אגדה

עלי השלכת העדינים שהיו מפוזרים על המדרכה נמעכו ברשרוש קל. שני עורבים אשר ליקטו גרגרים התעופפו בבהלה. כלב קטן נבח מתוך חצר אחד הבתים.

הנערה הג'ינג'ית לא שמה לב לדבר מכל אלה. היא רצה במהירות, רגליה מועכות את העלים, התנשפויותיה מבהילות את העורבים, וכל כולה מרגשת את הכלב הקטן, שהיה רגיל לבהות מבעד לגדר שהקיפה את חצר ביתו בלי לראות דבר מעניין.

"אלה! הי, אלה! חכי רגע!" קרא מישהו מאחוריה, אך הג'ינג'ית לא עצרה, רק שלחה מדי פעם מבט מבוהל לאחור.

"אלה!" קולו של הקורא התקרב, ואלה הצליחה לשמוע את צעדיו הכבדים. היא הגבירה את מהירותה.

יד נחתה על כתפה, והיא הסתובבה, מבוהלת.

"למה את בורחת ממני?" שאל דניאל בהבעה נעלבת. אלה היססה.

"אני – אני חייבת ללכת עכשיו," היא התחמקה. דניאל הסיר את ידו מכתפה, מאוכזב.

"טוב, בסדר," אמר ומשך בכתפיו. "אם את צריכה ללכת, לכי."

אלה פתחה את פיה, כמו כדי לדבר, אך לבסוף התחרטה והסתובבה. לאחר כמה צעדים, החלה לרוץ, ממשיכה למעוך ברגליה את עלי השלכת.

הכלב הקטן המשיך לנבוח, ודרש את תשומת ליבו של דניאל, שהוציא חתיכת לחם מילקוטו ונתן אותה לכלב. כשהסתכל שוב בכיוון אליו אלה רצה, הוא לא ראה דבר מלבד נקודה קטנה שהלכה והתרחקה.

*****

אלה נעמדה, מתנשפת, מול דלת הכניסה הלבנה ודפקה עליה שלוש פעמים.

צעדים נשמעו מבפנים, ומיד לאחר מכן פתחה אישה מבוגרת את הדלת. ידיה היו מכוסות בכפפות ניילון, ונדף ממנה ריח של טיגון.

"מה קרה לך? שוב רצת כל הדרך?" שאלה את אלה בנזיפה. הנערה שתקה.

מבטה של האישה התרכך. "בואי תאכלי, הכנתי לך שניצלים."

"אני לא רעבה," ענתה אלה. "ובכל מקרה, אני צמחונית."

האישה קימטה את מצחה. "ממתי נתקפת בשיגעון החדש הזה?" שאלה.

"אני צמחונית מהיום בו הגעתי אליכם," ענתה אלה בהתרסה. "ואני באמת לא רעבה. אני הולכת לנוח קצת. אפשר בבקשה לעבור?"

האישה נזכרה שהיא חוסמת את הדרך, וזזה מן הדלת. אור נכנסה אל הדירה, שגם בה שרר ריח טיגון, פנתה אל החדר שלה ונכנסה.

"היא כל כך מעצבנת!" רטנה אלה כשטרקה אחריה את דלת החדר. מהסלון נשמעו צעקותיה של האישה, שאיימה על אלה שבפעם הבאה שתטרוק דלת היא תמצא את עצמה בחוץ. אלה התעלמה ונשכבה על המיטה.

"מה קורה לי?" שאלה את עצמה, אך לא הייתה לה תשובה.

*****

אור חדר לחדרה החשוך של אלה כשהזקנה פתחה את הדלת. היא הציצה פנימה ומצאה את הנערה ישנה, שערה פרוש סביבה. הזקנה הניחה את הצלחת הנשאה בידה על שידה ונסוגה לאחור בשקט, סוגרת את הדלת אחריה.

אלה התעוררה בקפיצה, והתיישבה במיטתה. היא הביטה סביבה, אך לא ראתה דבר מלבד הצלחת שהזקנה הכניסה. היא זחלה על בטנה לעבר השידה, הורידה את הצלחת ממנה, הדליקה את האור והסתכלה בצלחת בסקרנות.

"הזקנה זכרה שאני צמחונית..." מלמלה לעצמה בהפתעה. אלה נשענה בגבה אל הקיר, והחלה לאכול את הספגטי והסלט שהכינה האישה אצלה התארחה אלה כבר חודש שלם.

החלון נפתח לפתע, ואלה הסתובבה אליו בהפתעה כשראתה אור מרחף אל תוך החדר. היא שמעה צחקוק מוכר.

"שלום, אלה. מה שלומך?"

הפרק הקודם