אני מיצטערת עם מישהו חיכה הרבה זמן לפאנפיק. פשוט אני עושה אותו בעיקר כשמשעמם לי ( וזה השבוע העמוס בחיי. יש לכם מזל שריחמתי עליכם!). אז תהנו. ועדיין אין לי בטא. זה רק מעצבן אותי עוד יותר וגם ככה אני עצבנית, טוב, איך אומרים את זה? אה,כן... 24/7. כל היממה. אז תיצטרכו להבין אותי. ועכשיו לפרק.
אז עלה לי רעיון. עם אמא לא עונה לדפיקות שלי, והיא כן בבית, אני יודעת לפי התיק שלה שתלוי על הווים של הדלת שלה,אולי אני אשחיל לה פתק מתחת לדלת. עם היא לא תענה,סימן שהיא לא רוצה ביכלל לענות. וזה אומר, לעשות הכל לבד. להתחיל מאפס. מכלום.אבל קודם, ניתקשר לאחרות, לישאול אותן איך הן מיתקדמות.אז פתחתי שיחה קבוצתית והיתקשרתי לפטריסיה, ברוואן ולורן.ברגע שהן ענו, לא ביזבזתי זמן ומיד שאלתי "נו? איך מיתקדם אצלכם?" כל אחת ביחד אמרה "גרוע" "נורא" "אמא שלי עושה את עצמה חולה, כדאי לא לדבר איתי!"אמרה ברוואן פיתאום. ברוואן מאוד אוהבת כל מיני דברים על מחלות. ככה שאם היא אומרת את זה סימן שבאמת קורה משהו שאף אחד לא רוצה שאנחנו נדע.חשבתי קצת ואז אמרתי"אתן יודעות, יש כאן משהו קצת מוזר עם לא שמתן לב.אנחנו ארבע בנות, כמו ארבעת האלמנטים. חשבתן על זה? לכל אחת היה משהו שונה:אדמה,מים,אוויר,אש. אנחנו בנות ארבע עשרה. שוב ארבע. ארבעתנו בלי אבא. ארבע אבות חסרים. שוב ושוב חוזר המספר ארבע. יכול להיות שיש לזה קשר?" פטריסיה צחקה, ולא הבנתי בדיוק למה. לפני שהספקתי לישאול היא אמרה:"אירינה, ליפעמים את גאונה של ממש.אולי זה משהו שקשור ל-" ואז שמענו קו מיתנתק.שלושתנו ניבהלנו וכמותיכננו את זה אמרנו ביחד " אנחנו חייבות ללכת אליה ליראות מה קרה!" במהירות השיא שלי ניתקתי את הטלפון ורצתי לבית של פטריסיה. הפתק שתיכננתי ליתחוב מתחת לדלתה של אמי כבר נישכח מזיכרוני. דבר אחד ידעתי. קרה משהו לפטריסיה.למזלי כולנו גרות אחת ליד השניה, ככה שהגענו מהר מאוד לתוך ביתה של פטריסיה. מה שמצאנו שם.. היה מרהיב בפראותו היפה.פטריסיה נילחמה ולא סתם נילחמה, עם אמא נילחמה נגד כ5 גברים לבושים שחור מכף כרגל ועד ראש, שרופים מהאש הלופתת אותם מתוך האח.אמא של פטריסיה ופטריסיה נילחמו כמיקשה אחת. שתיהן עם עיניים זוהרות כמו מאש. זה היה המחזה המרהיב ביותר שראיתי מיימי.כשהן הצליחו לגבור עליהם, פטריסיה נפלה, ואמא תפסה אותה רגע ליפני שפגע בקרקע. עפעפיה צנחו, והיא היתעלפה.
|