהוסים זה עם זה. פניהם היו מוסתרים בצללים. רק לפי הקולות ניתן היה להבחין בין מיני הדוברים. הדמות הימינית הייתה נקבה, והדמות השמאלית גבר. ״יש דברים שאתה לא מבין. תחשוב קצת ותמצא פתרון.״ האישה קמה ממקומה והשתלבה בהמון. הגבר התבונן כמה שניות במקום בו נעלמה, אך מייד התעשת והשתלב גם הוא בהמונים. האנשים המשיכו לנוע כגוש אחד, גוש אפור שנע בתיאום כמעט מושלם ; נע ביחד, רוטן ביחד, זועף ביחד. האישה נגלתה פתאום. היא נכנסה לחנות מרוססת בגרפיטי. הגבר נכנס לחנות מקבילה.

 ---- 

״שלום. אני רוצה בבקשה שני סכיני חרמש. ״ האישה בחנה בהתפעלות את כלי הנשק. באור העמום של החנות נגלו פניה ; עיניה כחולות ומעורפלות, עצמות לחייה כאילו נוצרו במחטתו העוצמתית והעדינה של מלטש יהלומים, שפתיים שנראו רכות כאילו מרקמן הוא כמרקם קטיפה. ״יש לך רשיון לנשיאת נשק?״ שאל המוכר בקול גס. האישה שלפה משהו מכיסה. זה היה צרור נכבד של שטרות כסף. היא חייכה חיוך שגרם לגומת חן בלחייה הימינית ודחפה את הצרור לידו של הגבר. ״קחי.״ הוא נתן לה את הסכינים עטופים בנייר חום. ״תודה.״ היא דחפה את החבילה מתחת למעילה. היא יצאה החוצה מהחנות. 

----

״תני לי בבקשה שני ספלי קפה. אני רוצה גם שני אקדחי יד.״ הנערה הביטה בו במבט מוזר, אך רצה להכין קפה. הגבר ניצל את הזמן כדי לבחון את החנות.על הקירות היו תלויים אקדחים, סכינים,רובים וחרבות. כלי הנשק היו יפיפיים, עבודות יד מעוטרות ונאות, שהסתירו את המטרה שלשמה נוצרו ; הרג. 

הנערה חזרה, ובידה מגש עם שתי כוסות קפה. היא הניחה את המגש על שולחן קטן ורעוע. הגבר לקח כוס קפה אחת ולגם לגימות מדודות ממנה. ״קחי לך גם ספל, יפתי.״ אמר לנערה. הנערה הסמיקה, ולקחה לה ספל של קפה. היא היטיבה את תסרוקתה והחליקה את שיערה. 

הגבר חייך חיוך רחב והניח את ספל הקפה הריקה על המגש. הוא השאיר לנערה צרור של שטרות. ״קחי.״ אמר. הוא לקח את האקדחים והכניס אותם לכיס פנימי במעילו. הוא יצא מהחנות. 

----

שני האנשים נפגשו לצד עץ קמל ומרקיב. ״יש.״ אמרה האישה. הגבר חייך ואמר,״יש.״ הם המיכו לצעוד ברחובות המרוצפים אבנים שחוקות , אומרים דבר מה בכובד ראש. הם המשיכו ללכת ברחוב הראשי, פניהם מוצללות, עד שהגיעו לחנות קטנה. הם עצרו ליד החנות, והחליקו לתוך סמטה צרה. 

פחי זבל גדולים ומלוכלכים בצמוד לקיר אפור ומטונף. חתול רחוב שתום עין ברח מאיתם, מבוהל. האישה דפקה על קטע בקיר שהיה בעצם דלת. היא המתינה כמה דקות, בהן היא נקשה שוב על הדלת, לפני שפתחה אותה. 

המקום היה הפוך. ספות היו נטויות לצד, שולחנות הפוכים, כלים מנותצים, דלתות תלויות מציר אחד . 

האישה הסתובבה כדי להביט בגבר, שנכנס אחריה. 

״חטיפה.״ 

הפרק הקודם		הפרק הבא