נסיכות ארבעת היסודות

עוד בוקר משעמם מגיע. עוד פעם להיסתכל במראה, וליראות את אותה ילדה עם שיער חלק שטני  ארוך ועיניים ירוקות שכמו חותרות לתוך הנשמה שלך. אני שונאת את המבט הזה. ליפעמים, אני מרגישה שבאמת אני קוראת את הבן אדם שעומד מולי. למזלי, המבט הזה קורה רק בבוקר ובערב. עוד פעם להיכנס אל תוך המים, המים שאני אוהבת כל כך, המים שהם בקושי שנייה על הגוף שלי וישר הם ניספגים.עוד פעם לרדת עם התיק המוכן לבית הספר, עוד פעם לקחת קורנפלקס עם חלב לארוחת בוקר. שוב לישאול את אמא אם היא ישנה הלילה ביגל השקיות השחורות שמיתחת לעיניים שלה בזמן האחרון. עוד פעם ללכת אל בית הספר, אל החברות המוזרות שלי. שליתר דיוק היה לנו קצת במשותף. כולנו בנות 14 ובלי אבא.

לי קוראים אירינה, אירינה קווקאר. שם מצחיק ומוזר. אני בת 14 ואני אוהבת מים. ממה שקראתם למעלה בטח הבנתם שאני לא מי-יודע-מה אוהבת את שיגרת היום שלי. ליתר דיוק, את שיגרת היום שלי בבית. בבית הספר זה שונה לגמרי. אני שם עם החברות המוזרות שלי. כל אחת מוזרה ביגלל משהוא שפעם קרה לנו. נגיד בל"ג בעומר שהיה, פטריסיה רוואן,אני,ברוואן לוס ולורן טוורוי,החברות שלי,הלכנו עם אמא של פטריסיה לל"ג בעומר בהרים.כשהגענו הוצאנו את כל הציוד ואמא  של פטריסיה ניסתה  להדליק מדורה. והיא  לא הצליחה. פטריסיה כמו נימשכה אל האש, ושאלה את אמא עם אפשר לנסות להדליק את האש. אמא שלה  הייתה  עם מבט לחוץ ומודאג (וגם ניראה לי מבט של מישהוא יודסוד. אבל היתעלמתי מזה) כאילו הם רואים את השטן ביכבודו ובעצמו משפד אותה. בסוף היא אמרה  לה :" כן את יכולה לנסות, אבל אל תיתקרבי יותר מדי." היא היתקרבה עם האבנים המיוחדות האלה להדלקת אש (לא הבנתי למה אמא שלה הביאה דוקא אבנים ולא גפרורוים או מצת, אבל, מה לעשות) והאש כמו התחילה ליגדול ולנסות להגיע לפטריסיה, ופטריסיה היתקרבה. ואז, וזה ממש הפתיע אותי, האש פשוט ניכרכה סביבה במין צורה כזאת, שזה היה ניראה כאילו יש לה כתר לא מובן מאש והאש כאילו רוקדת ומגנה עליה.אחרי זה אמא שלה מיהרה להוציא אותה מהאש ולישאול אותה כל מיני שאלות כמו " את בסדר? זה היה כאליו היטפנטת" או " איך לא נישרפת שם ביפנים? וגם לבגדים שלך לא קרה כלום" וכדומה. אחרי זה אמא שלה ניסתה כל הזמן להרחיק אותה מאש. וזה היה די קשה. לאחר הקטע הזה, חזרנו לבית של ברוואן וניכנסנו לחדר, ונעלנו את הדלת. כולנו לא ידענו במה מדובר פה. אבל אחרי שאמרתי את מה שראיתי על הפנים של אמא של פטריסיה, את המבט כאילו היא יודעת סוד או משהוא, פרצה מהומה בחדר.לורן אמרה מיד "אולי היא יודעת מה קרה שם?" ופטריסיה ענתה לה" מה פיתאום! זאת רק הייתה תאונה" ומיד היתפרצתי:" תאונה? תאונה? את לא ראית את זה אבל זה היה ניראה כאילו יש לך כתר מאש, ושהאש רוקדת ושומרת עליך. וביכלל את לא נישרפת!" וככה המשיך הוויכוח.עבר הרבה זמן עד ששמענו פיתאום את הקול של אמא של ברוואן צועקת:"בנות! לכו לישון כבר! שומעים את הוויכוח הזה עד לכאן! אבל בעיקרון שומעים רק צעקותץ עכשיו, למיטות!" ואז שמענו דריקת דלת, והבנו שעכשיו 11 בלילה וחזרנו לישון. והיו עוד מיקרים עם לורן וברוואן. איתי זה קרה אתמול. כולנו קבענו להיפגש אצלי בברכה.  אני ממש אוהבת מיים ככה שביזכות זה יש לי בריכה.  כולנו ניכנסנו למים ופיתאום כשניכנסתי עם חצי גוף למים קרה דבר מדהים. המיים היתפרצו כמו גל סביבי, והיסתובבו סביבי ויצרו צורות של דגים וצורות של כתרים וגלימות עליי. זה היה מחזה מוזר, אבל כמו שאמרתי קודם, זה כבר קרה שלוש פעמים. הבנות כמו תכל הפעמים שזה קרה, עמדו בפה פעור לגמרי (אני מיתכוונת לזה, לא ביצחוק) עד שהמחזה הזה היסתיים.כשהוא היסתיים, הרגשתי כמו מלכה פשוט כמו מלכה. ואז פצח הוויכוח הרגיל של איך ומה קרה עכשיו בדיוק. טוב, עכשיו נעבור להווה.המשכנו בדיון על כל הפעמים שזה קרה;איך כל האוויר יצר מערבולות וגווני צבעים סביב לורן;איך האש רקדה סביב פטריסיה;איך האדמה ציירה באוויר סביב ברוואן;ואיך המיים  יצרו צורות דגים סביבי. כל המחזות היו מדהימים. ואז על לי רעיון שלא עלה לי קודם ביכלל, ומיד אמרתי אותו בקול :"אולי זה קשור איכשהוא להורים שלנו? הרי תמיד האימאות ניראות כאילו הן יודעות משהוא. ויש גם את הקטע שלארבעתנו אין אבא. חשבתן על זה פעם שאולי כל  זה קשור?" ומיד החלטנו לישאול את האימאות שלנו מה זה. ואם הן לא יענו, נמשיך, ונמשיך, עד שהן יגידו לנו מה זה. אבל ברגע שחזרתי הביתה גיליתי דבר מעצבן ביותר. אמא כאילו ידעה שאני הולכת לישאול אותה וכל היום לא יכולתי לדבר איתה. היא כאילו עשתה את זה בכוונה.

		הפרק הבא