השולף המהיר במערב

אני פותח את העיניים ומוצא את עצמי בחדר חשוך. דרך פתח קטן גבוהה בקיר אני רואה את שמיי הלילה, הירח זורח חזק ויש מעט אור. הידיים שלי קשורות בחבל ללולאת ברזל בקיר. אני מנסה להיזכר איך הגעתי לכאן.

ואז אני נזכר. הג'וב של ברני, הראנק של מלווין. הם לא הרגו אותי הטיפשים, זה מה שאני הייתי עושה אני חושב לעצמי. אני סוקר את החדר, חייבת להיות דרך לחתוך את החבל המזורגג הזה. אבל בחדר יש רק חול קש ודלי ישן ושבור.

אני בועט בקש בעצבים, ושומע את דרבנות הרכיבה שלי מצטלצלים. הם אפילו יותר טיפשים משחשבתי, הם לא הסירו את הדרבנות. אני חולץ מגף ומתחיל לחתוך את החבלים. אחרי כמה דקות של חיתוך אני נפטר סוף סוף מהחבלים.

אני נועל חזרה את המגף. ויוצא מהחדר, מבחוץ אני רואה שזה היה בסך הכול מחסן ישן ליד הראנק. אני מתקדם בשקט לחלון הקרוב, ופותח אותו בזהירות. אני נכנס לחדר אוכל קטן. אני מתקדם ישר לאחת הדלתות לחדרי השינה.

בפנים ישן פועל צעיר. אני מתגנב עליו וחונק אותו למוות. אני מצמיד אותו למיטה כדי למנוע את האפשרות שהוא יבעט במשהו וישמיע רעש. זה יכול להיות קטלני בשבילי. אני מחפש נשק בחדר. "כוסאמו" יש שם רק שרביט ישן וחבוט.

אין לי מה לעשות אתו. אני שובר אותו לשניים ויוצא מהחדר. אני פוסע במסדרון ולפתע הרצפה חורקת. אני רץ להתחבא מאוחרי הפינה כשקול קורא "זה אתה ווילי?". מישהו יוצא מאחד החדרים וסכין בידו.

אני מחכה שיתקרב ואז מזנק עליו. אני מצליח לגבור עליו ולשסף את גורונו. אבל הנזק כבר נעשה, כל דיירי הראנק התעוררו מהרעש. אני רץ ישר לאורווה, חותך בסכין את החבל שקושר את ביטו ויוצאה משם בדהרה.

מאחורי אני שומע צעקות, וסילוני אור שמתעופפים לעברי. רק אחרי שעברתי מרחק גדול אני עוצר את ביטו ויורד ממנו. "כוסאמו, אינעל העולם" אני מקלל, לא ביצעתי את המשימה. אני בלי נשק, ואבדתי את כל הסוסים הנשק והכסף שלקחתי.

אני מעריך את המיקום שלי ויוצא לכיוון העיירה של טד. היא לא רחוקה במיוחד. וטד חייב לי טובה. ואני בהחלט צריך עזרה עכשיו. בקרוב הפנים שלי יהיו על כרזות המבוקשים בכל בית שריף באזור. וכנראה עם פרס יפה של כמה מאות דולרים.

ואני לא יכול לחזור לברני בלי להשלים את המשימה. למעשה אחרי הלילה אולי אני לא יכול לחזור לברני בכלל. אני מגיע לעיירה קטנה ומתנופת, והולך ישר לחנות קטנה וחסרת שלט. אני דופק על הדלת וצועק "טד רד לכאן עכשיו".

אחרי כמה רגעים הדלת נפתחת, בפנים עומדים שני גברים שמחזיקים רובים ומכוונים אותם עליי. "אה, זה אתה בלונדי, בוא תיכנס. מה מביא אותך לכאן? ועוד באמצע הלילה?" אני נכנס ומתיישב. אחד הבחורים הולך להביא שתייה.

"אני צריך טובה טד, אני עמוק בחרא". טד נראה מופתע "מה אתה צריך? אני עוד חייב לך מהפעם עם התיפוס הזה ג'ייקוב". הבחור השני מגיע עם וויסקי ומתיישב. "מי זה? אפשר לסמוך עליו?" אני שואל את טד.

"כן, זה האחיין שלי, מקס. הוא בחור טוב." אני מרוקן את הוויסקי. "אני צריך מקום להלילה, ונשק רציני. וציוד למסע ארוך במדבר...". טד מכווץ את פניו, נראה שהוא שוקל משהו. לבסוף הוא מדבר.

"אתה מוזמן להישאר כאן הלילה. ונשק זאת לא הבעיה, אבל למה אתה צריך לצאת למדבר? אתה עוזב את האזור?". "עדיף לשיננו שלא אספר לך" אני עונה בשקט. "בסדר אם ככה, מקס תיקח את האורח ותדאג שיהיה לו נוח".

אני עולה למעלה עם מקס והולך לישון על הספה. בבוקר כשאני קם ושותף פנים טד נכנס לחדר "בוקר טוב בלונדי, כבר ארגנתי את כל מה שביקשת ואתה יכול לצאת בכל רגע" אומר טד "תודה טד, אז אני חושב שאני יצאה".

אני יורד יוצא מהחנות של טד. מאחורי ביטו כבר קשור סוס נוסף עם מצרכים. על ביטו אני מוצא רובה ואקדח והרבה תחמושת. אני עולה על ביטו ויוצא מהעיירה. אני מלטף את ביטו ומדרבן אותו להתקדם. המדבר לפני ואני הולך ישר עליו.

מפתיע איך מהשיא שלי הצלחתי להידרדר בכזאת מהירות וכזאת חדות. "כנראה שככה זה במערב הפרוע" אני אומר לעצמי.

הפרק הקודם