החזרה לשיגרה-לא שיגרה של הוגוורטס!

--כמה שעות לפני--

"אמא, אני חוזרת להוגוורטס!" אמרה הרמיוני לאמא, והניחה מכתב ומעטפה ליד קפה הבוקר של אביה.

"איך, מתוקה? הרי הוא הרוס, וחוצמזה השנה השביעית הסתיימה" אמר אביה כלא מבין. אמה לעומת זאת הבינה אותה, ולקחה את המכתב, והחלה לקרוא בקול.

       מר פוטר היקר,

           בעקובות ה"בעיות" שהיו בשנה שעברה,

           אנו מבקשים ממך להיצטרף לשנה נוספת בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, על מנת לגמור את הכשיפומטרי שלך.

           כל השנה השביעית שרוצה להיצטרף תצטרך ללמוד עם השנה השישית(שהשנה תהפוך לשנה השביעית).

           אנה שלח את תשובתך בהקדם האפשרי.

           על החתום,

                                מינרווה מק'גונגל,

                                        מנהלת בית הספר
.

"אממ, מתוקה, למה רשום 'מר פוטר'?" שאל אביה בתימהון.

"או, הארי שלח לי את זה...אמר שצילם העתק כדי לבדוק אם קיבלתי אחד כזה...לא, כנראה ששלי נמצא עכשיו בבית הישן..."

"הממ...טוב כדאי שנתארגן לסמטת דרקון...עוד 5 שבועות מתחילים הלימודים, ויש לנו עדיין את הארגזים לסדר. לא יהיה זמן אחר לנסוע לשם...רגע, הוגוורטס לא הרוסה עכשיו?"

"הממ..אמא? אומרים סמטת דיאגון ולא "דרקון" ודבר שני הוגוורטס כבר לא הרוסה. היו להם כמה שבועות טובים לתקן את הכל, וחוץ מזה, יש קסמים...ד"א נראה לך שבדרך לסמטת דיאגון נוכל לקפוץ לחנות מסויימת? אני רוצה לקנות לכולםמתנות לכבוד תחילת הלימודים, והיומולדת של הארי מתקרב."

"אין בעיה, אבל תמהרי...כי אני במילא אני צריך לנסוע עוד כמה דק' לדואר, נבדוק מה שלום דודה שלך..." אמר אבא שלה, והרהר איפה התחנת דלק הקרובה כי הדלק שלו עומד להגמר.

בדיוק באותו רגע פעמון הדלת צלצל. "אני אלך לפתוח" אמרה הרמיוני בשמחה, ומיהרה לשאול "מי זה?" ולשלוף את שרביטה באותו זמן. מי יודע עוד כמה אוכלי מוות מסתובבים בחוץ, שיודעים מהוא פעמון דלת...

"דוור" אמר קול מוכר. כן זהו בהחלט הדוור הרהרה הרמיוני, אבל ליתר חרום הזיזה את הווילון והציצה מהחלון שליד הדלת. כן זה הדוור. אמרה לעצמה.

היא פתחה את הדלת בעודה מסתירה את השרביט שלה מפניו, אבל לכל מקרה הוא היה איתה.

"יש מכתך בשביל..העלמה גרינג'ר. היא נמצאת?" שאל הדוור.

"כן, זאת אני." ענתה לו הרמיוני (לאמא שלה יקראו הרי גברת גריינג'ר לא? )

"הנה...רק תחתמי לי פה..." הוא נתן לה את המיכתב ועט לחתום.

הרמיוני פנתה לפתןח את המכתב, אחרי שחתמה את שמה וסגרה את הדלת.

"אמא?" היא קראה בהתרגשות מה במעלה המדרגות.

"היא עלתה להתלבש" ענה אבא שלה בזמן שיצא מהמטבח עם כוס קפה ועיתון חסר-תמונות-זזות בידו.

"כן, ראיתי דרך ההשתקפות של החלון אותה..היא בדיוק עלתה במדרגות...תגיד אבא, יש סיכוי שאני פשוט אתעתק לקלחת הרותחת במקום לנסוע אתכם? כי הוויזלים כבר כנראה שם...המכתב נכתב לפניי יומיים ורון רשם שהם יהיו שסמטה בעוד יומיים..אני לא רוצה לפספס אותם...אז אני צריכה לצאת."

"אבל אמא שלך כבר יורדת במדרגות! לא נורא..אני מבינה שאת רוצה לא לפספס אותו, אבל מה עם המתנות שרצית לקנות לכולם?" קראה אמא שלה בזמן שהשמיע נקישות על המדרגות בבית.

"בהזדמנות אחרת אקנה...ואם כבר אתם לבושים, אולי את ואבא תלכו לאכול במסעדה או משו..."

"על הבוקר? לא יודעת..נראה" בכל מקרה כדאי שתקחי מפתח, למקרה שלא נהיה כאן כשתחזרי."

"בסדר...תודה אמא!" הרמיוני צעקה בעודה יוצאת מהדלת.

תחושת המחנק האין סופי הגיעה בעודה מתעתקת לחוץ הקלחת הרותחת. לא יהיה מנומס להתפרץ בהעתקות בזמן שכולם שם.

היא נכנסה לפונדק בדיוק בזמן לראות שיער פרוע, וגוף עצום ליד היציאה ללחצר האחורית של הפונדק.

זה האגריד! היא הבינה. "היי טום, האגריד הרגע היה פה, נכון?" שאלה את הפונדקאי, שטיאטא שברי זכוכית בעודו מקלל.

"ררר...כן! וגם...הארי פוטר כרגע עבר פה! פספסת אותו, אותו ואת שלושת החברים העצומים שלו שוברים לי כוסות!"

"הנה תן לי..." אמרה הרמיוני, שלפה את שרביטה, וכל הכוסות תוקנו.

"הממ..תודה! וכדאי שתמהרי אם את לא רוצה לאבד אותם בכל הרעש שיש בסמטה!"

"אין בעיה טום! תודה" אמרה הרמיוני ועקבה אחרי החבורה הקטנה לכיוון קיר הלבנים בחצר האחורית.

ת"ב בבקשה!

למי ששם לב שיניתי הרבה את הפיק!

שיניתי גם את השם, והוא כולו התחדש :]

אז בבקשה אני רוצה לדעת מה דעתכם!

טנק'ס D:

הפרק הקודם		הפרק הבא