"כנפיים שבורות"

הפאנפיק אינו שלי. זכויות היוצרים שמורות לענבר (הפסיכית של חדר האוכל)

את הפאנפיק המקורי ניתן למצוא כאן:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=249187

עמכם הסליחה.

`יש משהו בטענתן.` חשבה רוז בהביטה דרך החלון. כבר שבוע שלא ירד גשם, אבל רק היום החלו השמיים להתבהר, ומזג האוויר היה כמעט חמים.

היא לקחה את `מכשפות וקסמים בעת העתיקה.` תחת בית שחיה ויצאה אל המדשאות.

פני האגם היו ירוקים וחלקים כמראה, ושלמותם הופרעה מדי פעם על ידי ברווזים תועים או זרועו הגדולה של התמנון המפורסם, כאילו מודיע על נוכחותו. בימי הקיץ היו הבנים שוחים באגם, כדי להוכיח שיש להם אומץ לשחות במים הקרים ביחד עם שאר שוכני האגם. בקיץ האחרון אסרו ראשי הבתים על השחייה באגם, פרופסור דמבלדור רק חייך, כי ידע מראש שחוקים קיימים כדי שיישברו.

את הספר שאחזה כעת בידה קראה כבר עשרות פעמים, וידעה את הכתוב בו כמעט בעל פה, אך חזרה לקרוא בו שוב ושוב. הנושא תמיד היה קרוב ללבה, אולי בגלל שבילדותה הסיפורים היחידים שהכירה מאמה היו על שריפת מכשפות וקירור להבות.

בתחילת אותה השנה התבשרו כל תלמידי השנה השישית הלומדים `תולדות הקסם`, וביניהם רוז, שעד מחצית השנה יצטרכו לכתוב עבודה באורך של שבעה גיליונות קלף על נושא שהם יבחרו. וכמובן, הדגיש הפרופסור בינס, לצערם של התלמידים, שאין העבודה מהווה תחליף ללמידה בכיתה.

תוך זמן קצר מתחילת השנה מצאה את עצמה עם חצי מהחומר מסוכם למופת במדגיש קסום.

קירור להבות, כך היה כתוב בספר, היה למעשה קסם מחשבה פשוט. כל שהייתה צריכה המכשפה לעשות הוא להעלות בעיני רוחה את תמונת האש הבוערת ולדמיין אותה כחולה וקרה.

רוז ניסתה לקרר להבה באחת מחופשות הקיץ שלה, אך פחדה לבדוק אם הקסם הצליח.

קריאות ניצחון נשמעו ממגרש הקווידיץ`, רוז הניחה שהסניץ` נתפס. ממקום מושבה לא הייתה יכולה להבחין בפרטים, אך לפי צבע הנקודות המטושטשות שריחפו במהירויות שהיו גורמות לבטנה של רוז להתהפך, ידעה שהקבוצה המתאמנת היא קבוצת הבית של גריפינדור. רוז לא הבינה הרבה, וגם לא התעניינה במיוחד, אבל לפי הדיבורים של שותפותיה לחדר- גריפינדור הייתה הקבוצה הטובה ביותר בבית הספר.

רוז הוציאה את המדגיש בכיסה. צורתו הייתה כשל צינור דק, באורך עיפרון, ובתוכו נוזל צהוב זרחני. כאשר סימנה את מילות הלחש על הקלף, נוצרה מעליו הילה דקה צהבהבה ושקופה למחצה, כך שהקלף עצמו לא התלכלך. היא חשדה שאת המדגיש הקסום המציאה ספרנית מתוסכלת, אולי אפילו מדאם פינץ` בכבודה ובעצמה.

לפתע ראתה נצנוץ זהוב מול פניה, היא הושיטה את ידה אליו- הסניץ` המוזהב, אצבעותיה רפרפו על הכנפיים הקטנות, אך הוא נעלם מתווך ראייתה לפני שהספיקה לאחוז בו.

רוז חייכה לעצמה וחזרה לספר, למחפש תהיה עבודה קשה הפעם.

עד שנת 1457 השימוש בקסם היה בכוח המחשבה בלבד. קסמים אלו היו מסובכים בחלקם, ועייפו את הקוסם, אך לא השאירו אחריהם ראיות בשטח. החל משנה זאת החלו הקוסמים להשתמש במקלות עץ מכושפים, שנקראו לימים שרביטים, על מנת לרכז את כוחות הקסם שלהם. המנהג החל במזרח אירופה ומשם התפשט לרחבי עולם הקסמים, וכך למעשה החל הניוון הגדול של הקוסמים. קוסמים רבים כיום מרגישים חסרי אונים כאשר הם בלי שרביטם, וסביר להניח שאם יועלו על מוקד לא יצליחו להפעיל קסם מחשבה פשוט כגון קירור להבה או הרחפה בסי...

הספר יצא מטווח ראייתה.

"היי, שאלתי אותך שאלה."

היא הרימה את ראשה, מופתעת לראות את סיריוס בלק, המחפש של גריפינדור, עומד מעלייה.

קרה לה בעבר שפספסה מדרגה נעלמת כי הייתה שקועה בספר, אבל היא לא הייתה מעודה כל כך שקועה עד כי לא שמעה שקוראים לה.

`מה שאלת?` היא התכוונה לשאול, אבל במקום קפצה על רגליה בניסיון כושל להגיע אל הספר שהורחף מעל ראשו.

"תחזיר לי את הספר."

"ומה עשית?" שאלה אמנדה, אוספת את שיערה הבהיר והחלק, הרטוב מהמקלחת. בסרט כחול.

"סטרתי לו." ענתה רוז בשקט.

"את חסרת תקנה." הוסיפה ג`יימי, מבודחת, שבדיוק סיימה לסדר את מיטתה והתיישבה עלייה. "איך הוא הגיב?"

"הוא אמר שאני סוציומטית ושאין לי חוש הומור והלך."

"את לא סוציומטית." אמרה ג`יימי בהחלטיות.

"תודה ג`יימ." רוז הושיטה את ידה לשרביטה כדי לכבות את האור.

"אולי קצת נכה מבחינה חברתית. רק קצת..." היא מלמלה אל תוך הכר.

"זה סוציומטית ג`יימי." הסבירה אמנדה.

"אהה. אז כן, את סוציומטית." לחשה במבוכה.

"תודה." חתמה את השיחה. "לילה טוב."

הפרק הקודם		הפרק הבא