החזרה לשיגרה-לא שיגרה של הוגוורטס!

בהמשך אותו יום, כמובן שורנון חזר...

הוא לא היתכוון להשאיר את ביתו ל-כך אמר לכולם-"משוגעים!"

הוא היתכוון לקוסמים וידע כי עכשיו יצטרך להיתייחס להארי אחרת, כי הוא עוד לא סלח להם על כל אותם הדברים שעשו לו במהלך השנים שחי אצלם.

הארי כמובן עוד לא סלח להם, אבל הוא לא רצה שהם יחשבו שהוא מתכוון לרצוח אותם על המקום, ועל כן היתייחס להם כמו שהיתייחם אל דאדלי.

"אתה בא?" צעק ורנון אל עבר הארי, שרק ירד במדרגות לכיוון המכונית של הדרסלים. הם היתכוונו להסיעה אותו לסימטת דיאגון, ביחד עם גברת פיג(הארי הזמין אותה בצהרי אותו יום).

כל הנסיע עברה בשקט, חוץ מגברת פיג, שכל הזמן מלמלה לעצמה "אוי החתולים שלי! איך השארתי אותם לבד?"

כאשר הגיעו לקלחת הרותחת, שורנון בהתחלה לא ראה אותה, עד שפטוניה משכה בכתפו להיתקדם, והוא ניכנס בחד איתה(כאשר כבר ראה אותה הוא מלמל לעצמו "איזו טינופת" והיתקדם מהר).

הארי אמר "שלום" חטוף לטום, אשר, כמו בכל פעם, ניגב את הכוסות. הפעם כל מי שהיה בפונדק היסתובב למשמע קולו של הארי. ואחר האנשים צווח"הארי!! אתה, מה אתה עושה פה לכל הרוחות...טוב זה לא משנה עכשיו..אתה צריך לראות את החנות של ג'ורג'..זה שיגעון זה!

ואתה יודע, אוליבנדר ישמח לראות אותך אחרי שאתה פה היצלת את החיים שלו פה..! הוא חזר אתה יודע.."

אבל הארי כבר רץ אליו וחיבק אותו חיבוק אוהב, למרות שהגיע רק לטיפה יותר מחצי גובהו. "ומי זה??? עוד אחד מהמשוגעים האלה?" שאג ורנון מכיוון השולחן שתפס לעצמו. "אתה אל תקרא לי משוגע!" צעק עליו האגריד, וכל הסובבים אותו הסכימו.

לפתע דאדלי ניזכר מי הוא. ורץ להיתחבא מאחורי אימו, שלא הצליחה להסתי אפילו חצי ממנו. דאדלי כבר היה בן 18 אבל הוא עדין פחד פחד מוות מקוסמים. הוא זכר את הלילה שבו הארי גילה שהוא קוסם. ואותו ה"איש" שליד הארי המצמיח לדאדלי זנב חזיר.

גם הוריו לפתע ניזכרו מי הוא, ורצו מהמקום. הם היתנגשו בגברת פיק, וכולם נפלו על הדלפק ושברו כמות כוסות נכבדה.

האגריד שאג בצחוק, והארי רץ לעזור לגברת פיג ולדאדלי לקום, אך השאיר את ורנון ופטוניה. "האגריד, רוצה לבוא איתנו? אנחנו בדרך לסימטת דיאגון." אמרה גברת פיג. הארי לא ידע מאיפה היא מכירה אותו, אבל לא רצה לשאול שאלות, מתוך נימוס.

"כ-כן , אבל אתם בטוח שאתם רוצים כולכם שאבוא?" שאל אבל לא חיכה לתשובה. הוא מיד הלך אל עבר היציאה האחורית של הקלחת הרותחת. כשכל החבורה מאחוריו, ודאדלי עדיין מסתתר מאחורי אמו.

הם הגיעו אל החצר האחורית, שם היו פחי הזבל, שני שולחנות חדשים שכנראה טום שם אותם, וקיר לבנים.

האגריד הוציא מגלימתו מטריה וורודה ופירחונית, נגע איתה באחד הלבנים, ואט-אט החלה סימטת דיאגון להופיעה.

הארי פסע לכיוון הסימטה, משאיר מאחור את החבורה, שבינהם דאדלי הנידהם ורנון שפרצופו היה סגול, פטוניה שראתה את הסימטה רק פעם אחת בחייה כאשר אחותה באה לכאן לקראת השנה הראשונה שלה בהוגוורטס, אבל בכל זאת הודהמה מיופיה,

גברת פיג אשר עמדה ליד האגריד ולא אמרה מילה...כנראה שהכירה כבר את המקום, והאגריד אשר החל לפתע ללכת לכיוונו של הארי.

סימטת דיאגון מעולם לא ניראתה טוב יותר! כל החנויות שהחלו להיסגר לפני שנתיים, ניפתחו, אבל לא סתם,  אלה במסיבות.

המוני אנשים פסעו בין כל החנויות שהיו שם, כל כרזות ה-"גורם שלילי מס' 1" נעלמו ובמקומן החלו להופיעה שילטי מבצעים על גלימות חדשות, ספירים במחירים מטורפים, או סתם כרזות של "הידד להארי פוטר!" "הניצחון שלנו!" ועוד.

כל העגמומיות שהייתה בשנים האחרונות נעלמה, ופתאום, כאילו מעולם וולדמורט לא היה קיים, הכל היה עליז, משעשע, וציבעוני ביותר.

הארי ידע לשם מה הוא הגיע, ולכן ניכנס קודם כל לחנות לחיות מחמד. צילצול הפעמון שמעל הדלת נישמע כאשר נפתח את הדלת וניכנס את החנות.

כל העופות השמיעו צווחות, העכברושים ציוצים, רוב החתולים, במקום ליילל ניסו לצאת מכלובם בכדי להגיע אל מזונם האהוב והמצייץ, הקרפדות סתם נמנמו, וכל שאר החיות..פשוט חיו...

האישה מאחורי הדלפק השמיעה מין ציוץ כמו העכברושים ברגע שראתה את הארי ניכנס. היא מייד תקפה אותו בשאלות "איזה חייה תרצה אדוני? באיזה צבע תרצה אותה? האם אתה צריך פשוט אוכל  לחייה שלך?" הארי לא הקשיב לה, אלה מיד הלך לכיוון העופות.

הארי רצה חיית מחמד חדשה אחחרי שהדוויג מתה...

הוא לא חיפש תינשמת, או ינשוף, אלה משהו מסוג אחר...אבל כמובן לבן, שיזכיר במקצת את הדוויג. הוא לא מצא דבר פרט לבז אלים, שאיים לנקור אותו במקורו כאשר הכניס לשם את אצבעו.

 הוא עבר לאגף החתולים, שם מצא חתול דומה לקרוקשנקס, שממש לא רצה לקנות אותו... עוד חתול אפרפר אבל עיניו האדמדמות היו דומות מדי לעיני אדון האופל, אז הוא לא רצה לקנות אותו, ועוד חתול לבן כשלג, אך מכוער להפליא...ושאר החתולים היו פשוט...לא מתאימים לטעמו.

הארי עבר את העכברושים, ולא רצה גם לקנות אחד...הוא מזכיר מדי את סקאברס...שבעצם..מת בגללו...ומאוד הצטער על כך...

אז בסופו של דבר..כמעט כל חיה הזכירה לו משהו, שלא רצה לזכור, או שפשוט הגעיל אותו...אז..הוא חזר לעופות.

מיד כשהגיע לאגף העופות מישהו נכנס בדלת...הארי ראה אותו דרך האגף..האיש כנראה עבד שם, כי הוא נשא שלוש כלובים- אחד עם בז, לא לבן לא שחור ולא אפור- אלא אדום...שמשום מה מאוד דמה למשהו מוכר...

הכלוב השני הייתה קרפדה, מכוערת למדי. ובכלוב השלישי, היה...כלב! כןכן ממש כלב...שחור, עם נקודה שמקיפה את העין שלו, בצבע לבן, ועם כפות רגליים לבות, חזה לבן, וקצה זנב לבן...הארי מיד החליט! אותו אני רוצה!

"ג'ק! אמרתי לך! זו כבר פעם חמישית שאתה מביא את הכלבים לחנות הזאת! עם הכלבים את אמור ללכת לחנות השניה...איפה שגם מוגלגים קונים!" 'אוף מה אני יעשה איתו כבר!' חשבה המוכרת, בזמן שהארי התקרב לדלפק. "סליחה? אני מעוניין לקנות את הכלב ההוא" המוכרת הסתכלה עליו בתימהון, "א..את הכלב?" שאלה המוכרת...היא בחיים לא הציבה מכיר לכלב, ולא ידעה כמה הוא שווה...היא לא ידעה בכמה למכור אותו... "זאת כלבה" העיר ג'ק, הבחור שהביא את הכלובים עם החיות. "וכמישהו שעבר בחנות השניה, וראה את המכירים, נראה לי שאני יכול לעזור לך קצת...רואה? אני שימושי!" התריס בה בסוף ג'ק. המוכרת לא הבינה, הרי שם מוכרים בכסף של מוגלגים, איך הוא יודע כמה זה יהיה שווה באוניות? "היי ילד" קרא ג'ק להארי, אך ברגע שהארי הסתובב לקראתו, הוא קפא- לא היה לו מושג ליד מי הוא עומד!

זו לבינתיים..אשתדל לכתוב פרק יותר ארוך מחר...

אז...

להגיבבבבבבב! (פליז..)

זה ממש חשוב לייי!

הפרק הקודם		הפרק הבא